|
|
|
אני קינקי קיי
אני סקסית
אני שווה
אני חושנית
אני עגלגלה
אני רכה
אני חלקה
אני טעימה
אני עדינה
אני עוטפת
אני מלטפת
אני מצמררת
אני שורטת
אני מפנקת
אני דואגת
אני אוהבת
אני מתמסרת
אני אני. תמיד משתפרת, תמיד לומדת.
שנים שחוויתי תסכול מיני בזוגיות שהייתי בה, בטוחה שמשהו לא בסדר עם הגוף שלי ומראש שוללת אפשרות שזה בכלל הכל בראש
המטפלת המינית שלי תמיד אמרה לי שלפני שאני מצפה להנות עם בן זוג במיטה אני חייבת קודם להכיר את הגוף שלי ומה מענג אותי
היא הייתה אומרת לי להסתכל במראה ולגעת בעצמי וכך לבדוק מה נעים לי ומה לא
אבל באותה התקופה הייתי מובכת מידי מלראות את הגוף הערום שלי במראה ונשארתי עם התסכול
אז בסוף הייתי מוגבלת בסקס לדברים שידעתי שעושים לי טוב, ולתנוחות המאוד ספציפיות שמביאות אותי לאורגזמה
בקיצור זה הפך להיות משעמם מאוד מהר.
היום, אחרי שעברתי תהליך מאוד מורכב עם עצמי ואני במקום הרבה יותר טוב, אני מבינה למה היא התכוונה…
היום אני מתסכלת במראה ומתחרמנת רק מלראות את הגוף הערום שלי
אני מדמיינת מה הייתי עושה ומה היו עושים לי
היום, אני אוהבת לשחק עם הגוף שלי עם צעצועים שונים (יש לי אוסף לא קטן)
ואוהבת לבדוק איפה גבולות העונג שלי
האם מגע מסויים בקצב מסויים הוא נעים לי יותר ממגע אחר
האם הגמירות שלי מצעצוע אחד שונה מהגמירות מצעצוע אחר
איזה סוג אורגזמות יש לי, וכמה מהר אני מסוגלת להביא את עצמי לאורגזמה
או כמה זמן אני מסוגלת למשוך אורגזמה
ומה גיליתי?
שנהיה לי יותר כיף ומענג עם הפרטנרים שלי במקביל
אני נהנת יותר מחדירה, ממגע, מירידה.
אני יודעת להכווין אותם יותר (נו בטח) ואני יודעת לבקש דברים שאני אוהבת
אני נהנת מדברים מאוד מגוונים וכבר לא מוגבלת לאותה התנוחה שהייתי עושה בעבר
מה עוד? לא מזמן התחלתי לעשות אימוני יוגה, ועם זאת הגיעה גמישות שטרם הכרתי…
הכיף בלגוון בתנוחות לא שגרתיות ולהכיר סוג עונג חדש..
שלא נדבר על המבט המחרמן הזה כשהם מגלים שאני מסוגלת להרים את הרגל שלי מעל הראש 😋
רק חבל שזה לא מצטלם טוב… (בעיניי)
אני כותבת בבלוג שלי מהמון סיבות שונות, אבל בעיקר כחלק מתהליך של התפתחות אישית.
יצאתי למסע לגילוי עצמי ובעזרת הבדסמ אני מאפשרת לעצמי לחקור ולגלות ריבדים שונים למיניות שלי.
ואז אני מקבל הודעות כאלה
וזה נותן לי מוטיבציה להמשיך לכתוב, גם כשממש קשה למצוא את המילים...
אז תודה לכם!
מהן הגבולות שלי?
שאלה שאני שואלת את עצמי הרבה
כמה כאב הגוף שלי יכול לספוג לפני שאני נכנעת לאינסטינקטים שלי?
כמה עונג אני יכולה להרגיש לפני שזה הופך לעינוי?
איך זה מרגיש לשבור את הגבולות של עצמי?
זה שהגוף שלי אומר לי די אבל הראש צועק "עודדדד"
אני רוצה עוד מהריגוש הזה
אני רוצה להפסיק לפחד מכאב
אני רוצה לבכות מרוב כאב ולצרוח מרוב עונג.....
אני רוצה שה'לא' שלי יהיה מילת הקוד ל'עכשיו אתה צריך למתוח את הגבולות שלי לקצה'
אני רוצה שלא תפחד לפגוע בי, שלא תראה אותי כשברירית ועדינה...
”Let jealousy be your teacher. Jealousy can lead you to the very places where you most need healing. It can be your guide into your own dark side and show you the way to total self-realization. Jealousy can teach you how to live in peace with yourself and with the whole world if you let it.”
