לפני 11 שנים. 28 בפברואר 2013 בשעה 9:50
לאט, בסבלנות, ביסודיות, בתשומת לב... ובטוח...
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמםתוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 11 שנים. 27 בפברואר 2013 בשעה 17:19
הייתי רוצה להיות בעלת יכולת לחדור לראשך ולראות כיצד המחשבות שלך מתגלגלות להן שם בפנים ולאלו כיוונים..
לפני 11 שנים. 27 בפברואר 2013 בשעה 7:21
זמר, שאני מאד אוהבת - אדמו - אלו הם חיי...
C´est ma vie, c´est ma vie
Je n´y peux rien
C´est elle qui m´a choisi
C´est ma vie
C´est pas l´enfer,
C´est pas l´paradis
אלו הם חיי
איני יכול לעשות דבר
החיים הם שבחרו בי
אלו הם חיי - לא גיהנום ולא גן עדן...
בוקר טוב :)
לפני 11 שנים. 26 בפברואר 2013 בשעה 7:58
או במילים אחרות - אני כמו שאני.
What you see/hear/feel is what you get
בלי משחקים, בלי התחכמויות, בלי העמדות פנים. לא מצועצעת ולא מצטעצעת, פשוט אני...
לפני 11 שנים. 24 בפברואר 2013 בשעה 20:37
האם? האמנם? נחיה ונראה...
לפני 11 שנים. 24 בפברואר 2013 בשעה 7:06
I SAY WHAT I MEAN
AND I MEAN WHAT I SAY
לפני 11 שנים. 23 בפברואר 2013 בשעה 18:32
לציית, לשרת, לרצות את האחת, להיות הכי למטה שאפשר ולהרגיש 'בעננים'...
לפני 11 שנים. 23 בפברואר 2013 בשעה 15:53
והפעם שיר ילדות עם ליצן שמח :)
לפני 11 שנים. 23 בפברואר 2013 בשעה 7:13
ליצנים הם אחד מסמלי פורים – משעשעים, מצחיקים, מבדרים, אך ישנה תפיסה הסבורה כי הבדחנים ובכללם הליצנים הינם ביסודם אנשים עצובים, שההומור והבדיחות היא דרכם להלחם בעצב שלהם עצמם.
בשל תפיסה זו הפכה דמות הליצן באורח אירוני לסמל העצב והבדידות. לתפיסה זו ניתן למצוא עוגנים רבים בתרבויות השונות ובהן בתרבות הישראלית.
עוד על דמות הליצן כאן:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%99%D7%A6%D7%9F
הפעם אעלה שני שירים – אחד ישראלי ואחד לועזי, שמציגים את הליצנים באור אחר:
לפני 11 שנים. 22 בפברואר 2013 בשעה 14:13