שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שירים שחורים

כל מה שטוב ורע.
לפני 5 חודשים. 24 במאי 2024 בשעה 15:56

בא לי על סופ'ש

בא לי על יום חול

בא לי על הכל

רק לא חו'ל

קשה להבין?

אני מקומי, ישראלי

לא פנמי ולא פריזאי

ניאגרה זה בשרותים

רק בארצו של אלו-היא

רק עם כוס מקומי

רק בטבע, על החול

בלי הזמנת מקום ובלי חשבון

אני סגפן, יוצא רק לים ולמדבר

אני חסכן, בגלל המזונות

בגלל הבנק, כמו במנזר

בגלל כלום ושום דבר

כמה העיפו אותי על פחד ממסעדות

תמיד משלם את החשבונות

זה בגלל אחי, מבית אבי

חינוך קשוח, מיעוט מלים

קיצרו לי את הרצון לשלוף שטרות

ככה נולדתי, לא אתנצל

חתכו לי את הזין בגלל דת

ברית מילה, ברית בין הבתרים

לך תחבר את החלקים

עכשיו לך תתברגן

חתכו שמחת חיים

במקום לשמוח הבאתי הישגים

נתלתי על עץ, גיל שש

ירדתי אַחֵר, בוכה, חונק ומתנזר

צלקת אדומה, דהתה רק לאחרונה

מהצוואר, לא הנשמה

היא שם להישאר

כתבתי בשיר אחר

נמאס מוריאציות על אותו נושא בוער

מצלק, מטרגר, מילה חדשה שלמדתי

ממישהיא בתל אביב

פעם ראשונה שדפקתי בעיר הגדולה

בחיי, אני מוצלח יותר בשוליים

לא בכרך, לב המאפלייה

סיפרתי לה על החבל, התלייה

היא נורא התרשמה, ישר נתנה

היא כל כך יפה הייתה

מתאפק לא לכתוב לה שיצאה זונה

הצלקת, מהכעס, הופיעה לשנייה

העור מתכווץ, שלושה עשורים ומשתחרר

אני חייב לאוורר

אם אשלח לה את זה היא תתערער

גם ככה היא על הקצה

פרודה, לא גרושה, מחפשת עזרה

חשבתי אני אהיה המושיע, הגיבור

אבל טעות הרגש הרגה את סיפור

שחררתי לשנייה את הכפתור

היא לא פתחה את המחסום

גרוש פעמיים מול פז'ם שלה יומיים 

ואני קרוע מבפנים

הן קוראות אותי כמו ספר ילדים

תקראו לי קמצן, אחר, לא מחפש להיקשר

שונה, רוסי, אנאלי, מטייל

מחפש רק להזדיין

עם הקצוות, החריגות

החורגות מהאתר, מהרחוב

מתחיל איתן בלי סוף

מבין קצת למה

מכונה להפצת זרע

זה אבולוציוני, לא אני

לא לוקח אחריות על כלום

יש לי אחת בביקעה

רוצה נוספת בערבה

כל מקום עם חצי גבעה שלא כבשתי

אף מילה על אהבה

תדחפו אותה למגירה

יחד עם הטבעת והכתובה

חיים של יד שנייה

שלישית, פרק ג' הנה בא

פניתי אל אחת, השנייה ענתה

טעות ניסוח או של כתיב

טעות הקשר, תחביר

דברי לאט, בקצב כתיב

רוצה לזכור, אַתְּ מְשַׁנָּהּ

רוצה איתך עד השקיעה

פעם אחת נשנה את התמונה

את העולם

לא רוצה אם לא מושלם

מסתפק במה שרק מוצא

מסתפק לגמור בחוץ אם כך יוצא

איך זה שעם הקודמת מתפוצץ

ועם זאת עומד כשמתאמץ

כימיה זה קורס לימוד, לא תשובה

זה רק תירוץ

יצא לי שיר על כלום, פיצוץ

יצא לי על הכל, זרע השיקוץ

לא מספיק לכתוב כל יום

לא מספיק לי עם אחת

די לי די לי, כאילו מסופק

תני לי תני את עצמי

איבדתי מזמן את כל כולי

נשאר רק להנות

אבל אני סגפן, ללא גבולות

לא דם, לא נשואות

תביאי חברות

חי רק כשעל קצה

בסוף אפול על חרב

על קולמוס

סופו של כל רופא

 

הזכויות שלי, רק שלי, הכל שלי. קחו הכל. נתחיל מחדש. 

