יומנו של גבר

מכירים את התחושה הזו?

כשאין באמת משהו ספציפי להצביע עליו,

אבל משהו בפנים מרגיש כבד...

אצלי זה יכול לנבוע מתחושת אי וודאות,

מתחושה של אובדן חופש,

מתחושה של תקיעות.

הראש מבין שהכל בראש,

ושהכל משתבש לטובה,

אבל הלב בשלו, רוצה קצת להציק...

לפעמים הכבדות נובעת מקנאה,

או תחושה שזה אף פעם לא מספיק...

("איזהו עשיר? השמח בחלקו")

פעם יכולתי להסתובב עם תחושת הכבדות ימים שלמים, ואפילו שבועות...

עד כדי כך שאפילו לא זכרתי מאיפה זה התחיל...

זה פשוט הפך לווייב היומי. כבדות.

היום אני מזהה את התחושה עולה,

ונותן לה מקום.

לפעמים משתף את המלכה,

ולפעמים נותן לזה לשקוע בשקט.

לפעמים כותב.

שואל שאלות.

"מה קרה?

מה מציק לך?

ממה אתה מפחד?

מה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות?"

"מה מעולה בזה?

איזה הזדמנויות נפתחות עכשיו?

מה הדבר הכי טוב שאתה רוצה שיקרה?"

כשהתחושה עולה,

בא לי לזוז ממנה.

לקבוע דייט,

לפלרטט,

להזדיין.

לפעמים כל מה שמתחשק לי זה לעשות ביד,

ולנוח. לשכב על הגב ולעצום את העיניים.

אבל אני משתדל להשתהות...

לתת לתחושה להיות.

לא לברוח לסקס או לכל סם אחר.

משהה את האוטומט שלי, של למצוא פתרונות.

סבלנות.

תן לתחושה להיות.

הפתרונות יגיעו לבד.

נושם עמוק.

מקבל את זה.

כואב את זה.

משחרר את זה.

ואז אפשר שוב לנשום,

והפעם לצאת, לפלרטט, להזדיין, לעשות אהבה,

או אפילו לעשות ביד,

אבל מתוך תחושת שפע.

לא מתחושת חוסר,

לא מתוך תסכול,

לא מתוך קנאה.

מתוך קבלה,

מתוך אהבה,

מתוך שפע.

לנשום.