יומנו של גבר

מסתכל על הנוף ונושם עמוק.

מנסה להבין מה מציק לי...

מה מרגיש לי כמו מערבולת חמה בחזה?

 

קולט שלפני שלושה שבועות תודעת השפע שלי התחלפה תוך שנייה בתודעת חסר.

 

זה התחיל בלהיות כל היום במיטה עם המלכה,

כי תיכף אני יוצא למילואים... ומי יודע מתי ניפגש שוב.

 

הופס... הנה זה קפץ עלי ברגע.

 

אז ניסיתי ליהנות מכל רגע בהפסקה,

כאילו לא יהיה יותר...

 

אם זה להזדיין עם המטפלת,

או לישון עם הדוגמנית,

או להגשים עוד פנטזיה עם המלכה.

 

כל החטאים הקטנים שלי,

שאני כל כך אוהב...

 

ואני יושב כאן במרפסת,

נושם עמוק,

ומנסה לחזור לתודעת השפע שעושה לי כל כך טוב.

 

לחזור להאמין שיש מחר,

ושעכשיו טוב. לא צריך "להספיק" כמה שיותר...

 

ועכשיו רק נשאר להוריד את זה מהראש אל הלב...

וזו העבודה האמיתית.

"אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט

אם יש בי דאגה היא חשופה כמעט

אם יש בי אהבה היא תאמר בשקט

אם יש לי שורשים הם מתארכים לאט

 

אתה רואה כיצד פתאום עובר בי רעד

הרוח משנה תכופות את כיוונה

ניסינו לעזוב אבל אני יודעת

אנחנו נשארים שנה אחר שנה

 

בחדרים שלך השמש משרטטת

קוים ורצועות של אור על הכתלים

אני למענך כל בוקר מלקטת

פרטים קטנים, שמחות קטנות של יום חולין

 

האם אתה משיב, האם אתה עונה לי

אולי באזנך הולמים גם שאוני

אולי אתה מקשיב, אולי אתה דומה לי

הן בפניך משתקפים פתאום פני

 

אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט...

 

יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד

ובחסדו שורות אליך נכתבות

קח את ידי עכשיו עשני מפוייסת

ביום חולין כזה דרכינו מצטלבות"

 

https://open.spotify.com/track/3veP41hqImUDYUhBbnZG90?si=oSVf-IUPRme1_bx956FYsA

בשעה 18:00 כבר הבנתי שלא משנה כמה אני אנסה להניע את האנרגיה המינית בגוף, שנ"צ כבר לא תהיה כאן, והגיע הזמן לפרוק את החרמנות הזאת שנבנתה אצלי משבת בצהריים...

 

נכנסתי לשירותים של המארחת ומצאתי פורנו של גאנג בנג מדליק במיוחד.

 

מדמיין אותך נמצאת שם, כשחבורה של גברים מזיינים אותך, כל אחד בתורו,

 

אחד בכוס, שני יורד לך,

שלישי דוחף לך את הזין עמוק לגרון,

רביעי מחליף את המלקק ומזיין אותך גם הוא.

 

ואני יושב שם עם כוס וודקה חמוציות,

ועם שאכטה בוערת ביד,

מתפנק. מחייך אלייך.

 

מידי פעם מתקרב ומעסה לך את החזה,

צובט לך את הפטמות, מלקק אותן עם לשון קשה, מקפיץ את הפיטמה למעלה ולמטה.

 

חוזר לשבת,

ממשיך לראות אותם מזיינים אותך,

מחייך אלייך, רואה כמה שאת נהנית,

כמה את משפריצה,

כמה את גומרת לאחד בפה,

ולשני על הזין הענק שלו,

ולעוד אחד את מוצצת בהתלהבות.

 

רואה אותם גומרים לך בכוס אחד אחרי השני,

ואת עם החיוך השובב הזה שלך, נהנית מכל טיפה של זרע שמדגדגת לך את הנרתיק...

 

ואחרי שהם מתעייפים,

אני מושיט לך את היד, מעמיד אותך מולי, ומשעין את הידיים שלך אל המיטה.

