מחושך לאור משנים כיוון

היכרתי אותה מילדות, היא הייתה צעירה ממני בכמה שנים כך שמעולם לא היה לנו קשר כמעט. היא הייתה עוד ילדה שגרה באיזור וראיתי אותה מדי פעם. היכרתי את המשפחה שלה אבל לא הרבה מעבר. כשהייתי קצת אחרי הצבא חזרתי יום אחד הביתה והקשבתי להודעות על המשיבון שלי, זאת הייתה עדיין התקופה שטלפון נייד היה רק נחלתם של בעלי ממון. אחת ההודעות הייתה "שלום שמי ע' ואני רוצה להכיר אותך" ומספר טלפון.

באותו הערב התקשרתי למספר והיא ענתה לי, אמרה שחברתה היא זו שדיברה בשמה והיא הסבירה לי שבעצם מדובר בה. הייתי אז רווק צעיר לאחר סיום של קשר אחר. קבענו להיפגש למחרת בערב. יצאנו למסעדה והעברנו ערב מאוד נחמד שבסיומו החזרתי אותה הביתה. לאחר מספר ימים היא התקשרה אלי ואמרה שהיא באיזור ושאלה אם היא יכולה לקפוץ אלי. אמרתי לה שכן. היא הגיעה אלי ונשארה לישון אצלי. אחר כך היא הגיעה אלי עוד מספר פעמים, ובילינו יחד מספר לילות. נהנתי מהסקס איתה אבל מההתחלה אמרתי לה שזה לא יתפתח מעבר לזה, לא רציתי להשלות אותה שיש לי כוונות אחרות לגביה. היא קיבלה את זה בהבנה (עם קצת אכזבה) אבל שמחה להישאר איתי בקשר. 

בשלב מסויים התחלתי קשר חדש והקשר עם ע' נגמר והיא נשארה זיכרון מימי הרווקות. 

מאז עברו למעלה מעשרים שנה עם כל תהפוכות הגורל של החיים, ולפני כשנתיים פתאום אני מקבל ממנה הודעה במסנג'ר "היי, מה נשמע". התחלנו להתכתב ולאחר מכן שוחחנו בטלפון. השלמנו פערים של 20 ומשהו שנה, כל אחד עם החוויות והמטענים שאספנו במהלך השנים. היו לה חיים לא קלים בכלל, היסטוריה של מחלה נפש, אישפוזים ונסיונות התאבדות. היא סיפרה לי הכל, בפתיחות מדהימה, הסבירה לי את המשמעויות והקשיים של החיים האלה. השתדלתי ככל יכולתי להיות אוזן קשבת, חבר, לראות את האדם בתוכה. 

אחד הדברים שמאוד ענינו אותה היה זה שאני מכיר את התחום של ה בידיאסאם, היא סיפרה לי שהיא הייתה בקשר עם בחור שהיה פעיל בתחום הזה וזה ריתק אותה. נפגשנו מספר פעמים, באחת הפגישות ביצענו סשן שבה שלטתי בה, אמנם זב היה סשן עדין ומתאים למתחילה אבל היא סיפרה לי שזה מאוד ריגש אותה ואמרה שהיא מקווה שנצליח למצוא זמן להמשך. בסך הכל נפגשנו מספר פעמים בודדות אבל סשן נוסף לא הצלחנו לעשות. בכל התקופה הזאת הקשר היה מתנתק לעיתים לתקופה מסויימת וחוזר, מכל מיני סיבות.

בתחילת השנה שוחחנו שוב אחרי תקופה שלא היינו בקשר, היא סיפרה לי על קשר חדש שמתרקם ועל מקום עבודה חדש, היא גם התייעצה איתי לגבי מיזם חדש שהיא רוצה לעשות. אני סיפרתי לה על חוויות שעברתי בדאנג'ן עם אישתי ואיך הרגשתי בכל הסיפור והיא ממש כעסה על אישתי (למרות שמעולם לא פגשה או הכירה אותה) על זה שהיא גרמה לי להרגיש ככה. סיימנו את השיחה ברוח טובה ושנעדכן אחד את השניה איך הדברים מתקדמים.