לפני 5 חודשים. 24 במאי 2024 בשעה 12:15

לפני 6 חודשים. 22 במאי 2024 בשעה 17:34

קירות לבנים, אחיות בצבעים מוזרים

בית חולים, מחלקת סופניים

סירחון ליזול ועקבות מבקרים

שעת בין ערביים, אנשים נגמרים

על הפרק אני והזקן בכותונת פסים

גורלו גורלי, יוסף ואני

הוא מחכה לאישתו ואני לבתי

תחרות גוססים, את מי יותר מכבדים

מי תגיע מהר, מי תתעכב בפקקים

לו יש סידורים אחרונים, חלוקת ממון ובתים

אני רק בקשה קטנה, גדולה, גזר דין לחיים

הדלת נפתחת, עולה הכורת

ערך הניצחון עליון, לא היום

גברת כמושה, באה בימים, תיק מסמכים

ארבעה אחים, פרצופים אטומים, מריירים

אחריהם נכנסת גווייה מחויטת, עורך דין

מומחה להסכמה מדעת מפְּגָרִים

תת התמחות בחתימות בידיים מתות

לא מבזבזים זמן, ניגשים לעיניינים

כולם סביב מיטה, יוסף מכותר

הספקנו להכיר, הוא לא יהיה פה מחר

מוות מעבודת יתר, ישן כל לילה שני במפעל

האכיל ארבעה לא יוצלחים

דפק שתי מזכירות

אשתו מתנקמת, יש לה בן מועדף

הרווק, הקטן, בקושי נולד

עשרה נינים, אולי חלקם אנשים

מה שבטוח כולם נצרכים

על שולחנו סמוכים

לא טומנים ידם בצלחת, במסדרון מחכים

חוסמים את כל הכניסות

אין הפרעה לטקס חתימות

הזקנה מחתימה, הפקיד מתעד

ממונות, ירושות

יפויי כל, עד אפיסת הכוחות

עד הקו הישר וצפצוף מכונה

איך ידעו להגיע על הדקה

כולם כבר בחוץ, הדיו מטפטף

יוסף מיותם, עם שכנו מן הצד

הוא עיוור מימין, בת קול מהקיר אל אוזניו

ניחשת נכון, הוא חורק

כולם הגיעו לוודא שאקשקש

טוב שהחשכת את האור בחלק שלי

לא זיהו שמתחת לצינורות זה אתה, לא אני

החתימה מזויפת, נאמני ייזהו

האישה מטומטמת, לא למדה קרוא וכתוב

כל השנים במפעל, לא הטריחה עצמה לראות סלסול חתימה על נייר

רק ישבה בבית, עם ירחונים וסדרות

גידלה חבורת אפסים וחובות

נשארו לי עוד שתי נשימות

נתראה ידידי, מן הצד השני

כמה דקות ונלך על רגלים בריאות

עכשיו תורי, חיכיתי מספיק

הצירים חורקים, הדלת נטרקת לקיר

הבכורה עומדת בפתח, מזיעה, מתנשפת

קשת עורף, תמיד הדרך הקשה

בלי קיצורים או מעליות

'הנה אבא, דבר'

אין זמן לנימוס, אין טעם לשקר

בקשה אחרונה לפני עזיבה

תדאגי לאחיך, הקטן, החיוור

הוא לא מיומן להתמודד מול עולם

'כאילו לא ידעתי, זקן'

