לפני 17 שנים. 25 בנובמבר 2006 בשעה 14:43
לו הייתי חכם
הייתי מפזר פירורים
הייתי יוצר לי שבילים
מתעלס עם הירח
וחוזר בחזרה
BE PATIENT
כאב הידיעה ,כמו אצל הנחש , הוא הזחילה האינסופית על אדמה בוערת.וכך מלווה אותנו הכאב בכל שעל ושעל
לפני 18 שנים. 18 בנובמבר 2006 בשעה 17:50
מי
מי הוא הנאחז בשורשים מתים
לעץ בגינתו
אין עוד סיבה לחיות
מי
מי התייצב אל מול כיתת יורים
מבוייש בבדידותו
גאה בתשוקתו ?
אני
משוטט בתוך העין שלי
אצלי
אצלי הכל בסדר
מי
מי הוא הצף להנאתו במים עכורים
זה מקרה של היפותרמיה
אובדן החום האנושי
מי
מי מצא תירוץ למעשיו
מי מתרפס , מי על ברכיו
ומי יזכה לראות אותי
אני
משוטט בתוך העין שלי
אצלי
אצלי הכל בסדר
אני
מתרחק קצת מעצמי
מי מסתתר מאחורי גבי
אצלי , הכל בסדר
לפני 18 שנים. 14 בנובמבר 2006 בשעה 11:55
הסתכלתי אחורה
462 ימים , לאחור.
מצאתי לא יותר מדי דברים
וכל מה שמצאתי
רציתי להחזיר.
מצאתי שרידים של תמימות
שנקברו לרגלי ההר
מצאתי חום ואהבה בתוך נהר של לבה
שובל שקפא מזמן
מצאתי שלוליות חומות
נזכר איך פעם ירד פה שלג
מאות אלפי צורות
חדרון מואר ודלת
דקרתי אלף אנשים
ואת רובם בגב
נעצתי אלף מבטים
אך לא הנפקתי אף משפט
שרטתי נשמות
בציפורני כלב ...
בכל מי שפגעתי , מצטער
לפני 18 שנים. 13 בנובמבר 2006 בשעה 14:11
בני אדם הם בני אדם
מפלצות הן מפלצות
מציאות לחוד
מטאפורות לחוד
זה כבר לא מפליא אותי שאני רואה כאב בעיניים של כל אחד
לפני 18 שנים. 12 בנובמבר 2006 בשעה 23:42
מדעתי
יצא לו שד
עם עיניים אדומות
יוצא מדעתי
יוצא לו שד
קנאה
אחרי עוקב בחום
מילה נכתבת
נא למחוק
שימו לב השד עירום
והוא נחשף אל אור השמש
והוא חשף עורי לרחוב
קיננה קנאה
ילדה עיוורת
קנאה נישאת
בכלוב בועות
גע געגע גע גע גע גע גע גע
לגעגע במקום לצעוק!!!
לפני 18 שנים. 11 בנובמבר 2006 בשעה 1:46
דרך אגב
משהו אחד לכולם
באמת
אבל באמת
זין על כולם
לפני 18 שנים. 11 בנובמבר 2006 בשעה 1:41
שלוש שלושים ושלוש
אותה מחזוריות
פתאום
מתחיל לבכות
בעצם
עדיף לומר לדמוע
מזמין עצמי לשקוע
פוסק מיד לשחות
לפני 18 שנים. 10 בנובמבר 2006 בשעה 9:00
אחרי שיחה קשה עם פי הטבעת
הגענו למסקנה
אנחנו עזבנו.
מדי פעם אמרנו - אם תצטרכו מילוי חורים ...
אתם יכולים לחדור אל הטריטוריה שלנו
ולבקש!
אבל בינתיים
בוקר טוב עולם
התפטרתי
מה עכשיו ?
הצעות ?
מישהי ?
משהו?
אפשר לשכוח מהדירה החדשה
לפני 18 שנים. 30 באוקטובר 2006 בשעה 10:07
קשה לומר את זה בקול
אבל אני בן אדם שפל
זה רוע שלא מתפרץ
אלא נוזל לאיטו דרך בקע במעטפת הטוב שלי
אני ממלא בנוזל שחור
כל נקודה בה אני עומד
לפני 18 שנים. 29 באוקטובר 2006 בשעה 8:05
ארס נמרח על כנף
וציפור נטולת מקור
נוסקת
מושכת
שובלים של ענן
פעם לבן
עכשיו אפור
ומתחתיה גבעה
ועליה אדם
בעוד היא מתקרבת
תוקע חרב בליבו
ודמו
משפריץ אל על
ארס
דם
על כנף ציפור נטולת מקור
וכשאני עוצר הכל
ומתבונן ברקע
רואה את אלוהים במערומיו
יושב הוא על אסלה
קורא עיתון
ובכותרת
כך רשום
"האדם נותר צילו"
או אז נוזל כתום נשפך עלי
היישר ממרכז השמש
שם ראיתי בקע , קרע
עם כל רגע שחולף
יותר גדול
שכנה דתייה גוררת רהיטים
כל בוקר מעל ראשי
אולי יבוא יום
והיא תחוסל
על ידי האלוהים שלי