שוב הפעם הקשר התנתק ולא יצא לנו לדבר, בשלב מסויים רציתי לשלוח לה הודעה בוואטאפ אבל ראיתי שלא הייתה מחוברת למעלה משלושה חודשים. 

לפני שבוע נתקלתי במקרה בפוסט של אחיה בפייסבוק שרשם מילים לזכרה. הפעם היא הצליחה לסיים את חייה, ולקח לי חמישה חודשים עד שגיליתי את זה, אני זוכר שהייתי עובר לפעמים באיזור שהיא גרה והייתי חושב שאולי אראה אותה הולכת ברחוב. אך לצערי התגלה לי עכשיו האמת המרה. שהיא הלכה מאיתנו.

אז ע', אני מקווה שלפחות עכשיו מצאת את השלווה ואת במקום יותר טוב, תנוחי על משכבך בשלום.

אני נכנס למיטה אחרי יום ארוך. אני מתחיל לצפות בסדרה שאני אוהב בטלויזיה. 

היא נכנסת כמה דקות אחרי, לבושה בכותונת קיצית. נשכבת לידי. אני מנשק אותה והיא מסתובבת על הצד, רגל אחת ישרה והשניה מקופלת קצת. התנוחה הזאת מבליטה מיד את הטוסיק שלה כלפי. היא רוצה שאני אעשה לה נעים בגב. האצבעות שלי מרפרפות בעדינות על הגב שלה ומהר מאוד יורדות למטה. תמיד הכותונת עולה למעלה וחושפת את הטוסיק שלה כלפי. כמובן שאני מיד יורד למטה ומתחיל לנשק אותו. בהתחלה עוד עובר בין הטוסיק שלה לעלילת הסדרה אבל מהר מאוד מרכז את כל תשומת הלב בטוסיק שלה. 

השפתיים שלי נצמדות לפלחי הישבן המפואר שלה. את סוף הפרק כנראה שאראה מתישהו בשידור חוזר. לרוב שנינו נרדמים שהשפתיים שלי צמודות לטוסיק שלה.

אין מה לעשות, התחת שלה תמיד מנצח.

זה היה יום ארוך. הייתי בנסיעה ארוכה בעניני עבודה. הייתי כבר בדרך חזרה ורציתי לעצור לקנות לי כוס קפה. שאלתי את הוויז איפה יש סניף של ארומה והוא כיוון אותי לקניון במרכז העיר. החנתי את האוטו בחניה ונכנסתי פנימה. עליתי לקומה השניה והתחלתי ללכת לאורך הקניון מביט בחנויות ובעוברים ושבים. בשלב מסויים התקרבתי למעקה הפנימי והסתכלתי על הקומה שמתחת.

אני מביט על האנשים ההולכים למטה ופתאום ביציאה מאחת החנויות אני רואה אותה. הסתכלתי שוב לוודא שאני לא טועה. היא נעמדה לרגע והבנתי שלא טעיתי. הלב שלי החסיר פעימה ואחרי זה העלה מהירות ל120. רציתי לצעוק לה ולרוץ אליה. לחבק אותה, להרגיש אותה ולנשום אותה. אבל לא ידעתי אם היא לבד או אם בכלל היא תרצה לראות אותי. היא התחילה ללכת לכיוון שאני הלכתי. קיוויתי שהיא תעלה במדרגות הנעות ואולי תראה אותי אבל היא נעצרה ונכנסה לחנות נוספת. המשכתי להביט בה כשהיא מביטה בדברים בחנות, לא משערת אפילו בסערה שהיא גורמת קומה אחת מלמעלה. 

אני מביט בה. בשיער שכל כך אהבתי ללטף, בשפתיים החושניות האלה שנישקו אותי בלהט אלוהי. הבטתי בגוף האלוהי הזה ונכרתי במגע החם שלה. 

היא תמיד נשארת אצלי במחשבות ואצלי בלב. אני לא חושב שהיא יודעת את המקום שלה אצלי. היא זאת שתמיד אני חושב שאם התזמון שלנו היה מתאים היינו יכולים להיות מדהימים ביחד. אבל המציאות לא תמיד מתאימה לרצון שלנו. 