- Dossie Easton, Janet W. Hardy, The Ethical Slut.
Where do I need healing?
Where does jealously meet me the most?
I know I have work to do.
I know I can be better.
Jealousy is a new term for me. I haven’t really encountered situations that made me feel jealous in the past.
I was in a monogamous relationship for many years and never had that issue.
He used to work manly with women at his job and he had many female friends and it never bothered me. Thats what made non-monogamy so appealing to me in the first place.
Now that I’ve entered the world of polyamory, I’m starting to encounter challenges that I never in my life had to come across.
All of a sudden I find myself in moments where I can’t get her out of my head.
The ‘other woman’, my metamour.
Why do I see her as a threat to me?
What is it I need that I’m not getting from him?
Is she even the real cause for my feelings at the moment?
Some would say she has more reasons to be jealous of me than the other way around.
So what’s really bothering me?
I find myself obsessing. Pointlessly obsessing.
I’m not an obsessive person so this is a new experience for me. It’s so subtle sometimes I don’t even notice it’s happening. Then I catch myself thinking about the same thing over and over again: “is he texting her more than me?” “Does he prefer her over me?” “Does he send her the same photos he sends me?” “Does he feel passionately about me like he does about her?”
Is it because I feel like I need to compete? Is it because I don’t see him often enough and I miss spending quality time with him?
It is because I’m not convinced that when he tells me how much I mean to him he really means it? Maybe that has to do with the fact that I don’t know him well enough?
It is because he calls their relationship his primary relationship and ours secondary?
Or have I developed unexpected feelings that scare the shit out of me?
Why do I always have more questions than answers?
Why do these questions even matter at all?
If this is all just fear speaking, then what am I really afraid of?
I’m afraid that I’ll fall in love with him and want more than he can give me.
I’m afraid that these feelings of jealousy will be too overwhelming for me to deal with and I’ll want to quit.
I’m afraid he’ll have all his needs met by his other partner and he won’t really have the need for me anymore in his life and he’ll drag me along because he’s too nice of a person to let me go.
I’m afraid that he can’t love me the way I love him, now or ever.
I’m afraid I won’t be able to set healthy boundaries with him because of the way I feel about him.
I’m afraid what I’m feeling isn’t even really love but an obsession for someone in order to fill a hole in my life I should be filling myself.
I’m afraid of becoming emotionally dependent and being in an unhealthy relationship with him which can only end badly.
I’m afraid of being afraid and out of control
I’m afraid of feeling emotions that I don’t know how to deal with.
I’m afraid that I’ll want to change my plans to relocate to another country for a while because I’ll want to stay close to him.
Do I have a problem of getting emotionally attached to people too fast? Is this healthy for me? I feel like a pattern is emerging…
So many questions, not many answers.
Hopefully time will tell…
הסדינים על המיטה עדיין קרים על העור שלי. אני מתחילה להזיע מרוב הלחץ ואני מרגישה את הכפות ידיים הלחות שלי מחליקות על העץ המכוספס של ראש המיטה.
התמונה שלך בראש שלי. אתה יורד במדרגות הצפופות שמחוץ לבית, מדמיינת שאני שומעת את הצעידות שלך מחוץ לדלת, כבר לא בטוחה אם אני מדמיינת או באמת שומעת אותך מתקרב..
שוב ושוב, אני תוהה אם הרעש הקטן של תזוזת העץ מחוץ לחלון זה אתה שהגעת או סתם רעש בעקבות הרוח.
הראש שלי לא חושב על שום דבר אחר מלבדך.
הלב על 180 וצמרמורות עוברות לי בגוף כשאני מדמיינת מה אתה הולך לעשות לי.
טיפת זיעה נוזלת לי על הגב הערום שלי. הברכיים עמוק בתוך הפוך השחור. אני בתנוחה האהובה עליי ביוגה - cow pose, עם רגליים פסוקות קלות.
אמרת לי בהודעות לחכות לך ככה על המיטה כשאתה מגיע. שאתה רוצה להשתמש בי כרצונך. הסמקתי כשראיתי את ההודעה. סוף סוף זה קורה.
ועכשיו אני מחכה.
השעון המתקתק בסלון רועש יותר מתמיד ואני סופרת שניות בלב.
עבר דקה? רבע שעה? שעה? הזמן עובר כל כך לעט כשאני מחכה לך…
כבר מתה לטעום אותך, לגעת בך, לענג אותך.
אני הילדה הטובה שלך ואני רוצה לעשות את כל מה שאתה מבקש ממני.
רק תגיע כבר בבקשה!
