שירים שחורים

מזג אוויר של שנאה
טיפות כבדות של שואה
עם הנצח מתרגל לסופה
יריות בקבורה, כלכלת חימושים
מסוקים באוויר עם חטופים או פצועים
אני ואת מתקלחים בחמים
שוכבים באמבט, המדים בארון
עוד יפלו לתרמיל כמו ניצרה בלי רימון
סופרים לאחור, הצו בתיבה
רק הגעת והנה פקודה
לא רוצה לצפון, לא רוצה לדרום
תנו לי לישון בכפית ולחלום
לא יונה, לא עץ זית
רק שגרה אפורה
מעדיף מנהל בנזונה על קצין עם ארון
הקצין הוא חבר אבל מיציתי בינתיים
רוצה עוד איתה עם קצף ומים
מוצצת לא רע למרות שסירבה
בקשתי, הכרחתי ויצאה תוצאה
היא עוד תיפתח, רוצה רק לראות
לאיזה כיוון תנשוב הרוח הזאת
לא אהבה ולא מיניות
החמסין מכה בכל סיכויי זוגיות
רוחות מלחמה, אביב נעורים
כמה חבל שכבר לא צעירים
לא רצים אלי קרב
רק לקבור חברים
שתי לוויות אחרונות הייתי תחת שמיכות
קיץ וחם, מזיע נורא
אבל אם אשמע עוד פעם רב
עוד פעם קינה, אם, אלמנה,
אז לבטח תוקם וועדה
אחוזים של נכות, טפסי התנדבות
עוד פעם מדים, אפודים, מחסניות
עזבי אותך אימא, אני בש"ג,  עם בחורות
כולן מכוסות, רעולות, חשודות כפצצות
גרמנים חדשים מאחורי מחסות
מבחן אלוהי לעם העברי
אותו המבחן עם שם מקורי
שינוי מגמה, חרבות של ברזל
אותה מלחמה תחת שם אחר
כיפורים, עצמאות, צו 8, חירטוט
נמאס מהכל, מסדיר, מילואים
רק פעם אחת לא נשאיר ערבים
כלו כל הקיצין, כלו אויבים
עמלק, ארם, רומאים
הזרם נחלש, נגמרו החמים
כמו במוצב, פעם בארבע ימים
מגבת פריכה, מיטה לבנה
פעם אחרונה לפני מלחמה
סבב ג' קרב, אני נגמר והולך
אכתוב לך הרבה כשתהיי עם אחר
תנסי לענות גם אם לא חסר
תהיי נחמדה, אחזור עוד שנה
אם אמצא אותו איתך במיטה
אשלוף וארה
לא מקנאה, רק עניין של שליטה
אף אחד לא לוקח לי אפסנייה
אני חתום על אישה, מיטה ושכפ"ץ
מסיים מלחמה, בלי שפיות, בלי מת"ש.

הזכויות שמורות, פלוגה ג, כבוד.

אני התולעת בתפוח
החלק הרקוב
העפיצות על השיניים
עווית של הפרצוף

שם נלחש ברוח
על שפתיים חתוכות
הקול רק רעד פתע
על אלם החיוך

כסי את צווארך
צניעות בחום סגול
מפני עין זרה, מפני החוק
הזרועות, הירכיים, מקדש בני קין

את ואני מול העולם
בדל"ת אמות, בצל הפרגוד
היד הקשה ומסך הקטיפה
חיים מאחורי מסיכה

הזכויות שמורות לי, לכם, של הקהילה

'אתה כל כך עדין', אמרה הקורבן

'את לא רואה את החבל'

על עמוד, על צוואר

הסרתי מעצמי ומתחתי לכבודך

תבחרי מילת פרידה

מהעולם, מהילד, מהעצמי

עוד דקה את תיתלי

אני זוכר את ההרגשה

כמעט ארבעים שנה

האורות נכבים, לחצן אדום במצוקה

אין הדלקה, או תקומה, הזרם נותק

חוויה מעצבת אם לא ממיתה

את תזכרי כל חייך, תכתבי עד אין קץ

תשנאי את האדם שהוריד אותך

נפח נשימה בחזך

מעתיק חוויה, נותן מתנה

אצלך היא תהיה קצת שונה

טעמייך עימך, אני רק תליין ואוהב. 

