לפני 9 חודשים. 28 בינואר 2024 בשעה 20:30
כשהמורה למוזיקה הוא גם פסיכולוג.
אולי אצליח להתגבר על מחסומים.
כמו לדבר.
כמו לא לפחד להיכשל.
כמו לקבל את הטעויות ולעבור הלאה.
יושי.
על קצה ה...
נתמודד עם זה כשנגיע לזה...לפני 9 חודשים. 28 בינואר 2024 בשעה 9:30
פרידה זה קשה אבל זה היה הכרחי.
חבל רק שגם בסוף בסוף לא הצלחת להיות אמיתי איתי. תמיד אותם משפטי המפתח, המחמאות הריקות. אין בהן תוכן, אין בהן רגש.
רגש צריך לטפח, לא לקוות שהוא יתחזק את עצמו.
יושי.
לפני 9 חודשים. 27 בינואר 2024 בשעה 14:09
נגמר.
לפני 9 חודשים. 26 בינואר 2024 בשעה 7:35
אני לא נשלטת.
אני לא שולטת, אבל נוטה יותר לכיוון הזה.
שולטים- בבקשה תפסיקו לשלוח לי הודעות.
איכשהו רק אתם לא מכבדים את הגבולות שלי (הכתובים במפורש).
נכון, אני נחמדה... ואני עונה בנימוס.
זה לא אומר שאני רוצה לפתח אתכם שיח.
אין לי כוח להכיר אנשים חדשים.
כשיש לי כוח להכיר אנשים חדשים- אני מתחילה את השיחה.
מי שקורא אותי באמת יודע ש-
אני לא קטנה,
אני לא שברירית,
אני לא ילדה.
אז שחררו אותי מהפנטזיות שלכם.
תודה,
יושי.
לפני 9 חודשים. 25 בינואר 2024 בשעה 20:17
אולי הגיע הזמן להעלות תמונות בשביל תשומת לב.
סתם.
סתם יושי.
לפני 9 חודשים. 25 בינואר 2024 בשעה 4:49
And I'm sick of your puppy eyes
You said boys should never cry
Well, surprise, I bet no one's ever told you
לפני 9 חודשים. 24 בינואר 2024 בשעה 14:02
אני לא יודעת למה, אבל אני לא מצליחה לסמוך עליו.
משהו שם לא מתחבר לי.
זמין, לא זמין שעות.
מרגיש לי שהוא לא אמיתי איתי.
אולי הוא סתם לא מתאים לי.
חוקר אותי על כל צעד שלי אבל מעדכן אותי בדברים שעשה בדיעבד.
נראה לי קצת התבלבל.
לתת לו עוד צ'אנס? מתי יודעים שהגיע הזמן לחתוך?
יושי.
לפני 9 חודשים. 23 בינואר 2024 בשעה 16:59
אתמול הייתי תשושה פיזית ונפשית ומתישהו במהלך היום נפל לי האסימון.
נפטרת בלילה שבין ה-22 ל-23 לפני שלוש שנים.
לא הייתי בטוחה בתאריך אז פתחתי את קבוצת הווטסאפ שלנו כדי לוודא.
וראיתי את ההודעה מאמא שלך (שכמובן טרחה לשלוח את ההודעה מהמספר שלך, המשיכה לכבד את פרטיותך גם אחרי מותך כמובן...)
אבל אולי היא צודקת.
ויתרתי עליך.
באיזשהו מקום רציתי שתמות.
כי ידעתי שלך יהיה קל יותר.
לי יהיה קל יותר.
שאבת המון כוחות, לזה היא לא התייחסה בהודעה שלה.
אבל בסוף אולי לך קל יותר, אני מקווה. אבל לי ממש לא קל. אני סוחבת את האשמה איתי לכל מקום.
אני באמת מרגישה אשמה שלא עשיתי מספיק. שויתרתי עליך. אני מקווה שתסלח לי, תמיד סלחת.
יושי.
לפני 10 חודשים. 21 בינואר 2024 בשעה 19:48
אין לי מוטיבציה בעבודה.
הפיזי מתערבב עם הרגשי מתערבב עם הפיזי מתערבב עם הרגשי.
אני כבר לא יודעת מה קדם למה. רק שהמוטיבציה שואפת לאפס.
בא לי חופש.
אולי בא לי שינוי.
אני יודעת שאני צריכה לקדם דברים, לדבר, כדי ששינוי ייקרה. אז אני סובלת עוד קצת במקום לקדם את השינוי.
כבר לא מעניין אותי לעשות שעות בשביל הכסף.
כבר לא מקבלת סיפוק מהעבודה עצמה.
האם אי פעם קיבלתי?
יושי.
לפני 10 חודשים. 20 בינואר 2024 בשעה 12:56
מאוד יעילה היום. כל כך יעילה שיש לי זמן לנוח ולרבוץ, לקרוא קצת.
אני חושבת ששרדתי את הגמילה מקפאין בהצלחה.
בהתחלה חשבתי ללכת עם זה עד הסוף (בלי קפאין בכלל, גם לא תה ירוק) אבל כרגע זה גדול עלי. אז במקום הקפה של הבוקר אני שותה תה ירוק ובהמשך היום משתדלת לשתות בעיקר חליטות.
בערב אנחנו נפגשים אחרי שלא התראינו כמעט שבועיים. מעניין אם זה יגרום לרגרסיה (אצלי) או שאשתחרר ואתן לפנטזיות שלי להוביל.
נגלה.
יושי.