לפני 15 שנים. 7 בדצמבר 2008 בשעה 7:35
אני חייב להודות
ששכחתי את הטעם
אותו מרקם של פעם
המחייה מתים
באין תמותה התקווה חורקת
באין תשוקה המטרה נמחקת
מסתבר
שראיתי אותי
לפני שנים במהדורה מוקדמת
כזו שרציתי שלא תהייה קיימת
מסתבר
שבניתי אותי
ועכשיו
הכלים נידמים לכלום
ועכשיו
המשמעות של המציאות שלי
נדחקת
אל תוך פינות
כה אפילות
אני נגרר אל הפינות
בשקט
שקט מופתי
רק תראו אותי
מדמם עכשיו.
אני חייב להודות
כן נזכרתי בך הפעם
והשקר לא יחכה
אני חייב להודות
שאם בחכתי את נתפסת
אל תהיי מהוססת
הרי אני אשחרר
ועכשיו
הבדידות רוטטת
המציאות דוחקת
אותי לפינה
ועכשיו
באין צל, באין שמש
עם שתי רגליים ברפש
אני צועק אהבה
מעל הרי הפחד
אל תהומות היחד
אני מרחף
ולאט
משאיר סימנים בשמיים
טיפות קטנות של יין
אני מטפטף
אז בואי תראי אותי
תקחי אותי
תטביעי כל שקר שבי
ותרצחי אותי
ותגאלי אותי
לא רוצה לדהות
עם השקר בפנים