הזכויות שמורות לי, לעמוד ולחבל

אולי התבלבלתי במטרה

השליחות לא נכונה

הייעוד לא בתחביב שברגליים

הוא בידיים שבעבודה

עשרים שנים טעות נגררת

זמן ארוך למצג של שווא

עשורים של אשלייה

אולי תיקון רק בגלגול הבא

אין על התפכחות, הבנת טעות

הבנה שמאוחר

זיעה מכסה את כל מה שנותר

הלחץ בחזה

אוטם שריר הלב, אמיתי או מדומה

הימרת על הכל, התוצאה אחת

היית חוזר שוב על הכל

אמונה אחרת, עור שונה

אדם אחר, גורל דומה

הזכויות שמורות לי, לצערי

אהבה פוצעת

כנות הורגת

את לא מתמודדת

רק מדברת

העיניים דומעות

העור חידודין

את מקשיבה רק לדברי אחרים

אני ואת זה עסק אבוד

אמרנו לא פעם בזמן האיחוד

זו לא חדירה

זה סוג של שיחה

אני כותב לך כי את אבודה

כשתתחזקי תעלמי

בשביל זה אני כאן

מגדל לך רגליים 

בשביל יום המחר

את השראה

לכן את עוד כאן

אתגר לשבוע

זמני זה קבוע

כותב לך כל יום

את לא מקבלת הכל

כותב לעולם 

משחית עוד נייר

בין מלל לבלל

מנקז עוד מורסה

את רק תירוץ

את תיקון

זה אני שקובע את סוף הסיפור

הזכויות שלה,בלונדינית יפה

אין לי שירי אהבה

כותב רק על מה שמתחת למנורה

כותב לך רק כי את יפה

מאוחר, את רחוקה

מקווה שמתחת לשמיכה

חולמת, נרדמת, עטופה

אין לי להקל, רק להצטער

אין אפילו השתתפות

לא בצער, רחוק מהדמות

לא מחזיר אותך אחורה

את תתחשבני עם העבר

איך את סובלת את שנגמר

התיקון קשה וגם ארוך

האחות, האם, בחצי צחוק

הסימנים שהיום חוזרים

איך את מקבלת תכתיבים,

לא מדמיין אותך מוכה

אני מצטער על כל מה שאעשה

רק התחלנו ואני הוזה

אל תקבלי את הכתוב

כלשונו, כפשוטו

אני מורכב יותר מהפיסקה

את רואה דרכי ואומרת שבוכה

לא מאמין ונגמר הדף

לא אכפת לי שאת לפעמים עלה נידף

גם הברזל מחליד ומתעקם

גם המשורר ישן ומתעורר

מחר יבוא עם אור, עם צל

יום רך יותר מהקודם.

הזכויות שלה, בלונדינית וחדה

אני סופר שורות, חלקות ומצבות
ביקור אצל קרובים
הכי אהובים, כי מזמן מזמן מתים
לא יודעים שאני כאן, לא יום שנה ולא מניין
מצאתי את השם ברשימה אצל המזוקן
לבוש לבן, הלב שחור
שטף אותי בתפילה ואור
הראשונה חינם, השנייה תעלה לך בדם
הוא לא דיבר בחרוזים
המחלה רק שלי, לא של אחרים
אני ארשום ואתם קוראים

כבר לילה, מאוחר, הנושאים מתבלבלים
העיניים צורבות והסדינים קוראים
לא החלפתי בין זיונים
המתולתלת לא יודעת על הרוסייה
הרוסייה לא שמה זין, רק תחדור לה לנשמה
תגיד לה מה לעשות, היא רגילה לטינופת שכמותך
אוהבת הוראות, העיניים היפות שלה דומעות
שש עשרה שנה בגבס, קללות וחבטות
הייתי קורע לו את הגרון מהמקום
חכם על חצי הגודל ושרירים דלים
לפרח כזה מרביצים רק כששוגלים
אבל אז עצרתי להרהור קל
אני הדגם המשופר?
למה כשאני חובט ומקלל זה מותר?
רק כי היא גומרת והילדים לא שם?
עוצר לרגע להגיד לה שהיא הכי יפה
מעולם לא שכבתי עם אישה כה מדהימה
אתם חושבים שזה עושה לה את זה?
השקר, הרמייה? היא טרגדיה מהלכת
אתה הבן זונה
היא רק רוצה לספק את הסחורה
האישה הזו, המנהלת המצליחה
במיטה מכירה רק שתי מלים
אתה מחליט, היא שפחה.

הזכויות שמורות. ללילה.

השטף נפתח, זה לילה לבד
נחשפתי הרגע, חווייה חברתית ראשונה
כמו אוננות בתולים
המחיר יגיע מייד
בצורת הודעה, בעיטה
המלים מהדהדות בגלגולת ריקה
בחרת מסך וקהל, תיבת תהודה
עכשיו אתה יכול לכתוב רצוף לשעה
אני אלמוני ואת שבויה
לא ניפגש אף פעם
אני לא משורר אבל את תמיד רצויה
הכנסי בבקשה, המלכודת הונחה
תהיי חכמה, תברחי מהדלת
הידית מרוחה בדבש ומוגלה
המבואה מעוותת, זה בגלל המראות
זה את, לא אני, הבבואה מרוסקת
המסדרון מעוות
כל פעם חוזר לי הדימוי של הבית המבודד
אני מבין גם מדוע, התשובות מתגלות
כמו חגורה מתהדקת עלינו סוגרות
תביני גם את, גם לך יש עתיד
חשבון שנפתח, זורח בחושך
שוטף אותך אור, רק אם תתמיד
תקצין ותלך, הנה התכלית
נזכרת בילד, חבר, ממש מרגש
לחלוחית בעין והרגע חולף
כמה תגובות ואתה מקובל
כמה כתובות ואתה שוב מושלם
כמה פעימות והלב נעלם.

