|
|
|
חושב עלייך, על הגוף
כשחשוך ולבד, מרגיש את הרטוב
רק לילה אחד, מועט בדיבור
אשלייה, סוג של בידור
שני אנשים התכנסו מרחוק
מעט ציפייה ותקוות שווא
שני זרים וחול זהב
שורות קצרות, מרחק גדול
נסענו אלי לפזר את החול
שותים ורוקדים יחפים
חריקה מתחת לצעדים
חריקת מזרון וקפיצים
הבית ריק, אין ילדים
זה לא ישאר כך תמיד
האילוצים תמיד מנצחים
הזכויות שלי, שלה, מי יודע
מחכה לאישה יפה
כנראה לא הנכונה
עוד בזבוז זמן, חסך שינה
לא לדבר על הפרוטה
אולי אמצא שם נחמה
רק בלי בושם בבקשה
רק בירה ומי מלח
רק רעש הגלים
מתלבש בסמרטוטים
היא בגינדורים
איפור, ארוכים הם הריסים
יש לי רק יתרון אחד
חזק בדיבורים
ההבטחות זורמות, פיצוי על חסרונות
היא תקרא אותי כמו ספר
ארבע פיסקאות
היא לא צריכה הוראות
בטח לא ממני
היא כתבה את כל ההגדרות
בעצמה, עם חברות
אני שקוף, היא יפה
תמיד רציתי מלכת כיתה
איפה הייתי כשהיה בית ספר
חצי שכבה בנות
ואני בבית, עם הספרים
חולם על נקבות
אז היו בקושי ארבע שורות
לקח לי זמן לבנות בית, משפחה
לשים שרפרף, להציץ מעבר לחומה
לראות את האחר, להתרשם
לבנות קינאה
יהיה לי דלק כשהכל יקרוס
שני שליש משפחה
ואז שינוי, רעידה
קו שבר, מלחמה
הכל חדש, אך לא נוצץ
מאובק, דוהה, דוחה
לוקח זמן למצוא חוקים
להעביר קצת זמן
לכתוב קצת משלי
היד רושמת, חשבון נפתח
מקווה שאיתה
אין לי כח לדבר הבא
מתפשר על האיכות והשעה
רוצה הבייתה למיטה
אצלי, אצלה
היא לא רוצה
אולי בפעם הבאה
הזכויות שלי, אבל מוכר, בזול.
שיר לשבת
ערב יום חג בתשפ"ד
חג החירות שיבש לנחל אכזב
חזרתי הבייתה לשלדים בארון
עצמות יבשות כגרעיני הרימון
מדליק שלל האורות
מגרש אפילה
כאילו מתכונן לחג הבא
רק שלא ניתפס ביום חול
אז נצטרך להסביר ולרטון
כל עוד יום מועד זה בא בקלות
הבגידות, הזיוף ברעות
חגי תשרי או ראש השנה הישן בניסן
כולם התלבשו לי לבן
החוטאים בשיירה לבתי כנסיות
רגלי לא תדרוך שם, בקהל הבריות
ממלמלים מלים מתוך ספר
הדפים חדשים ופריכים
כהבטחות שפתיים עילגות
המבטים מקצרים התפילות,
זעים באי נחת, יש משחק טוב לראות
ביני ובינם רק השם משתנה
האחד, האמת, לא סופר, רק צופה
ונתנה תוקף בתחילת השנה
מי במים ומי בצמא
מי ברעב ומי במלחמה
עוד לא התקבלה החלטה
הזכויות שמורות, חכו ותראו.
מסתכל על דמות שהולכת וגדלה
מיטשטשת וקטנה, הזייה
חזרתי מחופשה, ישר לתוך שגרה גרועה
לא קבלתי הזמנה, רק הרגשתי קצת חולשה
התחזקתי במדבר וחזרתי בלי פרוטה
רק תקווה בכיס, תפילה קטנה
מלא בנכסי הרוח, אבק דרכים ומראות קשים
חזרתי לאתרים, לנשים, לאמצעי המניעה
לא הרגישו שנעדרתי לדקה
חודש וחצי כמו שנייה
טוב שהייתה לי מנוחה
עוד אחת כזאת ונקרא לה לווייה
השלישית כבר בדרכה, הצו והפקודה
מתקדמים לפי תכנית, חומרית ואלוהית
אנחנו מתכננים ומלמעלה צחקוקים
שלחו לנו אויבים, מחוץ וגם בפנים
מטושטשים, חסרי פנים
במחילות, כמו עכברים
הייתה לכם פעם מכה של מכרסמים?
