לפני 16 שנים. 29 באוגוסט 2008 בשעה 20:05
המודע
כלל לא יודע
שהוא
לא יודע כלום
וכך
גלים של מחשבות
נזרקים אל תוך הריק
אני הוא האשם
ללא משפט
אני הוא השופט
שלושים שתיים
מזדחל
אל לוח השנה שלי
ויש
כל כך הרבה שקט
שופך כל כך הרבה קור
ויש את הרצון ללכת
אומרים שיש בסוף כל בור אור.
המודע
כלל לא מודע
למתרחש שם
אני הוא מסדרון
אשר יוליך אותך
לשומקום