|
|
|
לפעמים ספוטיפיי יודע מה לדחוף לי ;)
לאחרונה מקשיבה לפלייליסט קצת יותר קצבי וזה ממלא באנרגיות. אין על מוזיקה.
הפלייליסט הרגיל שלי בדרך כלל כל כך דכאוני חח. לא יודעת למה אני מתחברת לשירים כועסים ודיכאוניים. אולי כי זה המצב? חח
אז בינתיים נהנית לי מהקצביים. כל עוד יש מעט שמחה שם, אנצל אותה עד תום.
לילה טוב,
יושי.
אני מצליחה קצת, טיפ טיפה, לשתף את הפסיכולוגית במיניות ובקשרים שלי.
אולי כשמישהו אחר, שלא קשור לסיטואציה, אומר את אותם הדברים אז קל יותר פתאום להבין את האחר. אז כן, אני מצליחה להבין ולראות את הקושי. בסופו של יום אני נשואה וזה אחרת מבחור רווק שמחפש לעצמו את שלו. ולא משנה כמה אשאף להדדיות, זה כבר מתחיל ממקום לא שוויוני בכלל.
ולפעמים כשהיא אומרת משהו, פתאום אני מבינה- למה לא חשבתי על זה? כי נראה שאני כן מחפשת פה משהו או מישהו. אבל אני לא ספציפית ואז מתפלאת למה פונה אלי x או y והם כל כך לא מתאימים לי.
אז החלטתי שאנסח מודעה- הכי אמיתית וכנה שאצליח. כדי שאולי מישהו יקרא ויגיד לעצמו- מתאים לי.
ונכון שבהתחלה קיוויתי שאני אפנה- אבל בינתיים זה לא עובד לי.
יושי,
שקצת יותר מעודדת.
אני שוב עושה עסקאות עם עצמי.
אם אתמיד בטיול ארוך עם הכלבה חמש פעמים בשבוע- אז מגיע לי קרואסון בשישי.
התקופות הרזות שלי הן תמיד כשאני מגבילה את עצמי. חייבת להיות strict אחרת זה לא עובד.
איך מוצאים את האיזון?
(לא צריכה תשובות באמת)
אולי הגיע הזמן להתחיל לאהוב את עצמי שמנה.
כי לא משנה מה אעשה, תמיד אחזור למשקל הזה.
יושי.
טיילתי עם הכלבה כמעט שעה, רק בסוף בסוף התחיל הגשם ורצנו הביתה.
הטיול התחיל נהדר, היה ממש נעים, היה ממש מעט רוח. החלטנו לחתוך לפארק ואז עוד פארק ועוד פארק.
דרכתי בחרא, כמובן. דווקא כשהיה לי כל כך נחמד.
ואז הוא שלח הודעה- ואם החרא לא הצליח להרוס את מצב הרוח, אז הוא הצליח.
מה הקטע של גברים ותקשורת חד צדדית? זאת כבר לא תקשורת כשכל ההחלטות נעשות ע"י צד אחד.
יש לי הרבה מה לומר אבל כבר אין לי כוחות. לא שווה את המאמץ.
יושי,
שקצת עצבנית
וגם זה יעבור.
אין לי כוח לאף אחד היום.
לשיעור מוזיקה הלך בן הזוג שלי במקומי.
הייתי קצת בפרטיות עם עצמי, חסר לי כל כך. רוב הזמן הוא נמצא בבית וכשהוא לא נמצא אז כנראה שגם אני בעבודה. אז חסר לי מאוד, השקט שלי עם עצמי. צריכה לגרש אותו יותר, אולי טוב שיש לו מישהי נוספת עכשיו להקדיש לה זמן.
התחלתי להניע תהליכים בעבודה שאני פחות אוהבת, של צמצום המשרה... וואלה, השמיים לא נפלו עלי.
עכשיו לאט לאט לספר לכולם ולראות את התגובות.
יושי,
שונאת האדם.
הייתה לי אחלה פנטזיה אתמול בלילה שרציתי לשתף. אבל אני כנראה עדיין לא מסוגלת לנסח ולכתוב אותה בבירור, כי לעשות את זה יגרום לי להודות ולהפסיק להתכחש לחלקים שקיימים בי.
גם כואב לי נורא והכאב מונע ממני לחשוב בצורה יעילה. וכשכואב גם אין חשק לכלום... אז נחכה ליום טוב יותר.
יושי,
שבוכה קצת שהסופ"ש נגמר.
החלטתי לפתוח את מה שעל הלב.
השבוע הזה היה קשה. גם פיזית וגם נפשית.
שרפתי את כל הגשרים- עם כל הפוטנציאליים וגם מי שכבר היה ואני מרגישה בודדה מזה הרבה זמן. מה שמעצבן באמת זה שבכלל לא היה לי צורך בכל זה והיה לי מאוד נוח בחיי הזוגיים. אבל הכלוב הוא באמת שק של נחשים ונפתחה לה תיבת הפנדורה מחדש- הרצון להכיר אנשים חדשים ולקוות לזוגיות חדשה. אבל הכלוב כמו הכלוב, שום דבר טוב לא יצא מזה. רק תחושת גועל מעצמי, הביטחון העצמי ירד עוד קצת. ובן הזוג חזר לדבר עם מישהי מהעבר והם יוצאים לדייט מחר- אז תחושת הבדידות מתעצמת. ברמה שכבר שקלתי לחזור לקיופיד או לנסות באמבל. טוב שיש את האקס שיבוא לארח לי חברה.
ובעבודה הודעתי למנהלת המקצועית שלי שאני רוצה לעזוב (מקום אחד מתוך שניים) בהדרגה. ולמרות שזאת הייתה אמורה להיות הקלה, אני ממש לא מרגישה הקלה. אני מרגישה שיש לי יותר עבודה בלנסות להבין ולסדר איך זה יעבוד. ובהנחה בסוף אעזוב שם לגמרי אז אאבד חצי משרה. ומה אעשה עם חצי משכורת? וצריך לקחת משכנתא עוד שנתיים וחצי. אולי אנצל הזדמנות ואלך ללמוד תואר שני. או אקח חצי משרה פשוטה יותר.
והפיזי? הכאב לא פוסק כבר שבועיים ברצף. מרגישה שהגוף שלי דפוק. ואם אני בכאלה כאבים, איך בדיוק אני רוצה להיכנס להיריון? מה יהיה בהיריון? אשכב במיטה כל היום?
בא לי לבכות.
יושי.
אין דבר שמחמם את הלב יותר מקשקוש הזנב כשאת חוזרת הביתה. הטיפי טאפה מסביבך על הפרקט. שמחה אמיתית, אהבה אמיתית.
יושי.
אתמול האקס פתח במונולוג.
אני מקנא שאת יוצאת עם אחרים- אבל אני יודע שאני לא יכול לומר כלום.
פולי זה לא בשבילי- אבל הייתי שמח להיות איתך שוב.
אני בודד- כנראה שאני רוצה לחזור אלייך בגלל שאני בודד.
אני שמח שאתם בחיים שלי- אבל הייתי רוצה להיפגש איתך לבד בלעדיו (מדי פעם).
אולי בסוף יהיה ריבאונד.
אולי לא.
יושי.
הצטרפתי לטרנד.
אז ככה, טוב?
יושי.