מטפסים עליכם, זנבות וגם טפרים
התעוררתם בחצי הלילה מבולבלים?
כך גם אני אחרי המילואים
לפחות יישן, לא כך כל החברים
הם מצטערים שאין להם שם עכברים
עדיף לדבר לחברים פרוותיים
לא לשכב בקברים ריקים, חסרי אצבעות וגם פנים
או לשוטט בלילה ברחובות ריקים
הלומים, כיסים מלאים כספי פיצויים ותגמולים
שילמו להם על כל הסיוטים
הושיבו אותם לדבר על הפחדים
מול אנשי מקצוע מעונבים
האישה בשמונה בעבודה, אתה נשאר עם חבילה
תכין להם כריכים עם ריח אבק שריפה והספדים
שלח אותם לשער עם להבי המסוקים
פתחו לנו קבוצה של מצולקים
חסרי פנים, קבוצה של מספרים אישיים
כולכם צעירים, מילואימניקים אמיתיים הם מתנדבים
מתחילים ללמוד רק בארבעים, קבלה והשלמה
המעבר מחולות הרצועה לארץ ארזים
לא רוצה עוד חופשה במדים
לא מחבלים ערומים, כפותים
לא לוויות ויתומים
למרות שהאלמנות דורשות ניחומים
חזרתי עם זיקפת אלף תותחים
שמעתם אותם פעם יורים?
כל היום עם אטמים
תצעקו עד שיתפוצצו לכם בעיניים הנימים
יושבי בתי קפה מזויינים
הבחורות מסרבות כי לא זמין
לא יכול עם זיקוקים
המלצרית ניגשת ואני מחפש נותבים
לא רוצה עוד להזמין
רק למדבר
רק בין הסדינים
רק לחדור ורק לספור
שניות עד הפיצוץ ועד שיחדלו אותי לרוץ
עד שתגידי לי שדי, לא יכולה עם זרג לחוץ ומעוצבן
שלחו אותי בתירוץ של חטופים
מי כאן השבוי למרות שכבר שבוע לא בפנים
סופר דחיות וסיפוקים
סופר שירים שחורים
סופר אותך ועוד כמוך ואחרייך
סופר קללות וניבולים
של הפה, של האחים
הם כמוני, לא רחוק
עם משפחות או שאיפות
עם ילדים שנולדים
שיעורי בית להגשה ועבודות השורשים
כמעט איבדו שם איברים
לך תסביר למורים, גם אותך לימדו זרגים
היה לי מורה עם רטייה, מיום כיפור, שלא תדע
הוא יצא בזול הבנזונה, יש לו עוד עין לידה
אבל העין לציון צופיה, מונחת על גדת התעלה
המערבית, באפריקה, לא בחולות הרצועה
שם הנפש נשארה
אז תעשו לי רק טובה
תענו לי על הפנייה
באתר או שידוך מחברה
לא זיינתי מהשחרור, מהפלוגה
בקושי נכתבת לי שורה
גויסתי שלם ויצאתי מאה אחוז כווייה
לא רואים עלי אבל היא חמה
מצולקת וטרייה
אתקשר לקשר מ"פ, שנייה
הוא היה שם על הגבעה
הוא זוכר את הפיצוץ, את החבטה
אובדן ההכרה לדקה קטנה
התעוררנו עם חובש וינשוף מעופף
סורוקה ברזילי, ביקורים, בורקסים, אולי כבר די
רק רוצה מציצה, הצהרת אהבה קטנה
שאתעורר במיטה זרה
עדיף מאורתופדית א הלבנה
הסטרילית, המסריחה