 

את כמו חיילת טובה, מרימה את הישבן המתוק שלך גבוה ומכינה את הכוס החם שלך לקראתי.

 

אני מזיין אותך חזק,

כבר כל כך חרמן מכל הסיטואציה,

מרגיש את הזרע שבתוכך מחליק על הזין שלי.

 

מרגיש איך אני משפשף אותך עם שפיך של גברים אחרים, ומתחרמן עוד יותר.

 

אני כל כך חרמן שאני גומר בתוכך תוך כמה דקות,

שופך את כולי לתוך הכוס הרטוב שלך, מרוקן את הביצים שלי לתוכך.

 

שואג מרוב עונג ומעוצמת החרמנות.

 

מחייכת אלי עם הנמשים המדליקים שלך

"וואו... כמה אני אוהבת להיות זונה מלוכלכת"

לפעמים אני מרגיש ילד...

מקנא, מתגעגע, כועס, מתוסכל,

מרגיש שזה אף פעם לא מספיק...

 

ובאיזשהו מקום, אני מזמן את התחושות האלו,

כי בסוף הכל זה עניין של נקודת מבט,

ובשנייה אחת אפשר להפוך את הכל,

לחייך חיוך רחב ולהרגיש מלך העולם.

 

לפחות אני.

לא מתיימר להעיד על חייהם של אחרים.

 

ובאיזשהו מקום, אני שמח שהתחושות עולות,

ושהרגשות צפים... אולי אפילו הייתי מודאג אלמלא היו עולים.

 

היום זזה לי הגבינה,

ואיזה מגרש אימונים מעניין זה...

 

הקלפים התערבבו,

והתוכנית שלי השתנתה תוך רגע...

ונתפסתי לא מוכן.

 

בלי פלאן בי,

פתאום צריך להחליט מהר אם אני מכין תוכנית חפוזה, או, רחמנא ליצלן, נשאר ליהנות מהשקט של הלבד.

 

אוי... כמה מפחיד הלבד הזה...

 

השקט. המוסיקה ברקע.

הרעש של שריפת הטבק עם הוויד והנייר.

 

המחשבות שעולות,

הכמיהה למגע,

הרגשות שצפים,

הפחד ממה שהלבד מזמן,

ממה שעלול לעלות.

 

ותודה ליקום על חבר יקר שהוא אוזן קשבת.

שיכול לשמוע את בליל המחשבות שלי, ככה - גולמי,

ופשוט להקשיב, להבין, להכיל, לתת מקום.

 

תודה על היכולת להרים את הטלפון כשהמוח מתערבב, ולדעת שהחבר נמצא שם. להקשיב, להכיל, ולעזור לעומס לשכוח ולנשימה לחזור לעומק ולקצב שלה.

 

וכל כך לא מובן מאליו, במיוחד בתקופה הזו,

שהחבר נמצא שם.

 

תודה דוקטור.

איפה עובר הגבול בין להפגין רגישות,

לבין להמשיך לחיות?

 

האם יש בכלל גבול,

או שזה עניין של איזונים?

שישי בערב,

אחרי כמה שנים שלא הייתי במסיבת קיזומבה פרטית (גוגל איט), מתלבט אם ללכת... מרגיש קצת חלוד...

 

"חסרים לנו בנים. אתה בא!"

הודעה מהמארחת (הפעם מארחת אחרת...)

 

יכול לומר לא (כבר קרה...)

אבל הפעם זורם איתה,

ומתרגש מה"חסרים לנו בנים" ומחליט ללכת שובב.

 

ברמודה קצרה אוף-ווייט,

חולצת טי שחורה,

מוקסינים בצבע קרם... קריביאניות...

בלי תחתונים.

בתיק עוד שתי חולצות להחלפה ומגבת קטנה.

 

איך שנכנסתי המארחת קיבלה אותי עם כוס מרגריטה מחוזקת, וככה התחיל לו ערב של שתייה וריקודים לתוך הלילה.

 

לא הפסקתי לרקוד לרגע...