היא יצאה מהחנות. קיוויתי שאולי היא תעיף מבט למעלה ותראה אותי אבל רק סידרה את התיק שלה והמשיכה לעבר היציאה. המשכתי להביט בה עד כמה שיכולתי, עד שנעלמה לתוך הרחוב. נשארתי קפוא במקום לרגע. לא יכולתי לזוז. 

אחרי דקה התעשתי והלכתי לעבר הסניף של ארומה. תכננתי לקחת קפה לדרך אבל הייתי חייב לשבת כמה דקות להרגע.

זה היה יום מאוד טעון . היא אמרה שהיא רוצה שניפגש איתו במועדון. היא יודעת מה אני חושב על זה. אני מחדד לה את השאלה "להיפגש?". "אתה יודע למה הכוונה".

אני יודע בדיוק למה הכוונה. היא יודעת איך למתוח את הרגשות שלי עד לקצה. אחרי שאני כבר על הסף היא מתפשרת איתי שהיא לא תלך איתו עד הסוף.

ברגע האחרון התוכניות השתבשו והכל בוטל. והוא? הוא בכלל לא אמר שיכול לבוא.....

פעם הייתה לי הגדרה מסויימת "נשלט". עם הזמן הבנתי שזה ממש לא מגדיר אותי. אני גם לא שולט או מתחלף אבל בהחלט כן בעסק.

איך? שאלה טובה. התנסויות ונסיון. הכל שאלה של חיבור נכון, רגשות, תזמון, מיקום ועוד הרבה דברים שמשפיעים. 

לפעמים אני רוצה להיות לרגליה ולנשק אותם ולפעמים בא לי להפליק לה בטוסיק. לפעמים להיות קשור חסר אונים מולה ולפעמים לראות אותה קשורה מולי ונתונה לחסדי. לפעמים לקנא בטירוף שמישהו אחר מזיין אותה ולפעמים אני רוצה אותה רק לעצמי. אבל הכי אני אוהב את הרגעים השקטים שבו המגע הרך והחם שלה נוגע בי, ששנינו נצמדים אחד לשניה חזק, גופה החשוף נצמד אלי, הנשיקות הלוהטות, החדירה הזאת שמחברת בינינו לגוף אחד. אין לזה הגדרה יותר טובה מאהבה.

עמדתי עם כולם בצפירה. עומדים בבית העלמין בחלקה הצבאית כחלק ממשפחת השכול. 

מול כל קבר עומד קצין או קצינה ומצדיעים לאותו נופל. בתוך העצב הגדול ראיתי את ילדי "דור האייפון" עומדים ומצדיעים לדור הפלמ"ח, לחללי כל המלחמות. 

החיבור הזה שמראה שלכל דור יש את סיפור השכול שלו, כל אחד הוא יחיד ומיוחד אבל החיבור הזה עובר כחוט השני מאז ועד היום. "ונזכור את כולם",  "שנינו מאותו הכפר", "הילדים של 73" ועוד הרבה שירים שמלווים את כולנו כל שנה ביום הקשה הזה. 

לפחות ביום הזה כולנו חיים את המוות הזה, ההקרבה שנותנת לנו את האפשרות להיות פה. היום ההבדלים מטשטשים, ימין ושמאל, אשכנזי ומזרחי, חילוני ודתי. גורלם הוא גורלנו ואני מקווה שנהיה ראויים להמשיך את מורשתם.

יהי זכרם ברוך.

יש הרבה משחקי כוח אבל הכי מעניינים הם משחקי הכוח הסמויים. אלה שכאילו לא קיימים. 

כמו שני חברים שמתחרים על מי יזכה בבחורה (או שתי בחורות המתחרות על בחור). 