בוא אחי, קח אותי מכאן
רוצה חזרה אל המסגרת האורגנית הדפוקה
רק שם אני מובן
רק שם למילה יש ערך, הבטחה
דפוק בראש, דפוק בקרב
חברים לנשק, חברים מהסתיו
נלחמים על ארץ זבת חלב ודבש
הזכויות שמורות, הכל שטויות, יעבור
כשאתה על הקצה
חכה דקה
כשהיא לא מגיעה
דקה
כשתכנית ד' נכשלה
עוד שנייה
כשבא לך לשרוף
תמתין עם הדליקה
במקום לחתוך את הורידים באמבטיה
עוד יום יומיים
העונה הרטובה קרבה
הנחלים עוד ישטפו
תרווה צימאונך
הערוצים עוד ייפתחו
לכיוונך
כשזה קשה תזכור את הגלגל
כבר היית פעם על חישור
האביון יהיה למלך
השולחן עוד יתהפך
השבע לעולם לא יבין את הרעב
הזר לפתע יתקרב
לא תבין למה רצת כמו זאב
הכל על כף ידך
חופן אהבה
בוא יבואו גשמים רכים
עוןד תיזכר בחברים
עם גלימת ארגמן על זרי דפנה
כמו ברומא, כך בשכונה
ואז כשתיפול
תזכור שפעם היית גדול
הזכויות שמורות לי, לעליונים ולתחתונים
קשיון שרירים לאחר מדבר
צפידת המוות בעודני חי
חוזר הבייתה בחשאי
רגל שמאל חוצה מפתן
המבואה אינה קיימת
הריח מכה בנחיריי
בכל דירה סימן אדם
המסדרון עדיין ארוך מדי
עשרה צעדים
לא חוצות אותו רגליי
סופר בלב
רואה אותו חשוך
כמובן עוצם עיניי
פועם הלב דרכו
חשוך הלב, חשוך החדר משמאלו
כאן בעבר ישן הבעל
נשאר האבא, הדייר
קירות ללא מתג האור
חיים ללא הבזק של קול
נסגר היום אחרי שקיעה
הוא קם מחר לפני זריחה
בורח למדבר הבא
מרטיב את היובש בהליכה
הולך קצר הלך הבדד
פתיל רשימת יעדיו
כל אחד ובריחתו
כל אחד ושליחותו
מעצמו, מהבורא
ייעוד ויעד מי יתן
לחיי ההלך הקהה והחיגר.
הזכויות שמורות. לי ולהולכים.
לא רוצה מענקים
רק חיים שקטים
או כך הם אומרים
מחפשי הריגושים
גרים בבתי זכוכית שקופים
זורקי האבנים
פושטי טלפיים, צבועים
מתלבשים במלבושים נאים
לרב גם לבנים
בעיקר בשבתות
ובימים טובים
מפחדים מאלוהים
בעיקר מעונשים
אלו הברואים
בצלמו
ההבדל הוא שאני מודה
בפה מלא
באנוכיות, במוסר הכפול
שהחוקים לא חלים עלי
קחו אותם לכם
את אות החוק
האתיקה והמוסר
שמעתי עליהם
כשנח גם אתם
כשלא זה מתייתם
הופך למיותר
אבל לא אמרתי דבר
תיזכרו כשתחטאו
הזכויות שמורות לי. ולכם. כולכם.
מסתכל על התמונה
היא זזה מעצמה, חצי תדהמה
לא כמו פעם שעברה
לא הייתי רק חודשיים
מילואים ועוד יומיים
היא זחלה לי על הקיר
מישהוא נכנס לקודש קודשים
לוקח זמן לנחות, להתרגל
עזבתי עם פחות, חזרתי עם יותר
קוראים לזה משבר?
