ללא גבולות.

היי חבר'ה.
צמד המילים "חדר כושר" נשמע תמים למדי שלא מבטיח הרבה "אקשן". כך גם אני חשבתי. דומה שמאחורי פרגוד המילים הסתומות מסתתר צד אפל ועוד הרבה יותר. חדר כושר? – לא מה שחשבתם! חכו שתשמעו את זה... כחול עמוק 7 מציג: הצד האפל של חדרי הכושר.

מי שמכיר אותי יודע שאני פריק של חדר כושר. מאז שהשתחררתי מהצבא אני מסתובב בין חדרי כושר שונים ומשונים, אך בשנתיים הארונות החלטתי לשים את מעבי ב"הולמס פלייס". הם טובים , אין ספק ולפינוק שלהם אין גבולות אך... כך גם לכסף שהם סוחטים מקהל המתענגים שלהם... כן, אין ארוחות חינם ומכון שאני, עבדכם הנאמן, לא שרי אריסון וגם לא משתייך לאחד מקרובי משפחתה החלטתי שהתענוג הזה יקר מידי עבורי בזמנים טרופים אלו. ממש עכשיו מסתיים המנוי בהולמס-פלייס שלי ככה שאתם יכולים לתאר לעצמכם שאני כבר איזה שבועיים עובר מחדר כושר לחדר כושר בשכונה שלי בחיפוש אחר מחליף הולם. מה שנראה כמשימה פשוטה התגלה כבעיה לא קטנה. נווה שרת זו שכונה של "דרום" באזור של "צפון". הכותרת המזמינה: "קאנטרי קלאב נווה שרת – לאנשים עם טעם" כלל לא רמזה על תוכן המקום... במהרה הזדרזתי להירשם לשבוע ניסיון שהתחיל שבשבוע שעבר (והסתיים עוד באותו היום) וכבר ביום ראשון בבוקר ארזתי בהתלהבות מגבת, בגד ים וכל אשר דרוש לאימון נעוט ב"קלאב ספורט יוקרתי באזור שקט", כפי שמבטיחה הפרסומת.
הבניין, אם אפשר לקרות לו כך, לא נראה מזמין במיוחד מבחוץ והגינה או יותר נכון גוש העשבים והסרפדים הפראי שהזכיר יותר ג'ונגל העלו לי מעט חששות בהתחלה אבל הרי אי אפשר לשפוט מקום רק בגלל החזות החיצונית שלו, לכן עשיתי את הטעות שהצטערתי אלה לא מעט אחר-כך ונכנסתי פנימה. בכניסה הכה בי ריח של מפעל ליצור מסטיקים שלא אוורר אף פעם! חיכתה לי מה שהם קרו "פקידת קבלה" - יצור מוזר עם משקפי-רוח במסגרת בצבע ורוד זוהר ושומה ענקית לועס משהו שנראה כמו חבילת מסטיקים שלמה, מדבר בפלאפון שיחת פרחות רדודה אשר הביט בי בחוסר ענין.
"מותק" בלס היצור לעברי.
הבל מסטיק ורוק לא יאומן הכה בפני. התתי את ראשי לצד וקיוויתי שהיא לא מתכוונת אלי אך היצור הישיר את מבט הפרחה לעברי מעל משקפיו.
"את... מתכונת אלי?" שאלתי בקול חושש.
"לא, אני מתכוונת לקיר שמאחורך!" שיננה הפרחה בליווי כמה נתזי רוק. "אתה זה שדיבר איתי בטלפון על שבוע ניסיון לפני שעה לא?"
"כן... איך ידעת?" הופתעתי.
פרחת הקבלה חייכה חיוך ערמומי ונשכבה לאחור "אתה לא נראה מקומי" לעסה. "תחתום כאן וכאן שאתה בריא והכל ואתה יכול להכנס" אמרה וחזרה לשיחות הפרחות הרועשות שלה כשהיא בולסת בפרעות.
חתמתי במבט נגעל ונמלטתי לחדר כושר לפני שהבחילה תגבור עלי.
היה זה מסדרון ארוך וצר שמצידיו התקלפו להם לאיתם שרידי צבע תכלת של בית חולים ובסופו קרטעה דלת עץ מוזרה ואלה כתובות שתי מילים "חדר כושר". הדפתי את הדלת קלות ועם הנשימה הראשונה השתעלתי מסירחון זיעה וגומי שממש שרף לי בגרון! היו שם אולי איזה 5 מכשירים בלויים וישנים עם מדבקות מקומטות של האישה הזו ששותה קוקה-קולה משנות ה-60 שבטח כבר נפטרה בסיבה טובה ואיזה ארס בגופית רשת אדומה ומשקפי שמש מרים בידיו הדקיקות משקולות כאילו אין מחר ורק הגורמט המוזהב "חיי" מטלטל לו אי שם בין צלעותיו השחומות.
בכל מושבי המכשירים היו אליפסות של זיעה, שיערות מקורזלות שנדבקו לגומי ומה לא...! אני נשבע שאפשר היה למצוא שם שיערות מהחזה של זוהר ארגוב שהיה בן 14!! משם הדרך הביתה היתה קצרה ונשבעתי שאני אמשיך לשלם סכומי עתק להולמס-פלייס ולא אתקרב יותר לפרסומות זוהרות של "קאנטרים יוקרתיים" וחדרי כושר זולים.
זה הכל אצלי, מקווה שאצלכם הדברים רגועים יותר, מבטיח להמשיך לכתוב כשיהיה לי מה לעדכן (ותמיד יש!).

עבדכם הנאמן, כחול עמוק 7.