תשען אחורה, תירגע, תירדם

אבות אכלו בוסר

שינינו קהו

תהיה פה חסר

 

הזכויות שטויות

 

 

 

 

לפני 6 חודשים. 22 במאי 2024 בשעה 5:50

מתקשה לקבל את גורלי

בוא, שנייה, תהיה איתי

זה בגלל הגיל, אמצע החיים

זה בדם, תערובת רעלים

זה הכל מהביצים

נולדתי למעוד בצעדים

תאסוף את כל המבחנים

הנחת מכשול בפני עיוורים

אף פעם לא שמח בחלקי

אם הייתי אוכל עוגות

היא הייתה כולה שלי

לא חולק מנת אושרי

לא מפזר מטוב ליבי

מצליח רק כשקופץ ידי

כותב רק בגוף ראשון

כשהכל נראה שחור

על דף לבן, לקהל אילם

מעט תשומת לב ביום חיוור

יום בלי בחורות

אם הייתי יכול בלעדיהן

היית גאה בתוצאות

גם אני את האמת

אבל השנאה מתווה דרכי

הפחד מהיות לבדי

מהחלל המתגבר

מהחושך השורר

בחדרי, בדירתי

שוב הדימוי חוזר ומסתחרר

עוטף את המשורר

מסך ברזל יורד על רכותי

על מדרגות המעלה לגאולתי

מזיע ומתנגד

לכח המשיכה סוגד

לקימורים וחטאים

מקומות צרים ורטובים

להחדיר גאוותי

לסמן חריץ על קיר, על קת

אוחז בידית המעקה

מושך צוואר, אין סוף למעלה

כך צריך וכך נכתב

אין כיפור להלך החוטא

הדרך מתפתלת, לא נגמרת

אחרי גבי רק מחצית

אין לתאר את ההפרש, השארית

מנת החלוקה, מנת חלקי

מרגיש מקופח, מחמל נפשי

לא מקיים ורק דורש

מתחשבן ומחשב

פנקסנות קטנה ואפורה

ביום חולין, שלא נדע

ובשבת קודשו נשלח למשימתו

ייעוד, שליחות

היה היה איש בארץ עוץ

איוב, הרופא הטוב

שלושה רעים

אחד בקרקע, שניים חסרים

מוסיף לרשימת החוסרים

גאווה גבוהה, ביצועים לא תואמים

מונע רק משנאות וגם פחדים

אין קץ לאהבה, אולי אצלכם

שלי קצת סטתה

אני צריך להבין מתי

לתקן את שבוטל

להחזיר למסילה וודאי שלא אוכל

רק למשש לי דרך הלאה

לקרוא מפה כמו גוף

תבליט נוף מולדת ואהוב

 

הזכויות שמורות, מוקדש לחיוך והתלתלים של ק'. 

 

 

 

 

 

לפני 6 חודשים. 21 במאי 2024 בשעה 16:49

נכנס לעיר זרה

לא יוזמה שלי, רעיון שלה

רחובות הפקר, קבלתי הזמנה

לא השטח שלי

חילקנו את המפה

חורג מגבולות גזרה

הפעם באישור

מהאיש על החומה

שקשוק מפתח שער 

ציר חורק

חפיר, גשר, סוללה

מה לא עושים בשביל עלמה

לא יפה, די חכמה

רק תכונה אחת ראויה

בעילה בהסכמה

לא קטינה, קצת שיבה

אפשר לקרא לזה נאה

פעם בקרתי כאן הרבה

לפני הפרישה אל הציה

יוצא לרגע אל הכרך

ומיד מוכה, מוכרע

לא כוס התה, לא הסביבה

יותר מדי קהל

יצאתי מהמאורה

ממהר לפי מפה

אצלי בראש, אף פעם לא כתובה

לא יתפסו עלי חצי מילה

שמירת מרחב ההכחשה

דפיקה בדלת, קורא בשמה

צמא, רעב, הסבלנות אבדה

היא בפתח, כמו תמונה

אחת לאחת, אין כאן הפתעה

החדר, הדירה, כה עדינה

הכיסוי והעירום, כמובטח

היא לא שיקרה

לא מכיר את השכונה

לא תהיה פעם שנייה

יש דברים שנחרטים

לא דרושה החזרה

המוסיף מביא כלייה.

