שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שירים שחורים

כל מה שטוב ורע.
לפני 8 חודשים. 27 בפברואר 2024 בשעה 20:35

אני עומד מול עץ התלייה

חווייה מעצבת ראשונה

כמעט כלייה, שיעור בנשימה נכונה

תמיד דמיינתי עץ זית

פתאום זו שקמה

מעניין איך העין בראש מעוותת

מפסידה מול שבריר ראייה

בראשי עדיין שני ילדים, פרצופים צוחקים

כשאני מתפתל, נאבק לשאוף, מאדים

מאז לא סובל כשעלי צוחקים

פיסול אישיות, את העודף זורקים

שופכים את הילד עם המים

בן שש, מספיק דיבורים

מאז הוא בגר וחונק אחרים

אחרות, יפות, חכמות, אבל לא מבינות

שהידיים על צווארן ניסו פעם חבל לתלוש

הצבעים אפורים, הקולות עמומים

הנשימה נחלשת מול פני אחרים

לא מבין מה זה מוות

אבל מבין שהאורות כבים

לא ידלקו, אין יותר מפסקים

אבל מוקדם מדי לתכריכים

למעלה החליטו שיש עוד מכסה

עוד ליטרת בשר, עוד חוויה, נקודה על מפה

לי לא ברורה המטרה, חלילה להתווכח עם השכינה

רק הולך מול המון אנשים

גורר רגליים, בכי תמרורים

הנשימה חזרה, שומעת כל השכונה

צלקת על הצוואר לחצי שנה

זרים גמורים יודעים שאתה מחצר הבית הספר

ארבע עצים, ברכת הגומל, נס התלייה החיה

הם ישכחו, אצלי זה בפנים

הורידו אותי חי מעץ המתים

זוכר גם מי, את הגיל, את השם

גם אם אראה אותו כאן, מולי

מילת תודה? הוא זוכר

גמולו מול גמולי, גורלו, גורלי

חצר משחקים, ארבע עצים

אחד שלי לנצח, השאר לתלמידים אחרים

אלו היו זמנים אחרים

היום ראשים היו מתגלגלים, כספי פיצויים

לא מאשים אחרים

אחריות אישית, משחקי ילדים

אבל העץ עוד עומד, חושבים שזוכר?

ילד קטן שעלה, התנדנד ונתלה

הורד בידי נער אחר

שניהם ירדו אדם אחר

הגדול כבר עשה את שלו 

הקטן עדיין לוקה בחסר

החיים ממשיכים, חטאים מצטברים

סוחב את החבל, מעטים רואים

עניבה מתהדקת, מתארך עם הזמן

מובן יותר, מתגלה לכולם

שלושים ושש שנים

הצלקת עדיין על חצי פנים

כבר אין שאלות על תליות, רק ליקויים

מעניין איך שתי דקות על עץ והחיים משתנים

הייתה לכם כזו חוויה?

עצים אחרים?

משפטים? קרובים? חברים?

צלקות אדומות בחלקי גוף חשופים?

או כאלו נסתרים, במרתפים חשוכים

חברים וקרובים שפתאום הפכו לזדים

חוויות ראשונות, אחרונות, לכל החיים

לאוו דווקא מוות, לעתים החיים אף גרועים

אין יום בלי עצים

אין יום נטול שיקוצים

חוזר לחצר, הפעם עם ילדים

פעם בשבוע, חיים אחרים

אבא, מה אתה מסתכל על עצים?

עומד בחושך מולו

גבוה, שונה, כלי בידי עליונים

לא הייתי גודע, לא שורף, לא נוגע

אין טעם, הוא בפנים

השטן שירד מן העץ, אחי אלוהים

 

הזכויות אינן שלי. שלו. 

הפעם אמת. 

 

 

 

 

 

לפני 9 חודשים. 16 בפברואר 2024 בשעה 16:07

הקסת שבור, הדיו יבשה

טבלתי את הזין בלא נכונה

הרבה זמן בלי כתיבה

זה טוב או רע?

הרבה זמן עם חצי זיקפה

רק בלילה אני מרגיש גאווה

כואב כמה שהיא קשה

אני כנראה עם הלא מתאימה

אם רק הייתה בעולם התאמה טובה

אני לא יודע לבחור, עובדה

רק זורם הלאה על נהר התמדה

מה זה משנה, המשמעות אבדה

נשאר רק להנות, מכישלון או הצלחה

שניהם יובילו לאותה תוצאה

 

הזכויות שמורות לי, לה, לכם, מה זה כבר משנה...

