התחלה חדשה

אדונילי קנה לי רוקט ליום האישה.
קיבלתי אותו ביום שלישי האחרון כשנפגשנו.
"עכשיו תוכלי לשעשע את עצמך מתי שתרצי".

היום קיבלתי משימה ממנו "לאונן ולגמור שלוש פעמים ולחשוב רק עלי".
"עד חצות עם מרווחים בין פעם לפעם"
וכמובן לדווח על כך.

ב-17.00 אחה"צ סיימתי את מטלות הבית והלכתי למיטה לנוח ולבצע
את החלק הראשון של המשימה.

האצבע היתה ראשונה לממש ולבדוק, הרטיבות זולגת שם כבר כמה ימים.
לא היה קשה להתחיל, הוצאתי את הרוקט הכחול והתחלתי להעזר בו.
הדלת סגורה, מנסה לא לעשות רעש יותר מידי, הילדים בבית. הילדה במחשב
(די קרובה לידי), הבן מציל אותי מצרה, ומתחיל להתאמן בנגינה. זהו כבר
אין סיכוי שמישהו ישמע אותי. מתחילה לאט, מסובבת את הרוקט מסביב לכל
האזור של הדגדגן. הכל מתחיל לקום שם. לוחצת אותו יותר ויותר לכיוון הדגדגן.
רוצה להרגיש את אדוני ואת האצבעות שלו מפשפשות לי ונדחפות אלי ולתוכי.
אבל יש לי רק את המתנה שלו, שאיתה אני צריכה לבצע את המשימה עד תומה.
לוחצת את הרוקט אל הדגדגן, מתנועעת ומנסה להיות בשקט, לא לעשות רעש
יותר מידי. אחרי 20 דקות הגמירה המיוחלת מגיעה לה. מנסה להחניק כל צעקה
שלא ישמעו ויבואו לראות מה קרה.

נשארו עוד 2 גמירות.

נראה אם זה יצליח מול רוקדים עם כוכבים ולחשוב עליו ועל ידיו המטיילות ונדחקות
אל הכוס שלי.

אחרי שלמדתי את פסוקי בראשית בע"פ הוטל עלי למצוא לא פחות ולא יותר
את התאריך הנוח ביותר ליום השפחה הבינלאומי.
צריכה למצוא את התאריך המתאים ביותר
שישתלב טוב בין החגים הקיימים
הימים המיוחדים הקיימים והבאים
עלינו לטובה.

כמו כן למצוא תאריך ליום האדון הבינלאומי
(האם צריך בכלל דבר כזה, הם חוגגים כל השנה לא?)

נא עזרתכם האדיבה קוראי ונאמני בלוגי זה במציאת הימים הטובים והנוחים ביותר.

הפעם זה היגיע מוקדם מהצפוי.
לא קראתי את מה שהוא כתב אתמול בבלוג.
יום שלם לא הייתי ליד מחשב (מה שלא משנה לו), רק בלילה הגעתי למצב שבו בהייתי
במסך השחור, כתבתי מהר את מה שכתבתי, ורציתי ללכת לישון.
בין לבין קראתי גם פוסטים קצרים בבלוגים של אחרים, בפוסט שלו כבר קיבלתי שחור
בעיניים והחלטתי ללכת לישון.
היום הוא כעס שלא קראתי ולא נתתי את מלוא תשומת הלב למה שהוא כתב.
ואמר שאם אני לא מפסיקה לצחוק, אני אצטרך ללמוד בע"פ את הבלוג שלו.
מה שממש הצחיק אותי עוד יותר. העונש לא איחר לבוא, עד מחר עד לומדת בע"פ
את ששת הפסוקים הראשונים של ספר בראשית. דדדעעעעעעעעעעע.
שונאת ללמוד בע"פ. לא הסתדרתי עם זה אף פעם. בתור בוגרת חוג דרמה של
התיכון, תמיד חלטרתתי. בחיים לא נצמדתי למילה הכתובה מילה במילה. לא יודעת
עוד איך אני לומדת את זה בעל פה.

א. בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ.
ב. והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים
ג. ויאמר אלוהים, יהי אור, ויהיה אור.
ד. וירא אלוהים את האור כי טוב, ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך
ה. ויקרא אלוהים לאור יום, ולחשך קרא לילה. ויהיה ערב ויהיה בוקר, יום אחד
ו. ויאמר אלוהים, יהיה רקיע בתוך המים, ויהיה מבדיל בין מים למים.

שאלוהים יעזור לי. באמת.

היה לי יום כייף.
הגעתי לעיר הגדולה היום בבוקר ליום השתלמות.
3 שעות של השתלמות ואחרי הפרס הגדול
בילוי בחיק אדוני 3 שעות תמימות.

