אפרוחית.

ואז כשאנחנו פונים ללכת, אני

קצת אבודה או קצת משחקת בלהיות קטנה 

שואל אם אני צריכה עזרה למצוא את הרכב

או קצת משחק בלשאול

שנינו יודעים מה אני צריכה

ואז כש

אנחנו מתחבקים

תעדכני כשאת מגיעה הביתה. במבט כזה

(כן אדוני)

מבקשת בנימוס עוד חיבוק

(אני כל כך רוצה לנשק אותך, ושתגיד לי מה לעשות, לדעת מה לעשות לפני שאתה אומר לי, מה יחייך אותך, מה ישגע אותך, להקליט מילים,  להחזיק כוס קפה על הברכיים לצדך, להיות כלי, חפץ, שתשתמש בי לדברים שאתה לא מעז להודות בפני עצמך שאתה רוצה עדיין, לצלול לעיניים שלך, שתדבר לגוף שלי והוא יקשיב. לרקוד בשבילך)

אני לא מרימה את העיניים ליותר מרגע, אשת לוט למדה את הלקח. 

חשבתי שעם החיבוק יבוא עצב, אבל יש רק שקט נעים. ואולי. יש אולי. וגם האולי לא מעציב, הוא פשוט שם. 

אני נוסעת הביתה עם השקט, והוא עדיין איתי.

(זמן - הווה)