יש הרבה אמוציות אבל אף אחד לא מחצין אותם, כל אחד שומר על פוקר פייס אבל מתחת לפני השטח יש מלא רחישות ובחישות. מניפולציות שונות ומשונות מופעלות, מזימות נרקמות והכל ברמיזות, כל אחד מנסה להסתיר את כוונותיו ותוכניותיו (אפילו אסור לגלות שיש כאלו)

בסוף מנצח מי שיותר מתוחכם מי שהטקטיקה שלו יותר נכונה.

ולמרות שגם הניצחון הוא שקט הוא עדיין ניצחון מתוק. לדעת שהצלחת לנטרל את האיום ולדעת שהצד השני נשאר מתוסכל.

"תכין שניצלים, אני רעבה"

תכל'ס, מגיע לה. אחרי עונג שישי בצהריים.

מישהו מצטרף? הכנתי הרבה שניצלים.

שבת נפלאה לכולם.

אין לזה תחליף בכל מערכת יחסים, במיוחד במערכות יחסים מיוחדות. אין כמו פתיחות אמיתית, לדבר על הכל. לשים את הכל על השולחן והכי חשוב לפתוח את הלב.

בתקופה האחרונה עמדתי בצומת הזאת. היו לנו המון המון שיחות על נושא מסויים. נושא שמאוד רגיש במערכת יחסים. הבנו שכל אחד רואה את העניין בדרך קצת שונה. היא אמרה לי איך היא רוצה שהדברים יתנהלו, לא כל כך רציתי שזה מה שיקרה.

התלבטתי מה לעשות, מצד אחד אני יודע שזה יפריע לי ואני עלול "לאכול את הלב" ומצד שני לא רציתי לבאס אותה. מה עושים במצב הזה? יש בי המון רצון לתת וללכת לקראת אבל עדיין רוצה להרגיש שלם עם עצמי. בחרתי פשוט לפתוח את הלב ולהגיד מה אני מרגיש, הבטחתי לה שאני תמיד אדבר איתה על הכל ולא אשמור כלום בפנים. אז ישבנו בערב על כוס קפה, ואמרתי לה שאני לא אגיד לה מה לעשות, אני אמרתי לה מה אני מרגיש והשארתי את הבחירה בידיים שלה, למרות שהיא קצת התאכזבה היא אמרה לי שהבחירה שלה היא קודם כל הלב שלי והיא לא תעשה כלום שיגרום לי להרגיש לא טוב. 

לי בהחלט ירדה אבן מהלב.

יצאנו לבלות שוב במועדון. פעם אחרונה לפני שהוא עובר למשכנו החדש. נהנים מהמוסיקה מהאווירה. אנחנו רוקדים ואני מביט בה רוקדת מולי, החולצה חשופת כתפיים בדיוק עד מעל הקו שדיה הבולטים מתחתיה. מביט בעיניה. 

"הוא פה" היא לוחשת לי, "ההייטקיסט". אני מנסה להבין מי זה מכל האנשים והיא מראה לי אותו. היא מחייכת אלי חיוך ממזרי כזה, מין סוג של טיזינג. אני זוכר שהיא יצאה לשם עם החברות ופגשה אותו. בפעם הראשונה זה נגמר בנשיקות וקצת נגיעות אבל בפעם השניה זה היה הרבה יותר לוהט. איך הם עשו זה את בחניון מאחורי מכונית ואחר כך בתוך המועדון על הספה איך היא "התיישבה" עליו ואחר כך עוד פעם בתוך המבוך. 

פתאום אני רואה אותו לידינו, כאילו רוקד צמוד אלינו, רני רואה איך מביט בה, מחכה לראות איך היא תגיב. היא מגניבה אליו מבט מדי פעם ומחייכת אלי. לוחשת לי "אם לא היית פה.....".

כעבור מספר דקות הוא מוותר והולך ליד הכניסה ואנחנו ממשיכים לרקוד. בשלב מסויים היא הולכת לחפש את החברות שלנו ופוגשת אותו שוב. הם מדברים לרגע והיא חוזרת אלי.

"הוא בהחלט זוכר אותי" היא אומרת לי ואני בהחלט לא מופתע. "הוא רצה שאני אבוא לרקוד איתו"

"מה אמרת לו?" אני שואל.

"אמרתי לו שאני איתך!"