לפני 11 חודשים. 24 בנובמבר 2023 בשעה 21:09
"תגיד, איך למדת לגעת ככה?"
מסתכלת בי עם העיניים הטובות שלה,
בזמן שהיא עטופה בחלוק,
ואני מעסה בעדינות את הירך שלה,
הלוך ושוב, כשהאגודל מחפש אחרי נקודות "מעניינות" ומתעכב עליהן ברכות.
"יש מצב שתצחקי עלי, כי הרי את יודעת שלא למדתי עיסוי בצורה מקצועית"
"אני יודעת, ובכל זאת?"
מחייכת אלי, מניחה עם היד את התלתלים הבוהקים מעבר לכתף שלה.
"אני חושב שזה היה בכיתה ז',
ישבתי כמו ילד טוב בשולחן שצמוד לזה של המורה,
ופתאום הילד מאחורי הניח את הידיים שלו על השכמות שלי ועיסה לי אותן... וזה היה מדהים...
איזה מדהים? אלוהי!"
היא יושבת מולי, מחייכת,
מתרגשת מכמה הסיפור הזה הולך אחורה,
ואולי קצת חוששת מעומק החפירה שעלולה לבוא.
"אז הסתובבתי אליו, ואמרתי לו שזה מדהים,
ושאלתי מאיפה הוא יודע לעשות את זה"
הילד הזה היה מהשכונות היותר חלשות באיזור... נקודת פתיחה פחות טובה, אבל הידיים שלו... וואו.
'אבא שלי עובד בזה, והוא לימד אותי,
רוצה שאלמד אותך?'
"ככה נשארנו בהפסקה הוא ואני,
והוא קצת הסביר לי על השרירים בגב,
ואיפה בדרך כלל כואב לאנשים,
ומה העומס יוצר אצלם,
ואז גם הראה לי איפה לגעת ואיך ללחוץ,
וגם נתן לי להתנסות עליו... תיקן אותי פה ושם, והחמיא לי גם על המגע שלי"
היא לא הפסיקה לחייך,
זה היה כל כך חמוד.
"וזהו, 10 דקות,
זה מה שנדרש כדי שאלמד את הבסיס,
ובמהלך השנים המשכתי לראות סרטונים, ולקרוא הסברים, וסיגלתי לי את הדרך שלי לגעת... לא יודע להסביר אותה, ולא עם כל אחד אני מצליח להגיע לנקודות ה"מעניינות", אבל עם מי שכן, זה כיף ממש"
כשסיפרתי את החלק הזה,
דמעה קטנה זלגה מהעין שלי,
מהזיכרון, מהגעגוע...
"ואת יודעת מה?
למידה מהירה כזו זה כוח על שלי,
אחד מהרבה כוחות על שלי..."
עכשיו כבר ממש התחלתי לבכות...
והיא מחבקת אותי ומלטפת אותי,
מספרת לי כמה שאני מתוק,
וכמה שהיא שמחה שאני בחיים של המלכה.
חזרנו לשאוף מהג'וינט הבוער,
ולהתבונן בבעלה מזיין את המלכה עם עוד חבר חתיך, שניהם חזקים כמו סוסים...
יושבים, מתלטפים, נהנים מהמחזה,
ומתרגשים מהרגע הזה שלנו.