חיבוק עמוק, חיבור בין גוף לגוף,

תנועה סקסית, חושנית,

מוזיקה מהפנטת,

איך אני מטורף על התחושה הזו...

 

במשך ארבע שעות רקדתי כמעט עם כל הבנות במסיבה, מידי פעם עוצר להרים עוד כוסית.

 

כבר בתחילת המסיבה, בזמן שאני רוקד עם חברה ותיקה, היא נכנסה...

 

רקדנית יפהפיה, שיער שחור חלק,

עיניים חומות, גומות חן חמודות,

חיוך תמים...

רזה עם חזה קטן, ואגן של אנג'לינה ג'ולי.

 

פעם ראשונה שראיתי אותה...

וזו היתה התאהבות ממבט ראשון.

 

במשך כל הערב חיפשתי אותה במבטים,

ולא משנה מתי ולאן הסתכלתי, פגשתי את העיניים שלה, מחייכת אלי, מפלרטטת איתי עם העיניים, ואני איתה.

 

בין לבין, כשאני ניגש להרים כוסית, אני עוד מתלבט אם הגיע הזמן להזמין אותה לרקוד, אבל זה לא הטיימינג הנכון... אם כי היא רוקדת כרגע, או אני צריך להתרענן ולהחליף חולצה.

 

אני רוקד עם המארחת,

מדבר איתה תוך כדי,

ואז רואה את הרקדנית עומדת בצד, ממתינה שיזמינו אותה.

 

מסתיים השיר, נפרד בחיבוק, וניגש אליה.

 

"אפשר להזמין אותך לרקוד?"

מחייך, מרגיש שובב... אחרי שפלירטטתי איתה במשך כמעט שעתיים...

 

"חששתי שלעולם לא תשאל..."

מחייכת חזרה ומושיטה לי את היד.

 

אני מוביל אותה למרכז הסלון,

כששאר הזוגות מסביבינו,

ואני קולט כמה מבטי קנאה לעברי...

מוחמא.

 

נצמדנו. יותר מהרגיל.

שנינו כבר היינו חרמנים ממש...

והרגשנו את זה ביחד.

 

הזין שלי עומד,

והיא נצמדת עם הירך אלי ומחככת בעדינות.

מחייכת.

"נעים מאד"

 

"נעים גם לי... מאד"

 

רוקדים, מתחברים, מתרגשים, מתחרמנים.

 

היא ממשיכה להגניב ליטוף עם הירך לזין שלי,

ואני מריח את המיצים שלה תוך כדי חיבוק וריקוד.

איזה טירוף חושים...

 

מתלבט אם להציע לה ללכת איתי לשירותים, או אפילו לחדר השינה של המארחת, אבל מחליט שזה לא מתאים... בכל זאת סצינה קטנה, בית של חברה, שעדיין לא ברור לי כמה היא קלילה בעניין.

 

בסוף הערב, הרקדנית כבר לא שם,

יושב במרפסת עם כמה בנות,

מפלרטט עם אחת, מעסה את כף הרגל לשנייה,

מרים עוד כוסית עם אחרת.

 

חושב על הרקדנית,

נזכר בחיכוך הנעים תוך כדי ריקוד וחיבוק...

מחייך. מרגיש שובב.

קצת לפני שמסיים משמרת,

משתעשע בשאלה "מה בא לי לעשות הערב?"

 

ותכלס, למרות ששאכטה ויין במרפסת של המארחת נשמע כמו אחלה תוכנית,

 

מזמן לי בילוי קצת אחר,

עם בחורה שנעים לשוחח איתה,

אפשר על כוס יין, ואפשר לצאת לטיול בשדות,

ואם יהיה לנו נעים, אפשר גם להגדיר גבול קצת יותר רחוק, או לחקור אותו ביחד...

 

אז... מי פנויה באיזור?

(באיזור עפולה, אבל נייד וגמיש)

כשאת מספרת לי שיש לך תוכניות אחרות,

 

הילד הקטן שבי כואב,

מרגיש שהוא לא מקבל את הסוכריה שהוא ציפה לה,

מרגיש לבד, לא אהוב, לא רצוי,

מרגיש חסר אונים.

