משויכת ללא אדון

"מה שמפחיד אותנו הוא לא המציאות, אלא המציאות כפי שהיא נתפסת במוחנו." ~אפיקטטוס.

מהפגישה הזו חששתי במיוחד, ידעתי כאשר ניפגש, הגוף שלי ישדר את כל הסודות החוצה. אהיה מוכרחה לשתף על כל מה שעשיתי לא נכון מאז הפעם האחרונה שהתראינו ולספר איך לדעתי נכשלתי במשימה. גייסתי כישורי משחק והגעתי מוכנה עם נאומים מתורגלים היטב ומצויידת בתוכנית פעולה מפורטת כולל תרשימים על מה ואיך אספר במקום האמת. 

כל החזרות וההכנות היו לשווא, רק התחלתי לדקלם את הפתיח וקיבלתי הצלפה. לא ציפיתי לה, אפילו לא ראיתי את השוט. עוד אחת ועוד אחת עד שזה יצא ממני. סיפרתי הכל בבושה גדולה, בשפיטה עצמית בלתי מתפשרת. בכיתי, צעקתי מתוסכלת מעצמי, מהבחירות והמעשים שלי, משחררת הכל בין הלקאה להלקאה. 

בתזמון מושלם בדיוק לפני שנגמר הזמן שהקצבת מראש, הנחת את השוט והרמת חיוך.

"פעלת יפה, כל הכבוד" 

הייתי צריכה להזכיר לעצמי שאני אצל הפסיכולוג ולהילחם בכל הכוח ולא לענות ב-"תודה דאדי".

אחזקתי אותך בעצם, חיבקתי אותי כילדה. 

אחזקתי אותי כמו שלא אחזו אותי הקטנה. 

אחזקתי את עצמי ובכיתי עליה.

על אותה שברירית שלא חיבקו אחרי שהכאיבו נורא.

חיבוק חזק ומכיל כמו שבאמת לך מגיע.

אחזתי אותך, קיבלתי חלק ממני חזרה.

המפגש עם המילה "תהליך" מופיעה אצלי הרבה במהלך החיים כל פעם פוגעת קצת אחרת.

בין המפגשים הראשונים שלי עם המילה היה בשיעור אומנות בבית הספר היסודי. בתום שיעור על תאורית הצבעים ויישום שלו בצבעי מים, ניגשתי גאה ונרגשת ביצירה שלי למורה כדי להציג לה אותה בגאווה. מורות לאומנות יש וויב מיוחד, ניתן לזהות מורה לאומנות מקילומטרים: שיער פרוע, חיוך רחב וקצת שבור, משהו מרחף בעיינים שמשטלת על כל הגוף בתנועות נוירוטיות קלות. היא הסתכלה על היצירה שלי בוחנת ביסודיות, נראת שלא מתרשמת אך שמה לב להתלהבות כמעט הבלתי המרוסנת שלי, שואלת אותי "ממה את נהנת יותר, מהתהליך או התוצאה?" בלי לחשוב אפילו לרגע, כמו ילדה ביסודי עניתי, "התוצאה! כיף לראות את מה שיצרתי" היא הושיטה לי את הציור באכזבה מזלזלת וזרקה משפט שחרוט לי בזכרון לכל החיים "את לעולם לא תהיה אומנית, אומנים נהנים מהדרך לא מהתוצאה" הרגשתי מרוסקת, הנחתי את הציור ליד הצבעים עזבתי את השיעור ובייתר השנה למדתי אצלה בעיקר על איך להבריז ולהפריע בכיתה.

בשליטה, כפי שאני רואה את זה עכשיו, יש אין ספור תהליכים. למשל תהליך של בדיקת גבולות (לא אלו שרשומים בפרופיל, אלו חקוקים בסלע ואין מה לבדוק) גבול מתחיל מהרתיעה לדבר, למשל אצלי בליעת זרע. גבול שמוצב בהתחלה מתוך הגנה על אסתטיקה וברירנות הפרט, כאשר אלו ירדו מהמשמר הופכת הרתיעה לרצון.

ברצון, יש את זכות (מטלת) הבחירה. זו תקופה לבדוק את המים, לשלוק בהנאה ולהתפנק על כל טיפה. אם פתאום הטעם משתנה, עדיין יש את היכולת להציב גבולות מחדש או לגמרי לבחור לא לטבול במים יותר, הרצון יכול פשוט להעלם. האתגר הוא להפוך את הרצון לצורך.

צרוך למצוץ, לבלוע, להיזרע (פעם שנאתי את המונח הזה, להיזרע, להזריע, מוזרעת, נשמע כל כך גס ומכוער). צורך הוא שם, גם אם ננסה להטביע אותו הוא תמיד יצוף למעלה. תמיד יישאר איזו בליטה שמורגשת 24 שעות ביממה או פיקסאציה למשהו שחסר וטעם מתמשך בעוד ועוד. הצורך כבר לא נתון בשליטינו והוא פשוט קיים.

