|
|
|
תחלמי על הארץ
על חיים יציבים
בלי שלג, בלי כפור
שדות מוריקים
בלי רכבת הרים
פרחים אדומים
הבנות חופשיות לטייל בשבילים
תחלמי יפתי
על חיים של אחרים
איך טעית בעצמך
באיזו פנייה טעה עברך
באיזה עיקול סטית לנכר
לקחת את הגֵּר ועזבת את הכפר
עכשיו מתחרטת ואין לך מחר
הזכויות שלי.
בינינו אוקינוס,מאחורי השממה
המסך אטום, אין אפילו במה
מאחורייך עבר, לפנייך דממה
כשאני במדבר, את במיטה
בית זר, בנכר, בלי מצפן או מפה
אין לי אפילו שם מדינה
לא כתובת, חלקיק של תמונה
עור חשוף על מסך
טעם חמוץ, תחושה של מחנק
מה שאת משדרת אני בקושי קולט
את לא מתארת איך אני מתרוצץ
לדרום, למזרח
כל מקום שאין בו אותך
לפעמים כשהולך לבד זה כואב
לפעמים הזמר שר את עצמו
אם היו לי פנייך הייתי נזכר
מדמיין שדבר לא נגמר
לא אצלח את הים
לא מטוס, לא ספינה
חוב של כבוד לארץ חוסר ברירה
לא קופץ מעל היכולת
לא קוטף כוכבים
רק כותב לך מלים
אפילו לא שושנים
זה שדה הקרב ועליו ננצח
ואם לא ננצח, נחייה.
הזכויות שמורות, אי שם בנכר.
חושב על העקבים שבתמונה
שחור על אדום
דם בלווייה
באתי חָלַק
נוקבתי בשני חורים
מושחזים העקבים
לא רואים מהרצפה את האישונים
גברתי על עקבים
לא נשלט, זה רק שיירים
של חוויות עבר מנעליים ונשים
של תירוצים לריח עור וחיות מתות
של משחת מֵרוּק ותנועות חדות
כמו בצבא, בהתחלה
כך גם היום כשהתנדבת בעצמך
האם רופא סובל כאב
לבטח הסנדלר הולך יחף
זו רק תמונה של עקבים
גלשתי לפסים אישיים
מדמיין לי את דמותך
את קווי אישיותך
את הקימורים, כולם שחור
לפחות כך בתמונה שבאלבום
את האיזון שבצעדים
שיווי משקל שכולו מלים
לקחת תמונה אחת
כתבת מאה מלים
אולי תקרא, אולי תבין
כמו ברכבת ההרים
פעם בעקבות זרים
ופעם בעקבי נשים
השחור על האדום
לא הותיר בי זכרון
יהיה לילה כשתקרא
את התרומה מהרופא הרע
שיניתי קצת את התמונה
לפי דמיון חורג, מופרע
בא בטוב או בא ברע
רפא לא נודע
מפגש, חתונה או לוויה
לך תדע מה מאחורי תמונה
הפעם הזכויות שלה
פעם אחת אני רוצה לנצל
לדרוך על הגופה הנכונה לפסגה
לרצוח, לרשת, לא להתנצל
לקבל את הכסף מראש ולעוף בלי לקיים
לדפוק אתכם עד העצם
לצחוק מול בן אדם מדמם
לא יוצא לי, תמיד מחשבן
אני רוצה כמו ההוא עם הבלוג
ששיקר כל מילה על כל הרחוב
כי מלים זה זול והוא אידיוט
אבל פעם אחת לדפוק ולזרוק
לספר לכל השכונה איך עמד לי עם אחותך
לשקר במצח נחושה
הפוך על הפוך עד שאגמור
סמני דולרים וזרע על התקרה
ואז לחזור לדירה הקטנה
לסֵפֶר, למפה של הטיול הבא
להיזכר איך פעם עשיתי אהבה
עם הראשונה, עם השנייה
לשקר לעצמי עד שזה הופך לאמת
גם אבינו העקוב הפך לישראל
יושב אוהלים הצמיח זרע סגולה
רק רציתי מעשייה הגונה
של איך יצאתי תותח
איך הבאתי מכה
רבע שעה בשמש
שקר שנמס כשעווה
אני כותב על הכל ואומר כמעט כלום
שלושה ביום עד שהאף מתעקל
רציתי כל כך לשקר
חופש ספרותי זו קללה
שירה זו מכה
שפת ביבים נמוכה
אני מכבה את האור ונכנס למיטה
חושב על השיר הבא
מחר אני אצלה
כל מילה אגדה
הזכויות שמורות, השקרים וחצאי האמיתות.
