ברגע של חולשה ברגע של פחד ברגע שהכל הפך להיות רישמי. עזבתי אותך. ברחתי נאטמתי את בכית ואני בכיתי את רצית ואני רציתי אבל לא יכולנו אהבה כמו שהייתה לנו אין בשום מקום בעולם.
בילינו טיילנו דיברו שעות צחקנו בכינו עשינו אהבה (כן פעם הייתי ונילי)
והיום את חוזרת. צצה לי מהעבר אחרי כל הדברים שעברת ואני עברתי. "ניפגש לקפה" את שואלת ואני
כן קפה מה כבר יכול להיות? הכל יכול להיות ניפגשים והלב.. רק רוצה אותך כאילו אתמול עוד היינו על המיטה מחובקים דבוקים בדבק הכי חזק שיש דיברנו שעות צחקנו העלנו זיכרונות גילינו שאחרי כל כך הרבה שנים אנחנו עדיין שם אחד בישביל השניה אוהבים כאילו אנחנו עדיין ביחד רוצים אותנו בחזרה אבל נכון לכרגע זה לא אפשרי מבחינת שנינו.
אוי כמה בלבול כמה געגוע כמה רגשות אשם כמה רצון כמה אהבה ניפרדים ומבטיחים נשמור על קשר. ואולי רק אולי ניפגש ששנינו פנויים.
חיבוק חזק אחרון ניפרדים כל אחד לכלא שלו למשפחה שלו.
3 שעות של שיכחה מהחיים ממה שיש בבית עברו
"נגמר החלום חוזרים למציאות"
מגיע הבייתה להודעה אני עדיין אוהבת ולעולם לא הפסקתי. ואני משיב כן גם אני.
ושולח שיר "מודה לאלוהים הלוואי תשארי
הלוואי ושוב תתחיל המנגינה שלנו מהתחלה"
ואז. מעדכנת זולגות לי דמעות.
עד לפעם הבאה... שניפגש