רק שהיה משהו שחירבן קצת וזה החרא החודשי שלא יכול היה
להגיע יומיים קודם.

היה די וונילי אבל כואב.
איך זה מסתדר? מסתדר.

אבל אחרי כמעט חודש הייתי 3 שעות עם אדוני.
יום כיף בטבע. יום כיף עם אדוני. יום של כיף באופן כללי.

יום הולדת יום הולדת
יום הולדת הנה בא.

כן. שנה שעברה בערך שבועיים אחרי שהקשר חודש ביננו הודעת לי שמחר אתה יוצא עם
האישה וחברים לחגוג לך את יום ההולדת. יצא מזלך וביום שישי אתה גם חוגג את ה-40.
"תכתבי לי לאימייל ברכת יום הולדת". אין בעיה, בקשה פשוטה לכאורה, אבל יש בעיה, אני
נמצאת בשלב בחיים שלי שאני לא כל כך מאמינה שיש חיים אחרי ה-40. אני אמורה לחגוג
40 בסוף יולי ומתה מהמחשבה. בת/בן 40 זה כמו להיות עם רגל אחת באדמה. ואני בכלל
לא מרגישה ככה.

כתבתי לך את הברכה ובסופה ביקשתי ממך אם תוכל על הבוקר לכתוב לי משהו, לתת לי
סימן חיים, שהתעוררת יום אחרי ה-40, שיש עוד תקוה.

כשפתחתי את האיימיל שלי, גיליתי שעם אור ראשון של בוקר שלחת לי אימייל כולו מקושט
בלבבות, וכתבת שאתה חי. ואחד המשפטים שזכורים לי עד היום זה "תראי מטורפת מה
עשית לי, זה הדבר הראשון שעשיתי היום על הבוקר, זה לרוץ למחשב ולכתוב לך שאני
חי".

וואוו. זה פשוט היה עוד אחד מהדברים שחיברו אותי אליך, מעבר לכל הדברים האחרים
שהתחילו לחבר אותי אליך.

אז מה נשאר אדונילי שלי שטרם בירכתי?.
מאחלת לך ולי עוד המשך של מערכת היחסים , מקווה מאוד בשבילך ובשבילי, לא לשכוח
את מקומי ואת מעמדי, מאחלת לנו עוד הרבה פגישות וסשנים, והעיקר אדונילי, לעולם אל
תשכח להמשיך לחייך, לשגע, ולצחוק על כל העולם, מופלא שכמוך.

ממני הקופה (זונה) שלך

חוקי המציצה
מקור: עממי
תרגום (חופשי)לעברית : AfiComp

המהדורה הנשית :

1) דבר ראשון – אנחנו לא חייבות לעשות את זה.
2) הרחבה לכלל מספר 1 - אם כבר קיבלתם אחת , היו אסירי תודה.
3) לא אכפת לי מה ראית אותם עושים בסרט הכחול – הנורמה אינה גמירה בפרצופה של מישהי.
4) הרחבה לכלל מספר 3 – לא, אני לא חייבת לבלוע !
5) האוזניים שלי אינן ידיות.
6) הרחבה לכלל מספר 5 – אל תדחוף לי את הראש, למירב זיכרוני "גרון עמוק" כבר נעשה, וחוץ מזה – אתה באמת רוצה קיא על הזין שלך ?
7) לא אכפת לי כמה בנוח אתה מרגיש – זה אף פעם לא בסדר להפליץ !
😄 קבלת המחזור אין פירושה "שבוע יונק הדבש" – תחדיר את זה כבר לראש שלך – אני נפוחה ואני מרגישה כמו חרה, כך שלא, אני לא מרגישה מחויבת במיוחד למצוץ לך רק בגלל שאתה לא יכול לקבל סקס כרגע.
9) הרחבה לכלל מספר 8 – "ביצים כחולות" אולי עובד על בנות טיפשעשרה- אם אתה כזה נואש, לך תביא ביד בשירותים , ותעזוב אותי בשקט עם האיבופרופן שלי.
10) אם אני צריכה לעצור לרגע בשביל לחלץ שערת ערווה מבין שיני, אל תגיד לי ש"הרסתי את זה" בשבילך.
11) לעזוב אותי במיטה וללכת לשחק ב – PlayStation2 שלך, מיד לאחר שגמרת, הנה התנהגות מאד לא מומלצת אם אתה חושב על לקבל עוד מציצה בעתיד. ראה גם בכלל מספר 2 בנוגע להכרת תודה.
12) אם אתה נהנה מהאופן שאנחנו עושות את זה, יותר עדיף שלא תשאל מהיכן הכישורים שלנו, ופשוט תשתוק ותעריך את העובדה שאנחנו טובות בזה.
13) לא, זה לא טעים במיוחד. ולא אכפת לי גם כמה זה עשיר בחלבונים.
14) לא, אני לא אעשה את זה בזמן שאתה רואה משחק בטלוויזיה.
15) כאשר אתה שומע את חבריך מתלוננים על התכיפות הנמוכה בה הם מקבלים מציצות – עדיף שתשתוק. זה לא נאה להזדהות אתם או להשוויץ מצד שני.
16) העובדה ש"זה ער" כאשר אתה קם בבוקר, אין פירושה שאני צריכה "לתת לזה נשיקת בוקר טוב".



