דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד

אתה מטיח בי, בשקט התוקפני שלך,

"אני לא אוהב אותך, גם לא נמשך" אתה ממשיך ומסובב את הסכין,

הדמעות נולדות בי אבל הן רק בתוכי, עוד לא יוצאות, 

ובבוקר בסלון של אמא שלי, אתה שותה קפה לכוס שהכנתי לך, למים שהרתחתי לך, לעוגת שמרים שחיממתי לך, צוחק עם אחותי כאילו כלום, כאילו לא דקרת אותי אתמול וסובבת, הכל כאילו אצלך, כאילו אנחנו משפחה, כאילו אתה מכבד אותי כ"כ, כאילו אפשר להתבלבל להרגיש שאנחנו זוג, שנתיים לתוך הגרושין שלנו, גם עכשיו,

אבל ביננו, תהום פעורה, השוליים מתמוטטים בתוכה עם כל צעד שלא במקום, עם כל נגיעה סתמית, שולית, מיקרית, לא מכוונת, לא מדויקת, לא נכונה, כ"כ . ..

אם אני אהיה שקטה אני אוכל לשמוע את קירות הלב הסדוקים שלי, נפערים עוד ועוד בדממה,

"הלב שלי סגור אליך" אתה אומר לי, "אני רוצה לחוות אהבה" ואני יודעת שאתה רוצה, יודעת שמגיע לך, אתה ראוי לזה, כמו זו שהיתה לך, שלא הצלחתי לשאת, כמו זו שנגמרה לך כי איבדתי את זה, אני יודעת שזה לא פייר, ושזו אני שעזבתי אותך, זו אני שבחרתי באחר, זו אני ששמטה את כל מה שהיה לה, בעיוורון שכזה, שמאז ועד היום עוד מנסה לתקן, שמכווצת את עצמה, בשבילך, מתנתקת מהלב שלה הפועם, סוגרת זוגיות אוהבת בשבילך, מתרחקת מכולם, מהכל,

לזרועות 

הדחיה שלך, ההדיפה, לקולות המילים הדוקרות שלך, המסובבות בי, הפועלות בי דמעות יאוש מבעבע, מפעם,

כמעט כבר מוותרת,

כמעט מאמינה שאי אפשר,

אין מה,  הכל מת, הגיע הזמן לוותר,

לשחרר אחיזה, לשחרר אותך,

אותי, את המשפחה שלנו,

כמעט...

ושוב לוקחת נשימה, צוללת, שוקעת ,

מרפה למה שיהיה, למה שעודנו,

למה שהיה..

* "הרפו ודעו כי אנוכי ה' " *