 

לפני 10 חודשים. 16 בינואר 2024 בשעה 17:37

לבגוד, לפרוץ מסגרות

זין על חוקים ותקנות

חדרים אפלים, מיטות סתורות

מים גנובים חודרים עמוק

לחם סתרים ולב רעב

לפגוש אוֹתָךְ בקהל עייף

העיניים ברצפה, רק שלך חודרות

בין אנשים אותי מחפשות 

עד שתגיעי תמיד נאמן

רק לעצמי, למדינה

לחוקים שמשתנים תדיר

בלי אמונה, אפילו לא חצי כוונה

להיות יציב, נשלט או מכונה

לא במערכת, המדים מטעים

לא יחיילו אותי הממזרים

בלי גומיות, הוראות פתיחה באש מתירניות

אין חוקים כשאין מצלמות

מתים לא מדברים

והפה שלך מאחורי מחסומים

החדר חשוך, את רק שומעת מלים

רעידות הקול בחזה, בין החדרים

מלאים בדם, מתרוקנים

עם כל מילה הקצבים מאיצים

במורד קשת אבי העורקים

עד חלל הבטן, מקור הפחדים

עד הנקבים, עוד שנייה נפתחים

השיחות אחר כך, לא צריך מלים

תיאום ציפיות זה כשלא מתאימים

הרבה זמן לא כתבתי

הייתי ילד טוב

המסכה שלי יפה ונקייה

חזק על הפנים

רק הריח מחשיד, השיערות האפורות מציצות

זאב בעור כבש

שועל בלול תרנגולות

קוראים לי איך שתרצי

מגיע רכוב או רגלי

הזכויות שמורות לי, לחושקות, לנשלטות

למשקרות לעצמן ולבריות

לבוגדים, למקורננים, לחיים באשליות

של אישה, ילדים וארבע קירות

כלב גדול, עבודה טובה

ידעת שאשתך זונה?

שלי, של כל השכונה

דפקתי אותה רק מתוך קנאה

זה הרגש שלי, סוג של שנאה

הייתי לוקח הכל, בעיקר את העטיפה

המתנה כבר הייתה לי

השתעממתי נורא

בגלל זה השתחררתי

הייתה טעות גדולה לזרוק את האשלייה

של חיים טובים מתוך בחירה

רציתי אחרת, לרחוץ ברקוב

לא קו יציב, שיאים של תיעוב

אז איפה הבעל, רחוק או קרוב

את סגורה או פתוחה

מעניין לי את הסבתא

חשובה רק החווייה

חד פעמית, המשכית, מקוטעת, רגעית

תבחרי בעצמך

כאילו את שולטת במהלך דרכך

סגפן בימים

נהנתן בלילות לבנים

עיניים על המטרה וזין בתוכה

גם את לא תזיזי אותי מהייעוד, השליחות

לא זיון ולא מציצה יסיטו את ההכוונה

האלוהית, הטבעית

הבחירה שנבחרתי, הדרך הישרה

לא קשורה למיטה, לקשירה או בגידה

לא תדעי מה טבעה, אולי במילה

בלי כוונה, טעות של שנייה

פליטת פה אומללה

לא דואג, תשתקי עד הפגישה השנייה

ואם לא, לא נורא, לא תביני ממילא

ואם לא נזדיין אז נרקוד

רק הגרסה שלי תשרוד

אז בואי נבגוד

 

הזכויות רק שלי. בינתיים. 

לפני 10 חודשים. 1 בינואר 2024 בשעה 19:49

אין טוב בלי רע

אני זה שמגדיר אותך

בלעדי אתה בעל בלי כלה

בור מכוסה אדמה

אני אוויר בלי נשימה

 

יש רע בלי טוב

אני חשוב ממך

המצב הטבעי

הפרוע, האנוכי

ככה נוצרנו, אתה ואני

 

לא אחים, לא משתלבים

בטח לא משלימים

אני זה אני

אתה אפילו לא קצה הזנב

אפס בעולם של אחד

 

אחד האדם

כמו כולם

נולדתי לקחת את כל מה ששם

לפני שידעת שיש הפקר ללקיחה

לפני שבצלם נוצר, אמת נוראה

 

הוא עשה אותי ראשון

אתה הצעיר, כשהבין שאני כל יכול

רוע מוחלט, חוסר סדר בשבוע אחד

בעל הבית נח ואילתר פתרון

תוספת מאוחרת, אח קטון

 

נזר הבריאה, הרוע מהגזע, יתום האדמה

באתי לבד וירשתי הכל

אהיה כשאתה כבר תחדול

בריאת השבת, דוהה לאפור

לב שחור, עולם כחול

 

 