חוקי המציצה

המהדורה הגברית :
1) דבר ראשון, את כן מחויבת לעשות את זה. אם לא תעשי, נמצא מישהי אחרת (צעירה, יפה ו"מלוכלכת" יותר) שכן תעשה.
2) דבר שני, לבלוע כפית של "קרם" זה הרבה (הרבה!) יותר קל מללקק "דג מת".
3) את רוצה לדבר על נאדים ? האם הצליל "פפפרררט" מזכיר לך משהו?
4) אני אשתמש באוזנייך כפי שאמצא לנכון. אל תתני לזה להדאיג אותך ותגידי תודה שאני לא מושך לך בשיער.
5) אם אי-פעם תגידי לי שוב מה לומר ומה לא לחבריי, לא תצטרכי לדאוג בנוגע לשערות שנתקעות לך בין השיניים – לא יישארו לך שיניים...
6) אולי אם היית מצחצחת את השיניים, ומסירה את ריח הזין מנשימתך, היינו נשארים יותר זמן בסביבה אחרי...
7) כשאת במחזור, דחיפה של משהו לפיך היא הדרך היחידה לגרום לך להפסיק לרטון ולילל.
😄 וחוץ מזה, אם את מדממת חמישה ימים רצוף, את צריכה את כל הנוזלים שאת יכולה להשיג, תאמיני לי.
9) את רוטנת על הטעם, אבל תאמיני לי, ב"ארץ הטעמים" - אנחנו קיבלנו את "חבל הארץ" המחורבן.
10) לפחות אין סכנה שהזין ידמם לך בפה.
11) שחקי עם הביצים.
12) לא משנה כמה טובה את חושבת שאת – היו לנו טובות יותר.
13) מציצות הן הסיבה היחידה שאנחנו נשארים בחברתכן במקום להיות עם חברים, תורידו את זה, ואתן , באופן מילולי, חסרות תועלת לחלוטין.
14) תלטפו את החריץ, אנחנו אוהבים גם את זה.
15) תשמחו עכשיו כשהשמש עולה. זה "ער לגמרי" בבקרים עכשיו, אבל כשתזדקנו ותשמינו (ואתם בהחלט תזדקנו ותשמינו...) מ – ו – ב – ט – ח לכן ש"זה" יהיה ב"קומה".
16) אם תבלעי את זה, לא תצטרכי לדאוג שזה יימרח לך על הפרצוף, נכון ?
תעשו טובה ותשאירו את החשיבה לנו, בסדר ?

[code][b]

