על קצה ה...

השמש מסנוורת אותי נורא.

העוול הנורא ביותר שנעשה לי בחיי זה להגר למדינה שטופת שמש כל כך. 

אפילו משקפי שמש כהות בחורף לא מצליחות להגן על עיני.

כולי מכווצת, מסונוורת. 

למה לא נולדתי עם עיניים חומות?

יושי.

חוץ מהגמילה הקשה מקפאין גם כואב לי הראש בצורה איומה (שני הדברים לא בהכרח קשורים, הבנתי בדיעבד). 

אני כבר לא זוכרת את עצמי קלילה וללא כאב. בא לי שיעבור כבר. 

הייתי ממש אאוט אצל הפסיכולוגית אתמול ובקושי דיברתי. ולא רק בגלל הנושאים שדיברנו עליהם אלא כי היה לי קשה להתרכז ללא מנת הקפאין והראש הכואב.

אחרי שסיפרתי לה שאני בקשר פתוח ושאני מתעניינת ב-bdsm פתאום קשה לי יותר לדבר איתה. המוח ממש חוסם אותי מלדבר מיניות... 

אבל אולי יום אחד אצליח לבטא את עצמי בפתיחות. 

יושי.

אז החלטתי להיגמל מקפאין...

עוד לא התעוררתי וכבר כואב לי הראש.

בהצלחה לכל מי שייקרה בדרכי ומצטערת מראש.

יושי.

לא בא לי פסיכולוגית מחר. 

זהו.

השיר מתנגן ברקע.

אתה נכנס לאוטו שלי, לדומיין שלי. אין לך שליטה כאן.

אני יודעת שחשבת שאני חמודה, מתוקה, עדינה. אז הסטירה הראשונה תופסת אותך לא מוכן. מה חשבת לעצמך?

אני כל כך כועסת שהפילטר נשחק לו לגמרי, אין רחמים. אני תופסת אותך בסוודר ועולה עליך עם הברך, מפעילה את המשקל. לא ציפית הא? היית בטוח שאני כל כך ביישנית שנשב במשך שעתיים באוטו ולא נוציא הגה, אולי נצחק קצת בלי קשר עין בכלל. אבל לא, כשאני מעליך אני תופסת אותך בפנים ומוחצת. אני מוכנה לרצוח אותך כאן ועכשיו. הסדיזם משתלט. 

אתה יודע שיש לי בעיה עם נוזלים, אז אתה מופתע כשאתה חוטף יריקה בפנים. הלשון שלך מנקה את הרוק משפתיך. אני רואה בעיניך שנדלקת. אתה מרגיש מושפל? או שעדיין לא?

אני חייבת להוציא את כל הזעם החוצה אז מגיעה הנשיכה הראשונה, בצוואר. אני בטוחה שאתה נלחם בעצמך עכשיו- הגוף רוצה להעיף אותי ממך אבל הנשלטות שלך מחייבת אותך להמשיך לשבת. 

משהו בי נרגע פתאום...

אני פותחת את הדלת ובועטת אותך החוצה.

הספיק לי, תודה.

אני צריכה הפסקה. 

התמכרתי שוב לתקשורת עם אחרים- לדבר, להכיר, להתרגש.

אבל זה גוזל המון זמן והמון כוחות.

בודקת את הטלפון יותר מדי. 

נכנסת לכלוב יותר מדי. 

אז נעשה גמילה. 

נמלא את היום בדברים אחרים.

יושי.

אני לא אשקר. זה מבאס אותי ממש. 

מרגישה שפספסתי, שהחמצתי. 

הוא באמת מצא חן בעיני. 

אולי אני אבכה קצת,

אשחרר את התסכול.

כי מותר לבכות,

אני מרשה לעצמי.

אני מניחה שלא צריך לבחור כשהבחירה נעשית עבורך.

מבאס אבל ממשיכים הלאה.

שבוע רגוע,

יושי.

כואב לי הראש.

ואז מה אם לקחתי כדור.

והייתי בחדר כושר.

ואכלתי

ושתיתי.

הוא בוחר לכאוב.

לילה טוב.

יושי.

אני סוף סוף מאפשרת לעצמי לבכות.

בכיתי בשבת- הנוכחות של בן הזוג עזרה לדמעות לצאת.

בכיתי היום- נגענו בנקודה רגישה עם הפסיכולוגית.

אולי אבכה מחר.

אולי אבכה כל יום מעכשיו.

במקום להדחיק ולכלוא את הרגשות.

יושי.