זאב לזאב אדם
נעמוד לרעינו על הדם
זה מתחיל בצעד אחד קטן
רק להראות שאתה קיים
תראה שיש לך עמדה
חוט שדרה
גם אם בהכרח שגויה
מי שאל לדעתך
נתנו לך מספר אז אתה אישיות
בעל מאה
באת מכתם רטיבות
משא אלונקה על כפתיים, יחד ברעות
חצי צחוק, חצי שטות
צוות עייף בצהרי היום
מוביל אותך אל הגרדום
שמת צוואר תחת קרדום
חשבת שתצא שלם, איזה דמיון
זה הגן המזרחי
שק שלדים מערבי
זה מזג האוויר התיכוני
השחפים מעל ראשי
כל דקה של חופש היא רווח מהפקר
לשפלי הרוח וקצרי הצל
מתחמק שנים מהדילול
של פסולת אדם, לא עברו גימור
מהסוג שלך, זנבות זקורים
ראש לאלף שועלים
כַּלְבִּיִּים על ארבע פורצים את הכיתור
מתוך המאורות, אמהות עדיין מניקות
את הגדר, את החומה
שבנה אדם שהתחזה לשליט האדמה
השאיר לנו חוקים בטלים
בארץ שאינה שלו
גורים עיוורים רצים בפחד, שלוחי קליעים
לומדים מהר, מותחים גידים
ממהרים תחת צעקות וגידופים
זה לא הטבע, זה אסון
באיצטלת צמצום טורפים
נכרתת ונבנית, ארצו של אלוהים
רק שיירים ישאירו ליורשים
שלי ושלכם
מי חשב שכך זה ייגמר
רבים, טובים, הלכו מוקדם
מי יקדיש מחשבה למחר
הייתי יוצר עוד ילד, בונה עולם
אבל היום זה מאוחר
באנו לעולם של הבלים
מתרכזים בחצאי מלים
לא מבין בעצמי את הכתוב
הנושא נעלם ממני
אולי זו האפסות
קיום לחצאין
מתהלכים כמו סומים
מדברים גבוהה גבוהה
מחכה רק לריגוש הבא
מתכנסים עם חושך לשאר ישוב
מטיפה סרוחה הגענו
אל עפר נשוב
הזכויות שלי ולא רק.
בעל המאה, כולם שחורים
נכתבים על רכבת ההרים
פעם למטה, מדמים חיים
יום של למעלה, מגרדים שחקים
אני רואה רק עקבים גבוהים
מדמיין לי איך הם מרגישים
על החזה או אצלה בפה
לא משורר ולא בולס שקמים
לא קושר ולא אונס תמימים
לעתים חונק בפרץ אלימות
יש לזה רקע, סיפור פשוט
התחיל אצלי עמוק בילדות
התירוץ לכל מעידה ושטות
באתי לעולם הזה בחצי טעות
נגררתי על ידי אחת שראתה אותי שקוף
שליטה או משהו דומה, אמרה
בוא תראה איזו חגיגה
לא תהיה דומה לעצמך
יהיה רק הלפני והעולם הבא
יהיה לך הסבר, תוציא את זה לחוץ
תן להן לראות, אל תהיה לחוץ
הן רגילות, יש מספיק כמוך בסביבה
רקובים ממך, אתה רק ממוצע
בכל הממדים והמידות
לא מציאה גדולה
לקח לה שבועיים ועברה לדבר הבא
אני נשארתי עם הכווייה
העולם קצת השתנה
יחסי מרות וגם כפייה
מחסום, זמם ורטייה
הכל על הפנים שלה
אף מילה ממנה עד היום
נשאר רק זיכרון
וצלקת עמוקה שדוהה עם כל מילה
אחת שנכתבת ואחת שבוהה
אל עצמי, לתוך תוכי
האמת הזרה, כיס מוגלה
נוזלת על הדף, מרה שחורה
מופיעה מדי פעם על מסך עיניכם
נטמעת מיד בין הגיגים של אחר
מעדיף של אחרת, מעדיף חוויות
רטובות, מזיעות, מהסוג שקל לדמיין ולחוות
לא מבין מְשָׁלִים או חרטות
היו לי מספיק, עכשיו שלכם
כתבתי מאה, הגיע תורכם
הזכויות שמורות. את זה כבר הבנתם.