אתמול חברה שלי טובה התקשרה.
אחרי השיחה של השכבת כבר את הילדים ואת שעות ההשכבה שלהם עברנו לדבר עלינו.
איך אנחנו מרגישות ומה אנחנו עושות עם עצמינו.
שאלתי אותה איך היא בכלל יכלה לחשוב על לצאת לעבודה. שנינו שונאות לעבוד.
היא יכולה לא לעבוד, אני לא. היא מלאה בתעסוקות פרטיות שלה. שיעורי התעמלות,
סדנאות ויטראז' שהיא לומדת ונהנית מכל רגע.
והתשובה שלה היתה אבל כולן עובדות. אמרתי כי חייבות לקיים את עצמינו, אבל את
מסודרת, איך זה קפץ לך לראש. מאיפה זה בא. ואז היא אמרה כי לא נעים לה מאחרים
שהיא לא עובדת. אבל גם הפסיכיאטרית שלה אמרה לה לרדת מזה. אמרתי נו לפחות
עוד בן אדם שפוי עם תעודות אמר לך להפסיק לחשוב על לצאת לעבודה.
אחרי זה עברנו לדבר על המחלות של המשפחות שלנו. כן, אנחנו לא רואות את עצמינו
חוצות את גיל ה-65 ואם נגיע ל-70 נגיד תודה לבורא עולם. שתינו נבדקות אחת לחצי שנה
בדיקות רפואיות, לראות שהשומנים, הכולסטרול, הלחץ דם ועוד כל מיני חולרות אחרות
במצב תקין. כבר יודעות את המדדים לטוב או רע.
לא מכניסות הביתה גבינות מעל 5%, על מרגרינה ומיונז אין בכלל על מה לדבר. בשר דל
שומן, טיגון מועט בשמן. אנחנו בטראומה מהתפקוד של האמהות שלנו. כל אחת עם הדוגמה
האישית שלה. אימי כבר שילמה את החוב שלה לבורא עולם על ההתפראות הזלילתית שלה
וכבר לא עימנו מזה 11 שנה. והיא טוענת כל הזמן שאמא שלה בדרך של אימי ז"ל.
כשאני מדברת עם האמא, היא טוענת שהיא לא יכולה לאכול כל הזמן חסה. אמרתי לה נכון
את לא צריכה לאכול כל הזמן. אבל גם למה לעזאזל את קונה את אותם הקרקרים המשומנים
ומלאים כל מיני פיכסה בפנים. למה המלתעות שלך צריכות לעבוד כל הזמן וכל היום? יש ארוחות
מסודרות בהן את יכולה לאכול כמעט הכל.
את מה שאני יכולה להגיד לאמא שלה ולעבור את זה בשלום, היא (חברה שלי) לא מסוגלת,
הקנאה בשנים האחרונות שלה ושל אחותה בי, זה שאני מטיחה באימן את כל הדברים שברגע
שהן תוצאנה את המילים האלו מהפה הן תהיה מסולקות לתמיד מהצוואה.
תמיד נחשבתי בעיני הוריה לשפויה ביותר בין כל מגוון החברות שהקיפו אותה. גם היום
כשאני אגיד את מה שיש לי להגיד היא תקבל את זה ולא תתקיף אותי כמו כל אחת אחרת.
זאת אמא שאין לה אלוהים. אומרת את מה שהיא חושבת. יודעת לקבל את מה שאני אומרת
לה כי אנחנו מכירות מגיל 14 לערך שלי. הייתי שם בת בית. עם הגדילה שלנו בשנים, היא
למדה להסתכל ולשמוע אותי באותה הגובה שלה. לבנות שלה קשה לה להסתכל עליהן באותו
הגובה שלה. בכל זאת היא האמא שלהן. מי הן שתגדנה לה איך ומה לעשות ולחיות.
זה מעציב לראות בן אדם קרוב שמאבד עצמו לדעת רק בגלל אוכל מחורבן. ולא מדובר
באוכל קיומי, כי אם כל מיני זבל שקיים בשוק.

אני כנראה לא אתרגל לפוזה שלי רוכנת מעל האסלה והראש בפנים.
זה לא מרגיש לי טוב.

בשיחה חברית עם אדוני היום אחה"צ והחלפת אינפורמציות, ויישור
קווים למינהם, בסופה של שיחה, ירד טון הדיבור של אדוני, ונהיה לו
הדיבור שלו כשולט. את תלכי עכשיו לשירותים שלך, תהיה עם הראש
בפנים, ותדברי עם מי שאת צריכה לחזור אליו, ובסוף את מורידה את
המים, ומנגבת את מה שנשאר עליך ולא שוטפת פנים. ברור? ברור אדוני.

שוחחתי בטלפון בתוך האסלה של השירותים, עם סיומה הזדרזתי להוריד
את המיים ולעוף כבר משם. זה השפריץ על הפנים, וניגבתי, וחשבתי לעצמי
לעזאזל זבל נוזלי מורידים עם המיים, שוטפים והכל נקי, ומה אני? מתחילה
לקבל כבר צורה של מזבלה, שאחרי שהמיים יורדים, אני צריכה להשאר עם
הדבר ספק נקי ספק מלוכלך עלי??!! הרי אסור לשטוף. טיפה ועוד טיפה,
ואני עוד אוכרז כאתר אשפה רשמי.

אומנם התוודיתי אתמול שאני אוהבת את עצמי שלוכה, אבל לא תחת ערמות
של זבל, ודברים לא נקיים.

אני כנראה לא אתרגל לזה, והוא גילה שוט חדש לעצמו.
זה כל פעם מחדש לא ירגיש לי טוב.
צריכה להתנתק מעצמי בזמן שזה קורה.