אני מוצאת את עצמי ניהנת בתהליך חקירת הסקרנות שלי בBDSM. לומדת "שצריך לעצור, להיות מודעים ואז למצוא את הטוב בכל דבר שקורה וככה נהנים מהתהליך"- נכון מאיי פעם.

אגב לא הרמתי צבעים מאז, אומנם אומנות אני מייצרת כל הזמן.

“All roads lead to you, even those I took to forget you.”

— Mahmoud Darwish

אני אריה, הצהרתי.

אני אוהב להיות אריה.

להיות אריה עושה לי הרגשה טובה.

אני אריה אז תצייתי לי.

אני אריה אז תסגדי לי.

אני אריה, התעקשתי.

אגרש כל אחד המאיים לי על המעמד. 

לא יהיו אריות אחרים סביבך.

מספיק שרק תעמדי על יד.

אותך, זו שאנשך! 

כי אני אריה. לאריה, הרי אין מתחרה.

בלעדיי את תהיי לבד.

אני אריה, דרשתי!

יש לי רעמה של אריה, הליכה של אריה, טרפים חדים של אריה ואני מזיין כמו אריה. 

מצווה עליך לשכב על הבטן, להרים את הזנב.

אחזיק לך עם הניבים בעורף כדי שגם לך יכאב. 

אני אריה, הכתבתי.

סביבי לביאות פצועות שאספתי.

הן פה מרצון, כולן אחת, אחת.

קוראות בשמי נותנות לי נחת

"אריה, אריה, אריה" 

כי אני אריה, באריה אף אחד לא מתגרה.

"אתה אריה?" היא שאלה במעין קיטור.

אני אריה אני אמרתי.

מה פה לא ברור?!

חוצפנית! איך באריה היא ככה מתגרה?

"אתה אריה? תראה את ההוכחה"

אני אריה, אז כמובן שאגתי!

אך מהפה יצאה רק יללה.

פנה אלי ד' (אות בדויה) הזמין אותי לדייט.
ד' היה זוגיות קצרה ונילית מקסימה, עם המון הומור וחברות טובה. בין החוויות סקס הכי טובות שהיו לשנינו, כך שבודי קול היה דבר שבשגרה גם אחרי שנפרדנו.

רציתי לרשום:
"רק לפני שאני עונה לך אשמח לשתף אותך איפה אני נמצאת בחיי כרגע.
אני משתוקקת להיות שייכת לדאדי כריזמטי, דומיננתי שהוא גם רך, מכיל ואוהב. אני ממש נהנת שמצליפים לי בתחת עם שוט ואחרי זה מלטפים לי את הגב תוך כדי שיחת עומק על איך הייתה החוויה.
אני במקום שאני רוצה זוגיות משמעותית ועמוקה לטווח הארוך שהBDSM הוא הוא חלק ממנה אבל אינו מגדיר אותו. רוצה להיות ילדה טובה של דאדי ועדיין לשמר את הנפש החופשיה והמרדנית טורפת עולם שאני.  
מתאים לך?"

אבל לא! רשמתי במקום איזה משהו משעמם כזה על זה שהוא רצה לשכב איתי בזמן שהייתה לו זוגיות הרמטית וזה מראה על אופי חלש שפשוט מייבש אצלי כל תא בגוף אז פחות מתאים לי נשמה.

קורה לכולם לא?

First you have my body

Second you win my mind 

Then you can get my heart

If you have my trust

You have all of me

*אזהרת טריגר* (לפחות שלי)

"את לא יכולה לקבל את כל מה שאת רוצה"

הוא אמר לי אחרי שהרגיש אותי מתפתלת כמו שלא ראה אותי מעולם, כשהאצבעות שלו היו בתוכי לראשונה. פעם אחת... פעם שניה... שתי פעימות וזה כל מה שצריך כדי שאהיה מוכנה להתמסר לתחושה. עד אז זו הייתה תחרות צמודה בין מה אני אוהבת יותר, את הזין שלו או את הלשון ועכשיו גם האצבעות נכנסו למשוואה.

פעם שלי...

נתקע המשחק בבוס הגדול , פקק תנועה אחרי נסיעה חופשית על כביש מבודד, אפצ'י מספק באף שפתאום בורח, שריטה מחתול שעד הרגע ליטפתי בעונג, הפסקת חשמל באמצע משדר מיוחד ומסקרן. כל התסכולים המלווים את חוויות אלו עלו בי כשהוא הפסיק לגעת בי.