אני קצת מותשת מהפלטפורמה פה בכלוב
מצד אחד אני יכולה להעלות פוסטים שלא יכולתי להעלות לכל מקום אחר, אני יכולה לפרוק, לעבד, לעכל… וזה מאוד עוזר לי ובכלל כיף שאנשים מגיבים בחיוב לכתיבה שלי. אני יודעת שהרבה אנשים יכולים להזדהות עם מה שכתבתי וזה נחמד שמצאתי מילים לתחושות שהרבה אנשים מרגישים.
מצד שני כל בן אדם שני שנתקל בפרופיל שלי משום מה חושב שהוא מושלם בשבילי כי אני מעניינת, מושכת וכל דבר איר ומחליט לשלוח לי הודעה. בדרך כלל זה מבתסכם ב: ״ערב טוב, נתקלתי בפרופיל שלך וסיקרנת אותי, מקווה שסיקרנתי גם אותך״ או אפילו רק ״אשמח להכיר״….
אז הלוז שלי עמוס, ואין לי זמן להכיר אנשים חדשים. זאת האמת.
אני חיה חיים של סטודנטית שבקושי משאיר לי זמן לעצמי אז עכשיו להתחיל להכיר אנשים מהכלוב שבעיקר חושבים שהם שווים את הזמן שאין לי? אם הייתי עונה לכל הודעה שהיו שולחים לי לעולם לא הייתי מתנתקת מהכלוב.
זאת הסיבה שאני מתעלמת מ90% מההודעות ששולחים לי פה. ה10% שנותר אלו רק אנשים שנוגעים לי בנקודה רגישה. אנשים שמשקיעים, שמתאמצים, אנשים ריאליסטיים, כנים וישירים ואנשים שלא מפחדים לכתוב בעיקר.
אז ברור שזה קצת מוגזם לצפות מכולם לקרוא את כל הבלוג שלי לפני ששולחים לי הודעה, וברור שלא כולם יודעים לנסח משפט פתיחה מנצחת, אבל אם לא הייתי מסננת לפי זה, הסיפור הזה בחיים לא היה נגמר.
ובנוסף גם ה10% שאני כן מדברת איתם - רק 10% מהם אני בסוף מסכימה לפגוש.
כרגע הסדר עדיפויות שלי בחיים הם: לימודים —> בריאות נפשית —> עבודה —> זוגיות וחיי חברה —> היכרויות חדשות
זאת אומרת שכרגע אין לי זמן פנוי בכלל להפגש עם אנשים חדשים.
אבל וואללה, סדר עדיפויות זה משהו דינאמי, ותמיד מוצאים זמן לדברים החשובים. השאלה היא כמה תהיה חשוב עבורי.
בקיצור תפסיקו לחיות בסרט
אני אפסיק לחיות בסרט
ואל תעלבו אם אני מתעלמת מההודעות שלכם.
אתם פשוט לא שווים את הזמן שלי כרגע (בלי לעוף)
איפה אני מוצאת המלצות לבלוגים של נשלטות ושולטות?
אשמח לקבל המלצות גם אישיות 🙏🏼
אני לא מזוכיסטית
אני לא סדיסטית
אני בן אדם מרצה
אני אוהבת לענג אנשים
ואני אוהבת להרגיש שימושית
אחד הדברים שאני ממש טובה בלעשות זה נעים בגב עם הציפורניים
הציפורניים שלי ארוכות, חזקות וחדות חדות
אני אוהבת לעשות לאנשים צמרמורות בגוף…
לאחרונה גיליתי שאני נהנת גם לשרוט ולהשאיר סימנים
אולי גיליתי צד טיפה סדיסטי שבי…
לאחרונה התחלתי לקרוא לציפורניים שלי סכינים
הן באמת יכולות להיות מסוכנות..
וכשאני משייפת אני קוראת לזה השחזה 😈
אז הפעם החלטתי למרוח לק שסוף סוף יתאים לתיאור
תזהרו ממני אני מסוכנת… 😈😈😈
I’m looking at you looking at her
I’m looking at you kiss her
I’m looking at you touch her
They say its called compersion
Three beautiful souls
Present in the moment, sharing one king size bed
Leaving our troubles behind
Getting swept up by the moment
It all felt so natural
Your skin, her skin
Your touch, her touch
It felt like we were in perfect sync
All here to give and receive love
I remember looking in your eyes, in her eyes
I finally saw it
The full picture
The beautiful people you are - inside and out
I took a mental image
I couldn’t stop smiling
They say it’s called compersion
You smiled and bit your lip
You gently whispered “fuckkkk”
My heart melted
You couldn’t believe this was real
I couldn’t believe it either
What was happening
Nothing was happening
And everything was happening
My mind was exploding
We were all there together
Sharing the same king size bed
Forgetting about our problems
Switching off the outside world
It feels like a dream
I guess dreams really do come true
