לפני 18 שנים. 11 באפריל 2006 בשעה 23:55
וכמו בכל ערב אני מגיעה אל חדרך, אישך יושב על המזרן ברצפה כאילו מכין עצמו לבאות.....
נכנסת ומביטה בך, בו..... והמילים בחדר מתערבבות שוב לכאב עצום, לפחד טמון.
הרופאה לפתע נכנסת מבצעת בדיקות, בודקת נשימות..... ואת שקועה.
הרופאה מבקשת להזמין במהירות את המשפחה הקרובה, אי אפשר לדעת מה יקרה ביממה הקרובה, התהליך יכול להיות עכשיו או בעשרים וארבע שעות הקרובות..... הראש לא מתפקד, לא שומע נכון את הדהוד המילים, לא מוצאת דרך להתפרק, רק רעידות הגוף בנסיון להעיר אותי.....
הטלפונים מצלצלים בכל רגע, הלא נודע מתקרב פתאום, ומבט אלייך אהובה שלי קורע בי ומשתק לי את הנשמה..... עינייך הכל כך יפות מתגלגלות, פיך שהיה כה חושני, הפך ציבעו ונעשה פעור בנטייה ימינה..... נשימותייך הפכו לכבדות עד בכדי שניות ספורות ללא נשימה, שבסופה שיהוקים שמראים כי ליבך לא עומד בלחץ.....
הרופא נכנס לחדר במהרה לאחר ניתוח דחוף שעשה דקות ספורות לפני שנכנס..... אני ישובה בכסא מולך, מלטפת את ידייך השבירה, והוא מדבר כאילו המוות הוא חסר אובדן, או תחושה או פחד..... חד משמעית לקרוא למשפחה, שההורים ילוו אותה הלילה......
מחר ערב פסח, וכשכולם יקראו בהגדה, וישאלו מה נשתנה...... אומר שהכל השתנה.
כמה אירוני.....
כמה טרגי.....
כמה אכזרי הוא המוות......החיים.
המשפחה הקרובה הגיעה, ואני עודני למולך, קפואה, חתומה, ממלמלת בשיפתותיי עד כמה אני אוהבת אותך יפה שלי, נסיכה שלי.....
רוצה לעטוף את גופך השבור והצנום...... ומאידך רוצה להעיר אותך לנער אותך, לומר לך שהגיע הזמן לחזור הביתה, להיות איתנו, חג.
מתקרבת אלייך, מנשקת שוב את מצחך, מלטפת את שערותייך, ומדברת אלייך..... את פוקחת את עינייך לאיטך, מופתעת מחדש, שואלת למה הגעתי שוב מאוחר, ואני עונה לך שהפעם הבטחתי להגיע מוקדם, ואני כאן לצידך.....
ביקשת שאשב לידך במלמול, רצית לדעת מה קורה איתי..... ושוב שקעת.
אני יודעת שעכשיו את פחות סובלת, ההשפעה של התרופות גורמים לך לישון, ומרפים ממך את הכאב והמחשבה..... אבל לוקחים אותך בדרך השניה...... הזוייייייייייייייייייי.
הזוי לשמוע את המשפחה מדברת עלייך בלשון עבר.
הזוי לשמוע את תכנייך נאמרים כאילו את אינך כבר.
הזוי לשמוע את אביך מדבר על שבוע קשה שעומד להיות.
חלום בלהות.....
רוצה להתעורר.....
מכה את עצמי בכוח.....חובטת לעבר הקיר, בוכה, וצועקת..... והכאב רודף אותי.
הכאב לא מרפה......תהומות נפשי.
נאספת ונתמכת על ידי אמא שלי, ודוד שלי......נכנסת אל חדרך, מנשקת את גב ידך.
