השתיקות האלה , מקסימום חצאי משפטים
הכי קל זה למשוך בכתפיים ולהמשיך הלאה
מה יותר פשוט מלהעביר את הדף
ולמה בכלל להטריד את הראש במחשבות
למה לתאם ציפיות , בשביל מה לנתח מהלכים
למי יש כח להתעסקות המתישה הזו
למי יש כח להרים את היד , ללחוץ על השלט , להריץ אחורה , קדימה
להביא בזום ,ללחוץ פוס , מה זה נותן ...
מה נלמד מזה , האם לא עדיף לקחת את זה איך שזה יבוא
כנראה שאף פעם לא ידעתי לקרוא טוב אנשים
תמיד רציתי לברר , שאלתי וחקרתי
עד שהורמו הגבות בתימהון
איתך זה כנראה מסובך עוד יותר , סוכנת חשאית שכמותך
שום נקודה לא חשופה , את מהדקת את המעיל עד לצוואר
יותר מדי פעמים שאני חולף על פנייך ברחוב ,
מרים אלייך את פני , המילים נתקעות לי בגרון
וממשיך הלאה
לפעמים זה באמת נראה חסר טעם ,
אני חונק את הרגש בתוכי , זה באמת לא כזה מסובך
מנמיך ציפיות לאפס
מקשקש רק על הא ודא , לפעמים עדיף פשוט לשתוק
אח"כ רק נהנהן בראש אחד כלפי השני
בסוף נסתכל לצד השני , או נשפיל עיניים
הרי זה לא שיום אחד תפתחי פתאום את המעיל
וכל האור שאת כולאת בפנים יצא החוצה
הרי זה לא שיום אחד תחייכי אלי (באמת) ותגידי לי מה את חושבת
וכל מה שאמרתי עד עכשיו ממילא משמש כנגדי
האמת שהרבה יותר פשוט כך
שט להנאתי בזרם
מתפעל מהנוף
בלי לרצות להגיע
לפני 18 שנים. 23 בינואר 2006 בשעה 17:40
