לפני 18 שנים. 28 ביולי 2006 בשעה 15:40
לחלום אותך ולהרגיש אמיתי......
מרחקים....
אוקיינוסים של דאייה.....לפני 18 שנים. 27 ביולי 2006 בשעה 8:50
ימים של מלחמה וסערות בנפשי, והגעגועים אלייך לא מרפים במחוזות הכאב שלי.
לשוב לשם, למציאות הזו.... אל מול קברך, אל המילים החקוקות באבן, קשים מנשוא.....
ימים של מלחמה, וכל כך הרבה אובדן.
לספר לך על השבועות האחרונים, והשקט הזה שם..... עוטף אותי, מחלחל בתוכי..... ופורץ בדמעות על מילים שלא יאמרו שוב, על חיבוק מחזק ואוהב.... את הכרת אותי יותר טוב מכולם יפה שלי, קראת אותי כשם שקראתי אותך, ואת אינך.
את חסרה לי כל כך
והזמן... הזמן....הוא זמן.
לפני 18 שנים. 9 ביולי 2006 בשעה 0:13
להיות שם בתוך הים.... להיות ולהרגיש כל גל, ושטף של קצף עוטף וחובק את גופי......
אני והאלוהים שלי.....
הים הרבה יותר עוצמתי ואימתי בלילה, וההתמזגות הזו, התחושה הזו מדהימה.
לפני 18 שנים. 7 ביולי 2006 בשעה 16:03
כמה הנאה צרופה יש בחיוך של ילד......
כמה עונג עילאי יש בחיבוק ונשיקה שבאה ממקום כל כך טהור של ילד.....
כמה כייף היה לי בארבע שעות הללו, שכחתי את תחושת האושר הזו שמדגדגת בנשמה ונותנת לי כוח.
ארבע שעות של יחד, צוחקים ונהנים מכל רגע, ומכל מתקן שעליו עלינו.....
לאכול ארטיק קר ושערות סבתא שהדביקה את המתיקות הזו לכל היום.
ולבסוף לחזור הביתה רטובים ומאושרים....
לפני 18 שנים. 6 ביולי 2006 בשעה 17:13
בנגיעות של קסם ומתיקות שפתיים הצלחת לחייך אותי.....
בעיניים טובות אך מלאות עוצמה נתת לי כוח, חוזק, ובטחון.....
בידייך העדינות שליטפו את גופי, החיו את נשמתי, והרעידו כל נים בתוכי, מחוייכת.
התחושות והצמרמורות האיצו לסחרחורת נעימה, מלאה ברטיבות ואנקת תשוקה מהולה בעונג שהרבה זמן לא חוויתי.....
היה לי מדהים אמש, היה לי כל כך טוב איתך,
שם מול הים, על הערסל מחובקים, שלווים, רגועים.....
לפני 18 שנים. 30 ביוני 2006 בשעה 9:12
להיות שם ולהדליק את הנר, נר נשמה ולא נר של ברכה ומשאלה, לדעת שהיום הוא יום הולדתך מבלי לחבק, לברך, ולחגוג אותו ביחד, לבכות ולכאוב מול שיש שבו את מונחת.....
הייתי נותנת הכל כדי לראות אותך פעם נוספת, לומר לך עד כמה אני מתגעגעת ולדעת שאת שומעת, יודעת, ורואה.
את חסרה לי יפה שלי, והריקנות הזו, החור השחור בנפשי לעולם לא יתאחה, כל שנותר לנו הוא הזיכרונות, התמונות והגעגוע העצום לאותה אישה שתישאר צעירה לנצח, בעוצמה שלה, ביופי שלה, בעיניים הרכות שלה, ובחיוך גדול אחד שטרף את העולם.
במבט של חיים
כמו עיט החותך את השחקים
את מחכה בשקט שלך
את מחכה
גבהים
את שואלת ואני עונה
כאילו יודעת, מבינה
מחבקת לרגע, עוזבת
ואת מחכה
גבהים
הנהר זורם ומוליך בדרכו
שוטף ולוקח עימו אוצרותיו
גלויים וסמויים
נחבאים ונגלים
ואני מחכה
גבהים
במבט של חיים שזה עתה נגמרים
את מחכה
אני מחכה
גבהים
לפני 18 שנים. 27 ביוני 2006 בשעה 20:44
בעוד יומיים היינו צריכות לנסוע ולחגוג את יום הולדתך יפה שלי......
הבטחת לי באשפוז האחרון, במקום שממנו רצית לברוח ולחיות.
הבטחת לי!
ומחרתיים הדבר היחיד שאעשה הוא להיות שם איתך, למרגלות קברך.
לנקות במים רבים, להניח פרחים, ולבכות, לכאוב את הזיכרונות, את מה שהיה, מה שאבד, ומה שנשאר.
אין עוד איחולים
אין עוד חיוכים
אין עוד חיים
געגועים אינסופיים.
לפני 18 שנים. 15 ביוני 2006 בשעה 23:22
אני חושבת עלייך
וכשאני חושבת עלייך, נעשה לי טוב
כמו שמש שמפיגה את הבדידות
כמו משב רוח ממרפסת ערומה
כמו פרי בשל שניתן לאכילה
כמו מגע ידך
ועכשיו אני חושבת עלייך
וכשאני חושבת עלייך, נעשה לי טוב
לפני 18 שנים. 11 ביוני 2006 בשעה 22:32
להיות איתך ביום כזה מאושר, שמח, ומלא חלומות, הינה ההגשמה של משאלותייך.
להיות עם כל חברותייך ולחגוג לך במקום מדהים ומהמם כאחד את יום הרווקות שכל כך חיכית לו, ולהיות שם לידך, לצידך, ולחבק אותך חזק.
ולדעת שאין מאושרת ממך, והחיוך הענקי שהיה מרוח לך על כל הפנים שווה אלף מילים...
אוהבת אותך לוליט, ואת כל הטוב שבעולם עוטפת ושולחת לך בלבבות מתוקים.
לפני 18 שנים. 9 ביוני 2006 בשעה 21:53
בזוג כנפיים אדירות חוצה את השמיים
בנסיקה אל על
נוגעת
נעטפת
ומחבקת שבריר חיים
ומשם.....
מאותה נקודה בה אני יושבת למרגלות קברך
מביטה
רואה
ונאחזת בהזיה
זוג כנפיים
חוצה שמיים
וממריאות כשם שהמראת בנשימתך האחרונה.....