 

הזכויות שלי. 

לפני 6 חודשים. 17 במאי 2024 בשעה 10:47

את מגרדת לי בכל הגוף

אני מצמצם את המרחק

זה כמו לעוף

הרגש שהכנסת לי מחלחל

הנגיף האנושי

טפיל תת עורי

גדל ומשגשג

על חשבון רצוני

טיפת מים אפלה

מנקבת חור בסלע

בהתמדה, באהבה

עקשנות ראויה להערצה

סגידה

הושבתי אותה על כיסא והדלקתי מדורה

מלכה עם שרביט, גלימה חרוכה

לא זיע, לא תנועה

מרותקת לאדונה

רק העין בוכיה

העור נשאר לבן

רק אני, כולי כווייה. 

 

הזכויות שמורות

לפני 6 חודשים. 15 במאי 2024 בשעה 7:44

ערב ריקודים

ערב שירי משוררים

ערב כחול עמוק תולה את שורדיו בכיכר העיר

למשפט ההמון

רק זוג עם דמיון

מסביב מיטשטש, בני אדם מתפזרים

השעות הקטנות מוצאות אותנו ערים

הכחול מחוויר, הדם מאדים

ההכרה מתערפלת והעור הופך רך ומזמין

הסומק עולה למקומות הגבוהים

ורגע לפני הפיצוץ

נשיקה על הלחי וכיבוש תאווה

עד הפעם הבאה

שתבוא, אני יודע

הסוף כבר כתוב

לא נפגע, לא פעם ראשונה

אבל אלחם עד הדקה האחרונה

עד סוף הערב

עד סוף היום

עד קץ החלום

עד הניצחון המתוק

עד כח חוק הטבע ושפתייך בצחוק

עד עומק מחשוף

עד שמלה מתנפנפת

עד בוקר כחול עמוק

לפני 6 חודשים. 14 במאי 2024 בשעה 17:00

סיימתי את חיי על מיטת יחיד

נזר הבריאה בכוך מפחיד

חנוק מדי לאש תמיד

צר מלהכיל תקווה, רק זיק


התחלתי את חיי בצעקה, ליד אמי

החשו אותי מייד

אבי היה רחוק, זעוף

לא היה מקום לרגש או לקול


ילדיי יצאו לתוך האור

הרחקנו אותם מהישן והשחור

בלי חשרת סופה כהתחלה

לכן סימתי לבדי בחשיכה

 

הזכויות שמורות, רוצים אותן?

לפני 6 חודשים. 14 במאי 2024 בשעה 16:41

הנה זה בא

בפעם האחרונה

אני נשבע

האחת והיחידה

אהבה תמימה

בפעם המאה

היא גבוהה

יפהפיה

עיניה אור

לציון צופיה

בנויה לתלפיות

חומת העיר העתיקה

מושלמת ושלמה

יודעת מה רוצה

יצור מאגדה

חדה כתער

לשונה שלוחה

חותכת בדומיה

אין רגע דל

יעלת החן

עורמת שועל

חוכמת דורות

מראה הנעורים עצמם

בשלות חיים

תמשיך לכתוב, כסיל

מילים בזול

מעשים לחוד

שמת הכל על סיבוב גלגל

הפסדת, ביש מזל

הנה הלכה

לא אותך ביקשה

נשארה רק התשוקה

מקום חסר

צל חולף

עד הבאה

הגברת המאה ואחת

דומה, שונה

עזה כמוות האשלייה

כמוה כאהבה

תרמית עצמית, צפויה

אצבע משולשת בפני הבבואה.

 

שמורות, לא שמורות, למי אכפת

 

 

לפני 6 חודשים. 11 במאי 2024 בשעה 15:05