שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מרחקים....

אוקיינוסים של דאייה.....
לפני 18 שנים. 17 במרץ 2006 בשעה 10:53

תמיד, אבל תמיד
אנשים מעריכים דברים בנסיבות שהחיים מזמנים לנו.....

והיום אני מעריכה את הכרית שלי,
והריח שיש עליה, שהוא כל כך שלי.......

את המים החמים, שזורמים ומנקים כל חלק בגוף שלי,
יחד עם הקרם המדהים שלי, שמשאיר אחריו שובל ריח......

התגעגעתי לפינה שלי, ולשקט שיש בה.

טוב לחזור הביתה.

לפני 18 שנים. 14 במרץ 2006 בשעה 14:22

הכל שונה ראבאק.....
"עולם כמנהגו נוהג"
ולי נותרה העצבות בעיניים מזוגגת....

לראות כמו בכל שנה את כולכם יחדיו
ואת...
את חסרה לי כאן.

נותרתי לבד בתוך המעגל הזה ......

לפני 18 שנים. 13 במרץ 2006 בשעה 21:44

לשמוע את קולך היום, ולהרגיש את געגועיי אלייך הולמים בי בחוזקה.
להקשיב למילותייך, ולדעת שאתה איתי גם במרחק שביננו.

להבין שהמרחק הוא רק דרך
והזמן הוא ערך

להכיר בנתיב שלך כבחירה שלך להתחלה חדשה......
ולדעת שעשית נכון שהכנסת אותי לחייך.....

אוהבת אותך מתוקי......

לפני 18 שנים. 12 במרץ 2006 בשעה 15:30

אני כאן ואת שם.....
מחשבות ותהיות על ימים
זיכרונות שמציפים.....

הנסיכה בתחפושת איתי עכשיו
ואת....
את שכל כך כואבת
כל כך ספוגה ומותשת מהמאבקים
לא יכולה לחגוג איתנו כמו כל שנה.

רגשות מעורבים
בין שמחה לעצבות
בין צחוק לדמעות
ואת....
את יקרה שלי
שם....

רוצה לחבק אותך
רוצה להתעורר
רוצה לצעוק
רוצה להעלם
רוצה למחוק

להחזיר אותך משם.... לכאן.




לפני 18 שנים. 11 במרץ 2006 בשעה 21:41

בחסות הלילה הרכבות חוצות
ובנהר היום, דומם.....
באשר לי אתן לך.

שקט עכשיו, יושבת ומחבקת את ברכיי....
הדמעות ללא שליטה פורצות להן החוצה.....
מכאוביי, הן שתיקותיי.

בחסות הלילה הצבעים משתנים
ובנהר היום, דומם......
באשר לי אתן לך.

השקט הפך לבעטה, והפחד, הפחד מתחדד בדמעות.....
עיניים עייפות ימים כלילות.....
מדממת, אל שתיקותיי.

את חלק ממני ומחיי.....



לפני 18 שנים. 5 במרץ 2006 בשעה 17:28

שיר בעיפרון / בית הבובות
~~~~~~~~~~~~~~~~~

אל תשכח לשמוח גם בחלקי
ואל תמנע מלבכות כשעצוב
תנצל עד תום כל עוד אתה תמים
תלמד לוותר ואל תוותר על החיים

כי בחיים הכל עובר
מטעויות למד להשתפר
מה שקולך הפנימי אומר, זו האמת שלך
לא, לסלוח זו לו חולשה
נצור אהבה בדרכך
ודע, את כל הסובב אותך

אל תלך בדרכו של אחר
ואל תיכנע לחולשות שבגוף
שא בעול בכתפיים איתנות
ותאמין ותאמין, רק תאמין

שבחיים הכל עובר......



לפני 18 שנים. 5 במרץ 2006 בשעה 15:09

לשמוע היום את קולך ואת אופן מילותייך אליי, העלו בי געגועים אלייך.......
יודעת כי אני צריכה להיות חזקה יותר מהרגש שטמון בי, ולעמוד בהחלטותיי,
אבל זה קשה......
קשה לי להתעלם משיחתך
קשה לי לעצום עיניים לנוכח קולך שמעביר בי דחף עז להיות איתך
קשה לי לא לאהוב אותך מתוקי.......







לפני 18 שנים. 4 במרץ 2006 בשעה 15:04

כמה נפלא היה לי איתך אוצרי, כמה כייף הוא הזמן איכות שלנו יחד......
המחשבות המעיקות נמחקות, ובמקומו נחתם חיוך אחד גדול.
לעלות איתך למתקנים ולהרגיש שוב ילדה.....
להכנס לחנויות ולמדוד תחפושות תוך קרבות חרבים, ולדעת שאתה מרוצה.
ולבסוף להתיישב על גביע גלידה קר מתוק, ומלא סוכריות טעימות כמותך......

לפני 18 שנים. 4 במרץ 2006 בשעה 0:10

לפני שאני מתמזגת עם המיטה שלי, ברצוני להודות לך חבר יקר,
היה לי כייף הערב להיות איתך ועם חברייך.
מחבקת את התחושה שהענקת לי הערב, ידעת אותי במיניות שלי, ואתה כנראה יודע יותר טוב ממני למה אני זקוקה.....
תודה על הפורקן שבצחוק,
תודה על חיבוק הדב,
תודה על המילה והמבט החם כל כך שבעיינך,
תודה על חברות אמיתית וכנה,
פשוט תודה

}{

לפני 18 שנים. 3 במרץ 2006 בשעה 18:22

עוד שיחה איתך הסתיימה במשב קור, וצנינות שיודעת להרחיק אותי ממך עוד קצת....
כמה כאב יש בי עכשיו, הדמעות שלי לא יספיקו בכדי להצטער על מה שנכון לי.
את אחותי, את האדם שליווה אותי בשנותיי, אמרת שהבנת ואת תומכת בי, אבל את נוקפת אצבע מאשימה בדרך ההתייחסות שלך, ובאמירות כמו נזק, שאני שגרמתי לך.

כועסת עלייך ובו בזמן אוהבת אותך, את חסרה לי מאוד, השיחות שלנו חסרות לי.
ועכשיו זמן ההשלמה למצב שאותו הובלת/י, זמן חשבון נפש.....

מקווה שתמצאי דרך לקבל אותי ואת החלטותיי,
שבורה וכואבת.....
אחותך