 

כשאת מספרת לי שיש לך תוכניות אחרות,

אני נעצב, וכבר מתחיל להרגיש את כאב הגעגוע.

 

אני מקנא במי שהולך לבלות במחיצתך,

מקנא בך שיהיה לך כיף בלעדי,

מתבאס שהתוכנית שהיתה בראש שלי השתנתה.

 

כשאת מספרת לי שיש לך תוכניות אחרות,

הילד שבי קופץ ומנסה ליצור תוכניות חדשות,

כדי ליהנות, כדי להשכיח את הכאב, כדי לשכך את הגעגוע, כדי להרגיש אהוב ורצוי.

 

כשאני חושב על זה שיש לך תוכניות אחרות,

ואחרי שאני נותן לכאב להיות, אני נושם עמוק ומחייך.

 

כי כשאת מספרת לי שיש לך תוכניות אחרות,

את בעצם עוזרת לי לתת יותר מקום לעצמי,

ולהיזכר שאצלי הכל טוב והכל אפשרי.

 

כי הילד שבי לא רוצה לעשות תוכניות בלעדייך.

הוא רוצה להיות לידך, לגעת, לחבק, להסניף אותך.

 

אבל הילד שבי גם לומד, ומבין שכשאת מספרת לו שיש לך תוכניות אחרות, את מייצרת לו וודאות שמאפשרת לו להיות הוא וליהנות מהלבד שלו, או מהביחד בלעדייך.

 

כשאת מספרת לי שיש לך תוכניות אחרות,

אני כבר מתחיל לדמיין כמה נתגעגע, וכמה צמאים נגיע למפגש הבא שלנו.

 

כמה ניגע, כמה נאהב, כמה נחבק.

כמה נעשה אהבה.

 

כי כשאת מספרת לי שיש לך תוכניות אחרות,

את פותחת בפני מגוון רחב של אפשרויות.

 

מכירים את התחושה הזו?

כשאין באמת משהו ספציפי להצביע עליו,

אבל משהו בפנים מרגיש כבד...

 

אצלי זה יכול לנבוע מתחושת אי וודאות,

מתחושה של אובדן חופש,

מתחושה של תקיעות.

 

הראש מבין שהכל בראש,

ושהכל משתבש לטובה,

אבל הלב בשלו, רוצה קצת להציק...

 

לפעמים הכבדות נובעת מקנאה,

או תחושה שזה אף פעם לא מספיק...

 

("איזהו עשיר? השמח בחלקו")

 

פעם יכולתי להסתובב עם תחושת הכבדות ימים שלמים, ואפילו שבועות...

עד כדי כך שאפילו לא זכרתי מאיפה זה התחיל...

זה פשוט הפך לווייב היומי. כבדות.

 

היום אני מזהה את התחושה עולה,

ונותן לה מקום.

 

לפעמים משתף את המלכה,

ולפעמים נותן לזה לשקוע בשקט.

לפעמים כותב.

 

שואל שאלות.

"מה קרה?

מה מציק לך?

ממה אתה מפחד?

מה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות?"

 

"מה מעולה בזה?

איזה הזדמנויות נפתחות עכשיו?

מה הדבר הכי טוב שאתה רוצה שיקרה?"

 

כשהתחושה עולה,

בא לי לזוז ממנה.

 

לקבוע דייט,

לפלרטט,

להזדיין.

 

לפעמים כל מה שמתחשק לי זה לעשות ביד,

ולנוח. לשכב על הגב ולעצום את העיניים.

 

אבל אני משתדל להשתהות...

לתת לתחושה להיות.

 

לא לברוח לסקס או לכל סם אחר.

 

משהה את האוטומט שלי, של למצוא פתרונות.

 

סבלנות.

תן לתחושה להיות.

הפתרונות יגיעו לבד.

 

נושם עמוק.

מקבל את זה.

כואב את זה.

 

משחרר את זה.

 

ואז אפשר שוב לנשום,

והפעם לצאת, לפלרטט, להזדיין, לעשות אהבה,

או אפילו לעשות ביד,

אבל מתוך תחושת שפע.