לא הייתה פעם שלישית 😾 

 "את לא יכולה לקבל את כל מה שאת רוצה על ההתחלה, צריך לתת לך לרצות עוד" הוא סידר לי את השמלה, הושט לי יד כדי שאקום והמשכנו את היום כל אחד בשלו כרגיל לכאורה. פה חל המפנה במשיכה שלי אליו, עד אז הוא היה לי לריבאונד קליל ונוח, אחלה סקס סה"כ רק שמאז פנטזתי עליו ללא הפסקה. 

מתוך הניסיונות שלי להבין מה קורה לי אחרי שנעלם נתקלתי במשפט הזה שוב. הפעם המשפט נאמר ע"י מנטור נחשב בתחום כטקטיקה לשליטה.

כן זה תוכן לייט.

כן זה לא שונה מסרטון של משפיענית ויועצת זוגיות על "שלושה דרכים לגרום לו להתאהב".

כן זה קורה גם מחוץ לעולם השליטה (יש דבר כזה?) 

גם חייב לתת לו את חמת הספק שמילותיו אכן היו נטולות אינטרסים זדוניים.

העניין שהאם מפה יש דרך חזרה לאותה התמימות, לאותה הבורות שהייתה לפני. האם יש לי עוד סיכוי להתרגש ככה מאותו השטיק? האם המתג הזה יעבוד שוב כאשר קיימת מודעות שהכלי הזה נשלף ממגרת השליטה?

קחו עוד דוגמה והפעם קצת יותר עמוק (ברמת המבוא לפסיכולוגיה)

חשיבה של מחסור (Scarcity mindset). צורת מחשבה הנגרמת כתוצאה ממחסור בילדות, זה יכול להיות לאהבה, אוכל, כסף, שליטה או כולם גם יחד. 

מבדק עצמי:

1) האם יש לך תחושה תמידית שהזמן הולך ונגמר?

2) האם יש לך קושי לראות את חצי הכוס המלאה וההתמקדות היא במה שאין?

3) האם יש לך נטייה להישאר במקום שלא עושה לך טוב, במחשבה שהכל בחוץ אותו הדבר?

4) האם יש לך תחושה שגם מה שיש לך הולך להיגמר כל רגע?

5) האם יש אמונה שאין מספיק לכולם?

6) האם יש נטייה להתמקד בקשיים במקום להסתכל על ההזדמנויות?

אם רוב התשובות לשאלות הם כן אז מזל טוב! יש לך חשיבה של מחסור. 

בעולם שלנו טיעונים כמו "אני לא כמו כולם, אני לא עוד אחד, אין הרבה ממני" יש משקל רב. הם מטרגטים בדיוק את צורת מחשבה זאת. אז האם הידיעה על כך מעמעמת את ההשפעה? (סיריאסלי שואלת)

בלתי אפשרי לספור את כמות הפעמים שחשבתי שאין אף אחד אחר שיזיין אותי כמוהו. עכשיו אני יודעת שיש עוד המון שולטים עם זין משובח ועדיין... כמה מהם ימקמו אותי מחדש על המיטה כדי שהראש שלי לא יידפק במשענת?

ככה מתגלגלת איתך חצי שנה שבה אני מלקקת את הצלקות שלי לבד, מסתירה ממך את הפצע המתרחב במקביל האחיזה שלך בי מתחזקת. אתה איתי בכל מקום בעיקר כשאנחנו לא יחד, הקול שלך מנחה אותי ופלאשבקים מהמפגשים שלנו מציפים אותי עד שרק את זה אני רואה. 

הביקורים שלך אצלי במרפסת שכבר מזמן לא לבנה נהיים תקופים יותר. אני מקבלת ממך זמן ונותנת מעצמי את כל כולי לך. משחקת עם הקוצים שאתה מביא איתך כשאתה נכנס (אוי כשאתה נכנס) אני מתעלמת לחלוטין מהרטיבות והסירחון שאתה מביא איתך אלי. מחבקת חזק מחפשת את המבט שלך רוכן מעלי, בתנועת אצבע אתה מסמן לי לאן, אני מיד יורדת על הבירכים, לא לפני שאתה במיומנות שם כרית כדי שיהיה לי נעים בברכיים וגם הלב שלי נמס. 

אתה מרים לי את הידיים ומוריד את החולצה הקטנה שעלי (אם בכלל אפשר לקרוא לפיסת בד הזאת חולצה) וחושף את שדי העטופים בכמה רצועות עור דקיקות האחוזים בתחרה שקופה. אתה מחייך אלי ובלי מילים אתה מבין שחכתי לך, שזה הכל רק בשבילך. מלטף לי את הראש ואני עוצמת עיניים מגרגרת מעונג. "את מדהימה" מוסיף ואז שולף את הזין שלך, אני מלקקת בהתלהבות מאופקת שיהיה לך נעים ולי שיהיה עוד זמן לפני שנגמר. אתה מכניס לי אותו לגרון עד שיורדות לי מספיק דמעות כדי שאתה יכול לנגב אותם בעצמך. 

