|
|
|
לוקחת את האוטו ונוסעת
נוסעת בדרך לשום מקום
בכביש ארוך אל תוך לילה
מחפשת אותך, את דמותך אשר אינה
הכוכבים עכשיו כבויים, והשמיים בוכים בדמעותיי
ואת אינך.....
עוברת בדרך לשום מקום
שם הים אוסף את זיכרונותיי
ומטביע את שתיקותיי
ואת אינך....
בכביש ארוך אל תוך לילה
מחפשת אותך
ואת אינך....
נסענו לבחור לך מצבה היום, מקום לבוא אלייך, ואולי להרגיש אותך יותר.....
לבחור את המילים
לבחור את הצבע
לבחור את העיצוב המיוחד שהוא כל כך את.
והאיפוק שכולנו נמצאים בו הינו זעקה.
פותחת את אלבום התמונות, מרדף אחרי תמונותייך, יוצרת לנו אלבום משותף, לכל תמונה, סיפור תחושה וחוויה..... המחשבה שאת אינך מהדהד את הזעקה שבלבי, ודמעות ניגרות וזולגות, ניגרות וזולגות, רצה אל הקלטות, תרה אחרי הקלטת שיש בה אותנו יחד רוקדות, מחייכות, צוחקות, ומחובקות, הקלטת הוכנסה, והזמן עצר.
הזמן עצר ברגע, מביטה בכל הבעה, בכל חיוך, בכל תנועה, ויודעת שזה מה שנשאר לי, והדמעות כל כך כואבות, שורפות, מכאיבות.....
כשהלב בוכה ~ שרית חדד
***************************
כשהלב בוכה רק אלוהים שומע
הכאב עולה מתוך הנשמה
אדם נופל לפני שהוא שוקע
בתפילה קטנה חותך את הדממה
שמע ישראל אלוהי אתה הכל יכול
נתת לי את חיי
נתת לי הכל
בעיניי דמעה הלב בוכה בשקט
וכשהלב שותק הנשמה זועקת
שמע ישראל אלוהי עכשיו אני לבד
חזק אותי אלוהיי עשה שלא אפחד
הכאב גדול ואין לאן לברוח
עשה שיגמר כי לא נותר בי כח
כשהלב בוכה הזמן עומד מלכת
האדם רואה את כל חייו פתאום
אל הלא נודע הוא לא רוצה ללכת
לאלוהיו קורא על סף תהום
שמע ישראל אלוהיי.......
שבוע וחצי עבר מאז את אינך, והגעגוע מיום ליום גדל.
בתחושה אני מחכה שתחזרי, כאילו יצאת לאיזה טיול או מסע.
אבל המציאות מול ביתך, מול ילדייך הקטנים מכים בי.
הבכי והצורך שלהם אלייך ממוטט אותי, כי איתם, שם, ההכרה.
המלאך שלי שאל אותי היום אם גם את נהרגת, והייתי צריכה להסביר לו היכן את.
ומה ילד קטן מבין על מוות, הוא בכה.
הגענו הביתה, נר הזיכרון שדלק נכבה לפתע על ידי המלאך שלי, הוא אמר לי, אמא כבר לא צריך נר זיכרון, הזיכרון הוא בלב.
אינסוף תמונות מתרוצצות לי בראש, אני מתעוררת איתך, והולכת לישון עם ימייך האחרונים, עם הסיגרייה האחרונה שלך איתי, עם שיחה אחרונה של מבט, עומק, ועיניים ששואלות, ושפתיים שמבקשות לצאת מהמקום הזה, לחיות.
מנסה לקום אל החיים, אל עבודה, אל בריחה, והדמעות חונקות, מאופקות, יודעת שעליי להנציח אותך בייחודיות שלך, ובאחד הימים, כאשר הזמן יחזק במעט אשב על הביוגרפיה שלנו, ואערוך אותה, מהילדות אל הפריחה בנשיות שלנו.....
החיים מכינים לנו הפתעות, ולפעמים לא מצפים להפתעה כזו......אובדן.
כאב שמחלחל, כאב שמדמם, כאב שרודף, תעוקה וכבדות בנשמה עד כדי קושי בנשימה.
עצב אינסופי.
הניסיון לאסוף את הזיכרונות שלך ושלי עם אבק השנים הכריעו את האיפוק שליווה אותי במשך היומיים הללו.
אנשים מזדהים, כואבים, אבל זה עובר להם עד שזה דופק בדלתם.
לכאב שכזה אין נחמה, ואין מזור.
והגעגוע מתעצם מיום ליום.
היו לנו חלומות......
ועכשיו נשארתי לבדי, לבד בכדי להקים את שהבטחנו
וההתחלה שלי היא כאן, מתוך הבלוג, ומתוך יומן נוסף על תקופת חיים מחוברת.
אוספת את אשר יצרנו בשנים שלנו יחד, תמונות, מכתבים, ברכות, שירים, הקדשות
תחושות, שמחות, ועצב.... אערוך הכל ואצור תסריט על דיסק לזכרך, נשב כולנו אל מולו ונראה אותך קרובה אלינו שוב.
תודה לך שפתחת לי דלת, כי מהחלון מגיע השטן מפתיע, ולוקח.
היום מזה שנים הדלקתי נר נשמה,
היום העזתי מזה השבוע שחלף להדליק נר נשמה לזכרך,
הנר הגיע עם דודה שלך, שעמדה לצידי וחשבה שזו אולי הדרך לקבלה והשלמה,
כמה קשה היא ההכרה כשהדברים נאמרים לעילוי זכרך.
הדמעות זלגו, וקול בכיי לא יכול להרפות יפה שלי,
הכאב שמדמם בתוכי רודף ולא פוסק,
תמונות
חלומות
פנים
תחושות
הכל סגור, המים באמבט זורמים בעוצמה, ואני זועקת, צורחת את שמך,
הכל מסביבי מתמוטט, מאבד אחיזה,
צורב
כואב
גופי רועד ללא שליטה, והבכי מתעצם ומתעצם, רוצה להתעורר....
והנה מתקרב לו ערב שישי, והתחושות מתעצמות,
הרציונל כבר לא קיים
נבלעת לתוך עצמי
נעלמת אל המיטה שלי
עוד כדור לעמעום
לישון
שיחות על פחד של אחרי....
התמודדות עם אובדן
המשפחה
ואני שבעצם מסמלת אותה.....
אשמה
ריקנות
הדברים שהותירה מאחוריה....
לבד בכאב משותף
לבד מתוך השישיה
תהום
לאן מכאן.....
חצי ממני נדם....
נפש חצויה שלי, תגידי לי לאן....
אין בכוחי לבדי.....
מדממת אל תוך עולמי....
נפש חצויה שלי, תגידי לי לאן....
לאן מכאן.....
ריקנות
וגעגועים שמיום ליום מתעצמים
ואת אינך....
לא קולך
ולא חיוכך
את אינך.....