חלמתי בלילה שגנבו לי את האופניים
שחזרתי מהמלחמה קטוע רגליים
אני יודע שזה לא בתכנון שלך
אם היית עונה היינו מנהלים שיחה
לא על הא ועל דא, על הכוונה
התכנית שלך מעבדך צלמך
האיש שלך לכל חור על אדמתך
אבל למה לדפוק את האישי
זה כבר לא אתה, זה אני
כמה פעמים חפרו לך בפרטי
רק שואל, לא מבקש
אחר כך נתאים מחיר לדורש
העניין הוא שאתה כמו מוקש
לא ידוע מתי תתפוצץ, למעלה תידרש
כמה פעמים הלכתי בשדות מוקשים
זוכר שראיתי אותם חשופים
על הקרקע, בולטים
לא דאגתי , ידעתי שזה לא היום שלי בכוכבים
היו פעמים אחרות
אז היו דאגות
כשזה תופס אותי בהפתעה
הקליע שורק ליד אוזן לא מוכנה
אתה יודע על מה אני מדבר
פעמיים במדבר ופעם אחת שפגעה
הייתי צריך להוציא את הרסיסים
טוב שבמקצוע אני עוקר איברים
לא חשבתי שאזדקק
לבד בלילה, עם בקבוק ומזרק
וסכין חד פעמית שהבאתי מהעבודה
העיקר שלמדתי מהחווייה
העיקר שנשמתי עוד נשימה
העיקר שאתה איתי ואני לבד
העיקר שאני מאמין בבעל בית נכחד
הזכויות שוות לכל נפש ואדישות לכל שואל. ושמורות.
שום דבר לא ימחוק את ריח הזיעה
לא את, גם לא הבאה
עובר מכעס לקבלה
מדלג על כל החרא בהתחלה
אני בשליחות, מבינה?
שמו אותי כאן למטרה
לא קשור אלייך
למרות היופי של עינייך
למרות הגוף שלא אראה עוד
רק לחשוב שמישהו אחר יפקוד
בלילה חשוך יחבוק
זוכר את העירוב במיטתך
בין האדם לחיות שבביתך
היה טוב למרות קשיי ההסתגלות
התעוררתי במהלך אשמורת
מחוץ למיטתי, לא בריק השגרתי
היה ניצוץ של הגשמה
אשליית ייאוש, אומרים שזו המלחמה
שהופכת חוסר התאמה לחווייה
שני זרים, על דשא, עיר גדולה
כבר הייתי כאן מזמן
לא איתך, זה די מובן
היית צריכה לצאת מזמן
מהבית, החורבן
להשתחרר מעול אפסות
לפרוץ לחופש ובדידות
תחפשי עכשיו הרבה
זה לא פשוט, הקשיבי למומחה
החובבן שראה אותך לרגע
שמע אותך למחצה
גילית רק מחצית מהמצופה
היית צריכה הכל
פעם ראשונה אחמול
עוד מעט אפסיק
אלו רק אדוות
עוד מעט אמצא והעניין יגווע
תמיד זה כך
מוכר, מנוסה
תמיד רוצה לחזור
אל העיניים, מהכפור
הוחלף היום בחום
חמסין מהמדבר
מקום טבעי לאדם מן העבר
חלקנו מכירים
חלקנו רק שומעים
על אתרים מתוך מפות
זר עם אלף חלומות
הוא ימשיך לו בדרכו
לא יפגוש יותר את מושא חריזתו
צער מתוק כל כך פרידה
עוד תראי, רק התחלת את הרשימה
היא תתארך לה בדרכה
בטבעיות, היא תדמה לך כה קצרה
ההתחלה היא קצת קשה
אחר כך העור מתעבה וזו שגרה
הרכבת עזבה את המסילה
הקרון ריק יש רק נהג
או נהגת נחושה
מאחור התחנה, איש שם לא עלה
נסיעה לא קצרה, בלי זוגות
רק נהגת בודדה
צופה מאחורי זגוגית
ראות לקויה
הולכת מתקהה
היה גם כעס, זה נכון
הוכתי תימהון