 

לא מתחושת חוסר,

לא מתוך תסכול,

לא מתוך קנאה.

 

מתוך קבלה,

מתוך אהבה,

מתוך שפע.

 

לנשום.

לילה.

תריס אחד פתוח כדי שנתעורר עם קצת אור שמש.

 

את שוכבת לקרוא ספר,

עם חולצה רחבה,

בלי תחתונים.

 

אני שוכב על ידך ומתבונן בך.

מתפעם מהיופי שלך.

מתרגש מהנמשים שלך.

מאוהב בריח שלך.

 

מלטף בעדינות את שיערך,

נושם אותך.

 

מסתובבת עם הגב אלי

"תעשה לי נעים בגב"

 

ואני, מתרגש שביקשת,

מתחיל להחליק את האצבעות שלי על הגב שלך,

ומוצא לי נקודות מעניינות להפעיל עליהן לחץ...

 

נהנה מהרגע,

מידי פעם נושם אותך ונאנח.

 

לילה.

את מתפנקת כמו חתולה על המגע שלי.

נהנית מכל לחיצה,

מתרגשת מבפנים,

מרגישה נאהבת.

 

אני מחליק את האצבעות שלי במורד גופך,

מלטף את הטוסיק הבשרני שלך,

מרפרף על הבטן, ומחליק בעדינות למפשעה,

מעביר בעדינות אגודל על השפתיים החיצוניות שלך.

 

לילה.

את פותחת את הרגליים ומזמינה אותי לענג אותך עם האצבעות שלי.

 

אני מרגיש את הרטיבות שלך.

אוחז את הדגדגן שלך, עם האגודל מבחוץ,

ועם האצבע והאמה מבפנים.

 

את לוקחת נשימה עמוקה.

 

לילה.

אני עושה לך ביד כמו שאת אוהבת.

 

את מרגישה גלים של עונג בגוף שלך,

ומשפריצה קלות על האצבעות שלי,

ואני מרגיש אותך מתכווצת עלי ונושמת עמוק.

 

לילה,

את כבר גמרת כל כך הרבה,

אבל את תמיד רוצה עוד (תודה אלוהים על זה).

 

את מתסכלת לי בעיניים,

ודוחפת את הראש שלי אל בין הרגליים שלך.

 

אני מתמקם על הברכיים לצידך,

ורוכן אל מנהרת האהבה שלך.

 

לילה.

אני מלקק אותך בתאווה,

מוצץ ובולע את הנוזלים המתוקים שלך,

נושם עמוק את הריח הממכר שלך.

 

את גומרת לי בפה.

משפריצה עוד ועוד.

 

גונחת מעונג. מהנאה. מהתרגשות.

 

לילה.

את עם מבט של ילדה על רכבת הרים.

חיוך שובב.

 

"זיין אותי!"

 

רוכנת על המיטה ומגישה לי את הטוסיק שלך.

מזמינה אותי לחדור אלייך ולהרגיש אותך עוטפת את הזין שלך עם הכוס הרטוב והמתוק שלך.

 

לילה.

אני גומר בקול.

מתרגש. רועד. מתנשף.

 

את מחייכת. מנענעת את הטוסיק באיטיות,

מרגישה אותי מתרכך בתוכך. נרגע איתך.

 

מאוחר בלילה.

את שולחת יד ומרגישה את הזקפה שלי.

מעירה אותי עם הטוסיק ומגישה לי אותו בדיוק בזווית.

 

אני חודר אלייך, חצי ער חצי ישן.

מחייך. מתרגש בכל פעם מחדש כשאת עושה את זה.

 

אני מזיין אותך בשכיבה על הצד.

מתעורר.

 

את נשכבת על הבטן,

ואני מעלייך. ממשיך לחדור אלייך בהתלהבות.

 

לילה.

אני גומר שוב ומתרוקן לתוכך.

נרדם לצידך.

 

לילה.

אני יושב לבד במרפסת.

שותה לי כוס מים, עושה שאכטה.

 

מתגעגע ללילה איתך.