הזכויות שוב שלי. שמורות, בקנאות. אני יכול להמשיך כל הלילה.

בשכונה שגדלתי בה היה ילד בשם אלון. הוא היה פחות או יותר בגילי, בודד יותר ממני. היה לאלון חבר יחיד. אני. לי היו יותר.
כשהייתי משחק עם אחרים הוא לא היה מתקבל. אם הייתי משחק איתו תמיד היינו לבד. הוא היה שרוף על כדורגל אבל ככל ששיחק יותר עורר יותר גיחוך בגלל הריצה המוזרה שלו. הוא זרק את רגליו הצידה כשרץ.
לאלון היה חיוך עקום. פרצוף עקום. ריצה מצחיקה ועקומה. זה לא תרם לפופולריות שלו. בכלל לא. לי לא היה אכפת. אולי זה הקל עלי להיות איתו. ראש לשועלים.
לאחר כמה שנות היכרות המשפחה של אלון עזבה. הוא פשוט נעלם יום אחד. בלי הודעה מוקדמת. לאחר פרק זמן שאלתי את אמי להיכן נעלם אלון ונענתי שהם עברו דירה לחלק אחר של העיר. הילד עזב את המעברה, התברגנו הבני זונות.הוא חסר לי לפרק זמן ואז כדרכם של ילדים כבר פשוט לא שמתי לב. השלמתי עם החסר די בקלות. עד לרמת שיכחה.
לאחר שנה או שנתיים, (בזמני ילדים לך תדע), בעת משחק כדורגל מרתק ורב משתתפים הופיע ילד עם חיוך עקום וצפה במשחק במשך זמן רב מאד. אף אחד לא שם ליבו אליו. הוא לא שותף במשחק. הילד היה מוכר לי אבל לקח לי זמן להיזכר שזה אלון. כשנזכרתי הוא עדיין עמד שם עם החיוך הנצחי העקום שלו, מנסה לצוד את תשומת לבי. גם כשזיהיתי התעלמתי. הוא עמד שם זמן רב, החיוך לא זז מפניו. הסתכלתי לעברו כמה פעמים, תנוחתו ומבע פניו לא השתנו. הוא חיכה. לי. עם הרבה סבלנות. לאחר מהלך מעניין במיוחד לקראת סוף המשחק הזזתי מבטי שוב להיכן שעמד חברי לשעבר. כמובן שהוא לא עמד שם יותר. לא ראיתי אותו מאז.
עברו ארבעים שנה מאז הפעם האחרונה ההיא שראיתי את אלון. הרגע שזיהיתי אותו והתעלמתי עדיין מפריע לי. ההרגשה הזו מוזרה לי. לא אופיינית. הדברים שעשיתי מאז גרועים הרבה יותר. שיניתי חיים של אנשים, העפתי אנשים טובים ויקרים מהמסילה קיבינימאט. אבל הרגע ההוא נצרב. אולי כי זה המעשה הרע הראשון. אולי כי אז הבנתי שאני יכול לטעות, לחטוא, להתעלם מכך ולהמשיך הלאה. אולי כי היה לי רק חבר אמת אחד. הכי מכוער, הכי מגוחך והכי טוב.
לא בכיתי שנים. אין סיכוי. כשאני נזכר בחיוך העקום ובהמתנה שלו לצד הדשא זה הכי קרוב שאני מגיע לזה.

אני לא רוצה את הזכויות. קחו אותם ממני. 

מתהפך לימין, איך אשן

גודל השעה וקטנות האדם

ואם לשמאל לא יצלח

לא אתחרט, זמן ומקום לכל רגש וחטא

כמעט לפני עשרים שנה

שכבנו שניים, קמנו שלושה

ואיך המחויבות בטלה

רק סימן קטן, אפון תחת שמיכה

לא האמנתי שהכל יתפרק

בלתי נמנע ובלתי צודק

שריטה על פני היקום

התערבנו על צדק, נמצאתי לקוי

הורשתי לבני, מורשת לקות

מסתיר חטוטרת, הגיבן במגדל

מסתכל על עולם לא מובן

בעיניים קהות, לא הכל מבינות

טעות הולדה, אקראיות תורשה

הפלת הנכון, הנצחת האסון

בן אוכל בוסר בכזה תיאבון

השיניים צפופות, וקהות

מושא לצחוק וללעג, אך העיניים טובות

לעולם לא ידע, מאיש לא ישמע

תלוי על אחיו, משקולת, צרה

לא אוכל לשרוד את חייו

לא אהיה עד מותו

מי אקווה שקדיש יבטא

אולי אתבדה

לא מדמיין את מותו, חרד מחייו

האם ישקע בניוון מחשבה

או יאבד את גופו

האם ירומה, חסר כל בסופו

ארדוף צורריו

לא אשיב פניו

אבטל את עצמי

אבטא את שמו

בני יחידי

טעותי ואושרי

הזכויות שמורות, לבני מוקדשות