הזכויות שלי, הכל שלי, כל הקודם בטל

לפני 10 חודשים. 31 בדצמבר 2023 בשעה 21:25

יש מס

לפעמים זה החשבון במסעדה

היין שהיא שתתה

או שזה הלב שלך

על השולחן, כמו בנתיחה

זה המס על הגבריות

על הגאווה

על זה שלפעמים אתה תופס איזו תמימה

חותך לה את הנשמה

בדיוק כמו שההיא עשתה לך

נקמה מתוקה, אבל לא באמת

כי החשבון ההוא עדיין דופק

אותך, את הסביבה

יודע כל מי שמכיר אותך

את הנסיבות, את הסיבה

מילה אחת פשוטה

בלי רגשות, רק השם שלה

לא תעזור פה נקמה

הצלקת עדיין אדומה

מתבהרת אך חמה

למגע, לנשיקה, מחכה רק לה

התחליפים פה עלובים

באים במבצעים

שניים היום ומחר על הקרשים

לא יעזרו תחנונים

גם לא הספדים

אתה אסיר בכותונת פסים

איך שלא תסובב

זו היא שמכתיבה את הכללים

כל כך מרחוק, בלי מלים

בטוח היא זרקה את כל השירים

היו לה רק מאות

כתבתי על כל הקירות

בעמק, בקיבוץ, יישרף שמה

כל השאר זה רק תירוץ.

 

לא זכויות, לא זכרונות, צלקות. 

 

לפני 10 חודשים. 28 בדצמבר 2023 בשעה 9:19

הסידורים נעשו, הפרצות נסתמו

מקדמי ביטחון נלקחו

תכננתי לאט, חזרתי אחור

הרבה מחשבה על יומיים בלי אור

גיביתי הכל, כל שעה ושעה

אין צוות, רק מטרה

הרכב מוכן, אני בתוכו

זה נוסע לבד, רגיל בדרכו

יודע שהיעד שקרי, משימת אשלייה

אבל הדרך תהיה לי יפה

במילא נכשל, הטעם כבר דל

אבל התחושה נעלמת, כבר לא אכזבה

לומד להנות מהנסיעה

 

הזכויות שלי, כל ערעור יתקבל בברכה

לפני 10 חודשים. 27 בדצמבר 2023 בשעה 18:57

ניסו להדביק אותי אבל אני לא נדבק

זו לא המחלה, זה החיידק

שקיים בי כבר שנים

זה אני שמדביק אחרים

באנוכיות, בנדודים

כל חורף אני מתחיל, להשתעל מלים

מכונת ירייה של שורות ומרווחים

הנה התוצאה, ההפרשה היומית

המוחית, הבין אוזנית שאתם קוראים

הליחה הצטברה, כל הקיץ תססה

צהובה, ירוקה, בצבע הדם, כחום הגוף

לא למדת כלום, אין לה חיסון

היא מביאה רק טירוף

היא נכנסת בחלציים, מתפשטת לגוף

אתה רק מכונה שמסייעת למגפה

השפעת השחורה

המכה מתחת לחגורה

החום עולה, המדינה סגורה

אין יוצא ואין בא

כי זו לא המלחמה, המחלה רק עלתה קומה

מחדרי הלב לגזע המח

מוצצת לאומה את שארית הכח

את לשד העם, היא מביאה הזיות

על חטופים, על הריסות

על רצועה על הים, על ארץ ארזים 

על חומי המדים, אורגי השטיחים

מי אמר לכם להדליק מסכים, לקרא כתבות

מתעורר מזיע, לא יכול לחלום

עוצם עיניים וטובל בים האדום

מזרע עמלק עד המפרץ הפרסי

לא יכול להיזכר מי אני

כל הדיבורים עושים לי פריחה

מדיכאון לחרדה, מהמדים אל המיטה

חבל שהתנדבתי, לגדוד, לפלוגה

אולי השתמטות הייתה צו השעה

לא רציתי לכתוב על מלחמה

רציתי לחזור למחלה, לאהבה

אבל העט לא שואל דעתי

מי אני שיתייעץ איתי

רק המארח, הריקא, הגוף

נכנס הנגיף, כגודל הזבוב

מסתובב לי בראש, רועש וחצוף

מרגיש לי כמו פיל, כבד ועצוב

זה רק הטפיל כותב לכם שיר

בלי רופאים, בלי בית חולים

קחוני הישר לארץ מתים

לארץ צלמוות, שם לא חולמים

העירו אותי אחי הטובים

מהצוות, הפלגה, אין שינה טובה

רק לסיים, להזדיין מפה, להתקפל

אף מילה על תגובת קרב, הלם, עקה

לוקח את התרופה ומתכרבל

חושב שעם הזמן יהיה לי יותר

ששמתי משהו לחיסכון ליום סגריר

לא שומע את הגשם מכה בתריסים

עם הזמן זה יעבור

הנה מגיע יום רטוב ושחור

 

