"הסקרנות הרגה את החתול" זה לא סוף של הביטוי הזה גם לא של הסיפור שלי. לפעמים נדמה שהיה קל יותר אם ככה זה באמת היה נגמר. שהאחיזה שלך בי הייתה פשוט מתה אך בהתחלה לא הבנתי שאתה אוחז בי. כשהתחלתי להרגיש, היה מאוחר מדי כדי להשתחרר. כל הכוח היה בידיים שלך, על שלי ללא ידיעתי ויתרתי.
אני, חתלתולת בית שבילתה תקופה ברחוב אומנם יש לי צלקת גדולה בבטן ואיזה צלע שבורה מאותה התקופה אך היא מוסתרת בפרווה צפופה זוהרת שטיפחתי לעצמי עם השנים כדי שאי אפשר יהיה לראות סימן. אני מוגנת בביתי ודיי משעמם לי אבל יש לי מרפסת לבנה שאני יוצאת אליה לספוג קצת שמש ולדמיין איך שאני צדה ציפורים.
אתה, גדול, שחור ורחב יש לך רעמה מפוארת והצל שלך הולך לפניך. גר ברחוב, אוסף חתולות אבודות סביבך, נלחם על הטרטוריה על מה ששלך!. הצלקות שלך גלויות למעשה אתה מקושט בהם, רק את אלו שעל הבטן אתה נותן לבודדים לראות וזה רק אם הם מעיזים להתקרב קרוב נורא למרות החזות המאיימת.
אתה בא אלי לפעמים לבקר אותי במרפסת הלבנה שלי, שם יש אלמנטים של עץ בבסיס המרפסת דומה לגלידת על גביע בטעם וניל שתמיד אפשר לאכול אך גם לא מרגשת מדי בטעם. אתה מגיע אלי מלוכלך, מלא בשאריות שסחבת איתך מבחוץ אני נוהגת לנקות אותך, אתה נוהג לקחת פיקוד. אני נהנת לרחרח ולנסות לאתר את הריח שלך מאיפה כל קוץ עליך מגיע ואיך התרטבה לך הפרווה אך מעולם לא מעיזה לשאול. יום אחד השארת לי רמז... היה לי קשה להתאפק. בעקבותיו לראשונה יצאתי לשוטט בחוץ, מודעת לסכנות ועדין לוקחת את ההימור, הייתי חייבת לנסות להבין אותך דרך פיסת הבוץ שהשארת אצלי בטעות.
זה הוביל אותי עמוק למרתפי העיר החשוכה, מקום שאליו מעולם לא העזתי להיכנס. מצאתי מעבר פנימה דרך מעבר פיח צר ובקצה שלו פרוסדור ענק. התמקמתי על מדף גבוה מלא ספרים עם תמונות של פרצופים שונים ובחנתי הכל מוסתרת מלמעלה. נדהמת לגלות, שככול שנחשפתי יותר ככה האישונים התרחבו לי יותר, הדופק עולה והריגוש הרגיש ממכר. בין מבוכי המרתף אני מזהה דרך שבה דפוסי התנהגות נראים לי מוכרים, מושגים שלא הכרתי בשם הכרתי במשמעות, הכרתי מנסיון. היו בדרך הזאת קוצים זהים לקוצים שעם הריח שלך. מהתבוננות גיליתי שהם חצים המיועדים לפגיעת מטרה קטנה, נחשקת ומסוימת. חצים מנטלים כאלה שרק המיומנים ביותר יודעים לירות.
לפני שאני שמה לב נגמר לי הזמן וצריך כבר לחזור הביתה. אני אוספת כמה שברי קוצים תוחבת אותם בפרווה ורצה הביתה דרוכה, סקרנית, דלוקה ומיוחמת. מיד כשאני מגיעה אני מתחילה לפרוק את הסחורה שאספתי, לסדר את הכלים החדשים. הם מצופים דם ובפרווה היפה שלי, משאירים את הצלקת בבטן שלי חשופה וחור קטן חדש שנפער ומדמם.