אתה מוביל אותי לחדר המיטות, זורק אותי על המיטה. "אני רעב" אתה מצהיר במין קדמונית, מפשק לי את הרגליים, מתביית על הטרף בחדות, תוקף ישר במטרה גורם לי להתפתל כמו חיה הפצועה שאני. מענג ומתענג על כל פינה שנמצאת לי בין הירכיים בולע בתשוקה את המיצים שיוצאים לי בזכותך. ברגע הזה אני מרגישה כך כך נאהבת, כל כך חשובה, כל כך חשופה אני מתפנקת על כל זרם חשמל שעובר דרכי עד שאני כבר לא יכולה וגומרת. 

אתה מתרומם אלי, מהדק את היד על הגרון ומנשק לי את השפתיים. אנחנו מתכרבלים נרדמים יחד, אני על החזה שלך ואתה עוטף אותי כל הלילה. ישנתי כל כך טוב בלילה הזה שלא הבחנתי שהוא קם מהמיטה להכין לי קפה. 

מחויך שטעים לי הוא מביט עלי במבט אחר, חדש ושואל האם אני מעוניינת שהוא יעביר איתי לילות נוספים? רואה אותי מבולבלת ומרחיב שכיף לו שאני בחיים שלו והוא רוצה מזה עוד.

בדילוגים וזנב מורם אני רצה אליך, מחבקת אותך, מנשקת אותך ומשתחררות מהפה מילים חדשות "דאדי... אני אהיה הכי מאושרת בעולם". 

מאותו יום עברו חודשיים, חודשיים שלא ביקרת אותי אפילו לא פעם אחת, חודשיים של בלבול, חודשיים של ניתוק, חודשיים שאני לא ישנה, לא אוכלת, לא מצליחה לחשוב. חודשיים שמובילות אותי לחפש משהו להעביר את הכאב החדש והישן, כאב שמוביל אותי לכלוב עמוק בתוך העולם הזה שלך. 

"הסקרנות הרגה את החתול אך הסיפוק החזיר אותו חזרה" הלוואי שהסיפור שלי היה נגמר ככה.

הלב שלי דופק מהר כל פעם שאתה מגיעה, אני שומעת את השאגה שלך עוד לפני שאתה מתקרב וכולי מסתמרת. מקבלת אותך בהתלהבות, מלפפת את הזנב שלי על הרגל שלך, מודעת למשחק שלך ושומרת את זה לעצמי כפיסת הכוח אחרונה. הליקוקים לא עוזרים, נראה שרק מחמיר את המצב, אני מרגישה את הצלקת בבטן הדבר היחיד שעוזר להפיג את הכאב זה כאב אחר, הכאב שלך כשאתה עמוק בתוכי, כשאין לי שליטה לזוז כי אם אזוז אתה תזיז לי את איברים. הכאב של מחסור החמצן כשאתה דוחף את הזין שלך עמוק לתוך הגרון שלי.

יללות נשמעות ממני כשאתה הופך אותי על הבטן במגע עדין ורך של אהבה עובר לי על כל הגוף, מזהה שאני רועדת ולוחש לי באוזן "את טובה כל כך" תופס עם יד אחת את החזה שלי ומעסה אותו בתנועות מעגליות והחלטיות המלוות בנגיסות קטנות בצוואר. היד השנייה יורדת למטה ומגלה עד כמה אני רטובה ואתה נותן לי לטעום ולוחש לי "את כל כך טעימה שאת חייבת לנסות" אני מתרפסת על האצבעות שלך בפה שלי ומטפטפת עוד יותר. 

מהפה שלי האצבעות עוברות חזרה לכוס נכנסות אלי שוב ושוב ואני רק רוצה את הזין שלך חזרה בתוכי חזרה שיכאב. אני בטוחה שזה מגיע מגיע כשהצבעות שלך יוצאות ממני ועוד רגע אתה נכנס אלי אך במקום מגיע צליל חד של פיצוץ ותחושה של צריבה על הישבן שלי, אחרי מגיע עוד אחת ועוד אחת בכל אחת העצומה מתגברת וזה כבר שורף לי נורא ואני מפוחדת מהבא שיגיע מפוחדת כי עכשיו גם יודעת למה אתה מסוגל וכשזה נוחת זה כואב נורא. מורידה את הראש לכרית ונושכת כדי לא לבכות ואז אתה נכנס עלי בחוזקה שוב מנתב את הכאב לאן שאתה רוצה אותו ולי נשאר רק ברירה אחת והיא להתמסר לך.