לא לי, אני עמיד
בחזור עברתי דרך חור
היא עדיין שולחת הודעות
ראתה אותנו בגמלאות
יחד, או תחת הינומה
או השם ישמור חופה
איזה קיבוץ, או סתם מושב
שיתופי, קהילתי
עניין לי את הקצה
העיקר שהיה רטוב, יצאתי מרוצה
חזרתי לבת זוג
או כך היא מניחה
מחפש כבר את הבאה
עשתה לי טוב במילואים
נסעה עד הדרום
אבל אז עשיתי קצת חושבים
מצאתי חסרונות
לא בולטים
האמת די שטחיים
אבל בהחלט מספיקים
הרכבת סטתה מהמסילה
מזמן, מאז הראשונה
או השנייה, לך תזכור
לא משלמים לי כדי לספור
רואה עצמי בעוד שנים
רודף אחרי דברים שהיו לפני שנים
מצטער על כל הפיספוסים
יודע, גם מבין
לא צריך פה הסברים
אופיו של אדם הוא גורלו
החלטה ותאונה
סטייה ותכריכים
הדחקה והשלמה
נשאר רק זמן למשחקים
הזכויות שמורות, לי ולחוזרים
קורא עגנון לילי
בפתח מוצב שולי
קצה הארץ, סף אסון
לו ידעתי שמבשר הוא חדלון
אישי או לאומי
פתרון לכם הוא ונסתר
רק הציתו להבה דלה
על משורר קטן
האפלה נבקעת מאור פנס
מעבר לה הרים וגבול סיני
יעלה עשן מהמוצב
הדלקתם זיכרון
נטלתם אחריות על כישלון
אחד נשרף, השני צורב
מפסיק את ש"י, כותב, כותב
לא כמוהו כמובן
אין פרס נובל, אתה יחפן
נעלי צבא ומעיל פרווה
עטוף כנגד הצינה
המדבר חסר תנועה
הכל חסום כנגדך
הרעב מכה ומכרסם
החרטות חופרות מנהרות במשורר
משבר הארבעים, הוא גם בין החופרים
כורה שוחות בתוך הלב
זכרון ילדים שבחרת לא לראות
הגעגועים יוצרים כמה גומות
אז הוספת כמה שורות
שלא ישנו דבר
לא יעלו ולא יורידו
ממך, או המדבר
הזכויות שמורות אך אינן חשובות
יש לילות שלא ישנים
פרקי זמן מסויטים
מול העיניים ניצוצות, גיצים
חלקי תמונות, פרצי מלים
הנה נצרבת התודעה
קצת בכח, הרבה בהתמדה
בא לך לדרוס, לשרוף
להוציא קצת את הקוף
ריצת אמוק, מהיד לחטוף
לפתח לך רגליים ולפרוק
אלייך, לתוכך
הכרה חלקית או מלאה
את הבן זונה ההוא מתוכך לדפוק
הוא כבר ישן ואני קודח
חורט על המסך
דם מהציפורניים ומלים חולפות בסך
לא נתת מספיק, אפילו לא קרוב
לא שווה או משתווה לשהובטח
כרגיל כשהגעתי המשתה הופסק
לכבודי או בגללי, אני אחליט
היד על המתג והתרגיל חסר תכלית
אני לוחץ על הפתרון וצצה בעייה
גלי לי את הסוד, צריך כאן תקנה
בלילות ללא שינה
פעם הבאה את ערה איתי
אם לא אשן אעיר את השכונה
אקבל המלצתך ואלך אל השכנה
אקבל ציון לשבח על סיפוקה
איך הפנים שלה מקבלות את גון עורך
איך שמה הופך לשמך
איך נפלתי באהבה
הייתי צריך להרוג תבנכלבה
פעם אחת להוציא הכל
לנסוע חזרה רגוע סוף כל סוף
יד רועדת על ההגה ודם על האגרוף
איך יצאתי מטומטם
הזדקנתי ברגע מסוים
כמה זה מפחיד
לא נח ומעוות
כולכן עוברות מולי עכשיו
את, ההיא והאחרת
עתיד, הווה, עבר
לפחות רגוע כבר
ליטרת בשר שנלעסה
קרקפת שנתלשה
מעט זרע שנשפך
השד מהבקבוק ברח
יש לילות ללא שינה
אלימות שלא מרפה
אולי תרופה בקצת כתיבה
סוגר אותך בעטיפה שחורה
עד הפעם הבאה
הזכויות שלי וזין עליהן, תנו לישון
