סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינה אישית

שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.

אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.

לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...

****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================

הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 11 שנים. 29 בדצמבר 2012 בשעה 7:16

שלב, שלב ועוד אחד עד ש...

לפני 11 שנים. 28 בדצמבר 2012 בשעה 17:56

נובעת עמוק מבפנים...

Oh yes I am wise
But it's wisdom born of pain
Yes, I've paid the price
But look how much I gained
If I have to, I can do anything
I am strong
I am invincible
I am woman

 

 

לפני 11 שנים. 27 בדצמבר 2012 בשעה 17:58

 דצמבר אוטוטו מסתיים לנו, אבל עדין נותרו כמה ימים לסיומו...  שיר בניחוח של פעם...  ערב שקט ורגוע.


ריח ים ורוח סתיו
ומיץ של תפוחי זהב
ומין סגריר מתוק חמוץ
מושך מבית אלי חוץ
ללכת לכת ולנשום
אויר שקיעות כחול אדום
ללכת לכת ולנשום
אויר שקיעות כחול אדום.

אויר שקיעות, ניחוח דק,
הגשם זה עתה נפסק.
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל.
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל.

הפנסים חוורי פנים,
כחולות עיני העננים
ומשהו מוזר כזה
לוחץ דומם על החזה,
לוחץ, קורע ודורש,
הלב רוצה להתעטש.
לוחץ, קורע ודורש,
הלב רוצה להתעטש.

דצמבר חודש מקוטר
ריחות תפוח ומטר,
אתה נותן כוחות גנוזים
להרוגי התמוזים,
אתה יודע להשיב
מעט אביב לתל אביב.
אתה יודע להשיב
מעט אביב לתל אביב.

 

 

לפני 11 שנים. 27 בדצמבר 2012 בשעה 10:21

מילה חדשה, שפירושה "מי שרואה באינטיליגנציה גורם משיכה מיני אטרקטיבי ביותר או התעוררות מינית או הימשכות לאינטיליגנציה והשימוש בה".

מקור המילה מלטינית – sapien שפירושו 'חכם או אינטיליגנטי' וסקסואל – אתם ודאי יודעים למה הכוונה :).


מילה בהחלט מענינת ומשמעותית...

 

לפני 11 שנים. 27 בדצמבר 2012 בשעה 7:11

בבוקר חורפי שטוף שמש :)

 

 

לפני 11 שנים. 26 בדצמבר 2012 בשעה 7:37

אינטואיציה (או כפי שמכנים אותה לעתים 'תחושת בטן') מוגדרת כתחושה של ידיעה ללא הסבר על מקורה. היא באה מהמילה הלטינית: intueri, במשמעות "להתבונן".
יש אנשים שהאינטואיציות שלהם לרוב חדות וקולעות, אם כי מטבע הדברים הם גם עשויים לטעות.


בכל מקרה זו תחושה שקשה להגדירה בצורה הגיונית ורציונלית, לרוב זהו משהו רגשי יותר, פנימי יותר אותו אנו חשים כלפי מישהו או משהו ולא תמיד יש לנו הסבר ברור למה ומדוע אנו חשים כך. טוענים, שנשים בדרך כלל חדות-חושים יותר מגברים במובן זה, אבל אני מניחה שזה לא הוכח 'מדעית'.


כך או כך אני לרוב נוטה לסמוך על האינטואיציות שלי, אם כי כפי שציינתי לעיל גם אני עשויה לטעות... :).

לפני 11 שנים. 23 בדצמבר 2012 בשעה 19:18

כאלה ואחרים, צצים ועולים, מעת לעת...

 

 

לפני 11 שנים. 22 בדצמבר 2012 בשעה 17:05

עוצמת ההטמעה אינה תלויה בזמן ובמקום, אלא בעומק ובעוצמת התחושה הפנימית, והשפעתה עשויה להיות ממושכת...

 

לפני 11 שנים. 22 בדצמבר 2012 בשעה 5:41

למרות נבואות המאיה אנחנו עדין כאן וגם השמש הפציעה פה ושם מבעד לעננים.

שבת שלום :)

 

 

 

 

לפני 11 שנים. 21 בדצמבר 2012 בשעה 10:22

מילים: יהונתן גפן
לחן: אריאל זילבר

את אמרת לי שאני מבולבל ועצבני, 
לא שומע, לא רואה, ובדרך כלל טועה. 
את יודעת - זה נכון. 

ככה את רצית אותי, קחי אותי 
ככה, עם כל מה שיש בי...