איך יכול להיות נכון
אתה הרי אלוף השיכחה
עובר מיד לדבר הבא
התעכבת קצת מדי
השפעה של מזג האוויר וודאי
לא, זו לא האווירה
זו עוצמת המילה
החייתיות שבפגישה
הייתי צריך להתייחס רק להרטבה
שלך וגם שלי
לא יכול להיות עניין משני
תהפוך זאת לעיקר
אז לא תיפגע כלל
תמשיך בדרכך
אישה בכל נמל
בכל ישוב של ספר
בכל חנייה לפני יום שבתון
חג, מועד, יום חול
אתה הרי לא נשלט ולא עייף
יצרת לעצמך מוניטין ענף
רק בעיניים עצמיות
אין שובע לרעב המקומות, הבחורות
כאן חשבת לעצור
גם כשהמחיר גבוה ואיום
אל תטעה עוד ידידי
השליחות חשובה מדי
עניין של עם, לאום
זיקפת הכלל וחוסר הגיון
אתה לכוד במעגל
אנוס להישאר על הפס הצר
חשבת שהיא תמעיד אותך
תיפול מחוץ למסלול גורל
טעית, היא יפה מדי
ולא רצתה אותך בכלל
לע', הזכויות שמורות.
את לא מבינה, את חדשה
המשחק הזה מכור
אותם אנשים על גלגל סגור
נו אז מה שלא נדיב
סגרו לי את התקציב
זה לא החשבון, זו התקשורת
זה אפילו לא הסקס
אלו המלים והעיניים השוברות
את תלמדי שאין תחליף
לא באתרים או שידוכים
המשיכה החייתית
הגמירה ההדדית
זו לא הפעילות
זו מי יושב מולך
מי מחזיק לך את היד
הפה שקצת נפתח
העיניים שמחליפות מבט
הכחול הופך לבן
הייתי משלים עם כמעט הכל
חסרונות, התמכרויות
עוויתות שלא ראיתי
חוסר החלטיות
אחרי פעמיים וסופש
הרגש שנפתח
האשלייה, הרמייה
תגידי שלא חושבת עלי לשנייה
לא עוצרת כי טעית
חושבת שתמצאי תחליף
לא כל כך מהר
מהירות מתפשרת עם איכות
עשיתי איתך טעות
הודתי בכנות
על האמת והמלכודת
מכרתי את יום שבת
לא מימשתי את עצמי
לא בטבע, לא נחשב
רק העיר ואת
הייתי הולך איתך
לא הבנת את הקוצים
לא השכלת אפילו להמתין
יום, יומיים, לך בוער יותר
אני כאן על גלגל
רץ קדימה כל הזמן
נשאר באותו מקום
רק הדופק והזיעה
לא עברתי לבאה
בגלל זה כותב כל יום
שוחק עצמי עד דק
עוד תלמדי את המשחק
מה הטעם שתקראי
תחזרי לטרדות יומך
לצבעי החום, האדמה
לפירות שכבר נופלים
את רואה רק בניינים.
לע', הזכויות שלי.
זה מסכך את הגרון
מקל על הבליעה
לא של זרע
של המציאות והשגרה
כל בוקר מהתחלה
בוהה בחוסר התשובה
מהרהר על התקווה
שבת קודש, הדרך פנויה
הריה ידועים, מסלוליה עלומים
ארץ מכורה, לנו היא גזירה
גורל, מתוך בחירה
אשליית רצון חופשי, תעלומה
גאונותו של הבורא
אספן עמים בלתי נלאה
איך נבלע את ההווה
בלי סיכוך לא יעבור את הגרון
המציאות הפכה לתימהון
לא דימיינו את גודל האסון
הבזיון
ואז שיגרה הופכת שיגרון
מחלת פרקים לעם בחידלון
רק טיול של יום שבת
לא סיבה ממש
לכתיבה תמה מוצפת אור
או פרסום שחור
לא תמיד צריך חרוז
כנסו לאוטו ונזוז
הזכויות שמורות, לשובתים ולמטיילים.