הזכויות שמורות לי ולהלומים

לפני 10 חודשים. 27 בדצמבר 2023 בשעה 16:56

מענין מה הם יחשבו עלי עוד שנים
היורשים
מה הם יזכרו מכל הדיבורים
המעשים
אולי את הימים, במדבריות, במשחקים
הלילות
תחת חצי ירח, עייפים
מִתְרַגְּלִים
את השיגעונות של אבא שלהם
החוסרים
מממשים את הפחדים, שיהיו לי אמיצים
מחוברים
לאנשים שמקיפים, מחדדים כישורים
ליקויים
שלא למדתי מאחרים, שחסרתי
עול ימים
אם לא אני לפחות באחרים
לא זרים
מהדם, הגזע, השורשים
מרֶחֶם גירושין
ממחשבות רדיפה, חשדות של אחרים
בי הבעייה
או שאת מדמיינת אחרים
כשיגדלו, יזכרו, תוצאות או מאמצים
שיהיו מאושרים
תפילת הורים, ילדים עטופים
להחזיר לחיתולים
ריחות של עור נקי וחיוכים ראשונים
רק בריאים

 

הזכויות שמורות לי ולהורים.

 

לפני 10 חודשים. 25 בדצמבר 2023 בשעה 20:29

אני רוצה מה שיש לכולם

לא פחות, יותר זה מושלם

מסתכל לצדדים וזה שם

הזוגות, ההודעות, הידיים השלובות

זה שורף לי את הלילות

הקינאה, החרטות, הפנים היפות

האפשרויות שכאילו יכלו להיות

חושב לחזור לקודמות

כאילו זה בסל האפשרויות

מחקו אותי מכל הרשימות

 

 

מחפש מתחת לשולחן, כמה אבק

אם היה לי מזווה אולי הייתי מוצא

רגבי אדמה, חול של השנה שעברה

מסיר את המסכה, המסווה

של הרגיל, הממוצע, השכן בבית מול אחותך

ההוא שעִבֵּר, שהכזיב, שברח למדבר

שחזר כי היא ביקשה, נשברה

בלעדיו לא יכולה

ושוב הגלגל מסתובב

פעם גבוה על תורן, משקיף

ופעם מתרסק עם האף אל הקיר

מדמם, כאילו מסניף

פרח ארגמן, על כל הפנים

 

 

התחלתי לבד, בשורה אחת, ממזמן

זוכר את הראשון, שלחתי לאישה

וגם למאהבת, הפילגש, אז קראתי לה בשמה

היא לא אהבה

רק החוקית העריכה כיאות

חשבה שזה בשבילה

כמה שהיא טעתה

מאז איבדתי את האהבה, פעמיים, שלוש

הנשואה הפכה לגרושה

לא הספיקה לי פעם אחת

הייתי שוב תחת חופה 

נגמר כצפוי, מהשנייה אף מילה

הבית ריק, בחורף קפוא

אור אחד לכל היותר

ושוב מחפש את החוק להפר

 

מוקדש לקשורה שהותרה ולליאן

 

הזכויות שלי, רק באופן זמני

 

 

לפני 11 חודשים. 15 בדצמבר 2023 בשעה 18:06

אני עוצר ומסתכל

על בני האדם משחקים

מקווה ללמוד כמה הבעות פנים

מקנא במהלכים, נראים כה טבעיים


כמוהם לא אדע

באתי מסביבה שונה

פגם בהתבגרות, בהבעה

צעיר מדי, זקן, הוויה תקועה


רציתי לנצח, לצאת גיבור

מישהיא אמרה לי שזה שיגעון

טענה שאצלי זה להיות או לחדול, ערך עליון

רציתי כל כך לטעום, פעם אחת, קיבלתי המון


נעטפתי עד שפרצתי

נולדתי רביעי, לא אשמתי

חומת אוהביי חסמה את כולי, ראייתי

אם הרחקתי ראות הרי שעמדתי על גאוותי


נותרה התקווה

לעתיד קרוב או רחוק, לא אדע

יהיה עוד ממה שהיה, בלי שינוי, מאחור כבר האמצע

סובב הגלגל, שבור או תקין, לא שמת לב אך המטרה כבר הושגה

 

 

הזכויות שמורות לי, לחדר הריק ולהד