הכי אוהבת את עצמי במדי השלוכה שלי. בגדים שסיימו את תפקידם בלבוש שאפשר לכסות את גופי עימם ביציאה מהבית. כאלה שאפשר לעשות איתם הכל, שום דבר לא לוחץ איתם, שום דבר לא נחשף איתם. את כאילו מכוסה אבל לא. את לא צריכה ליישר כל הזמן את החולצה כשאת קמה, מתרוממת אחר התכופפות. חולצות ג'יפה כאלה כשאת רוחצת כלים, מבשלת והידיים תפוסות ובדיוק יש טלפון והמגבת נעלמה לה בבלאגן של המטבח, חולצת הג'יפה עליך. פתרת את הבעיה, ניגבת את הידיים על עצמך (או בחולצה), וענית לטלפון (בשנה האחרונה את מגלה שרוב הטלפונים
הם בשביל הילדים). מרגישה על עצמך ממש את המשפט אשת חייל מי יימצא.

הכי אוהבת את עצמי מתעוררת בבוקר והולכת להטיל בשירותים את השתן הראשון.
מסתכלת במראה, ורואה את השיער הסתור אבל בכאילו מסודר פרוע. קורי השינה
שעדיין לא קילפתי מהעיניים, יודעת שעוד חצי שעה אני אראה מסודרת. כל הפרוע
הזה יעלם לאשת משרד מסודרת. העיינים עייפות, זקוקות לנס קפה כדי להתחיל
להבין, שהיום מתחיל. אוהבת את הפנים הנקיות מאיפור, מן עור פנים כזה שממאן
להזדקן ולהתקמט. יש עליו עוד את המבט של הילדה התמימה, שלא יודעת ולא
יכולה להזיק לאיש. העיניים עוד בגודל של עייני עגל שעדיין לא עיכל את בואו לעולם.
(הסיטואציה הזאת בטח תזכיר לכם על הפולניה שמתעוררת בבוקר, מסתכלת במראה
על עצמה, ואומרת מגיע לו. כן אני פולניה אבל לא חושבת שאני העונש שלו).

הכי כייף לי אחרי כל ההסתכלות הזאת של הבוקר, כמו שאני, רק רחצתי ידיים, לא מסוגלת עוד לצחצח שיניים, ללכת עם הפיג'מה שלי למטבח להכין לי את הנס הראשון של היום. 5 דקות שלי עם עצמי, לפני הבלאגן עם כולם. לשתות 5 דקות בשקט את הנס כמו שאני, שלוכה שרק יצאה מהמיטה, בלי נימוסים ובלי כללים. את זה אני מאפשר לילדים כשהם איתי לבד בלי החוקי. החוקי לא יכול לראות אותנו עם פיג'מות ובלי
שנרחץ את עצמינו בבוקר. אבל זה כל הכייף, לשבור את הכללים.

מקנאה באופן תמידי בכל הנשים המסודרות, השיער עומד במקום, שום דבר לא זז לשום
מקום על הראש, ולא משנה איזו סערת רוחות או גשם מתחוללת בחוץ. גם בקייץ,
כשהשיער מתקרזל לי מהלחות והזיעה, הן תמיד נראות כאילו שהן יצאו הרגע מהמספרה.
תמיד הציפורניים מסודרות ומוקפדות, הקו שתוחם את השפתיים תמיד מחוזק יפה, והאודם
יושב טוב. וואלה הפעם היחידה שאני שמה אודם זה בבוקר, אבל הוא נגמר לי כבר בכוס
הנס קפה במשרד עם הסיגריה.
אפרופו סיגריה, הן תמיד נראות נפלא עם הציפורניים המוקפדות, השיער במקום עם כוס
הנס קפה והסיגריה ביד. ממש אלגנטיות. איך שאני לא אקפיד על כל אלה, תמיד אני
אראה כמו עוד תלמידת תיכון שברחה לזולה לעשן.

נורא מקנאה, אבל כשאני מנסה ליישם את זה על עצמי, אני מרגישה בתחפושת, זאת לא
אני. אני השלוכה, למה אני צריכה לייסר את עצמי בכל הצביעות הזאת.

מודה, יש לי ציפורניים שלי אמיתיות ארוכות, מוקפדות, אני לא יוצאת מהבית ללא איפור
(לרוב אייליינר שחור עבר ויפה, סומק ואודם, צלליות כשיש עודף זמן בבוקר), מייבשת
את השיער עם מייבש שיער, אבל אף פעם לא נראית כמו אותן הנשים המוקפדות. הבגדים
לרוב נוחים, לא כאלה שגזורים וחנוטים עלי.

בקיצור רוצה נורא להראות אחרת, אבל הכי נוח לי כמו שאני.
דרך אגב, ידעתם שהמילה שלוך באה משפת היידיש.
אני לא ידעתי, רק שהייתי צריכה לדעת איך לאיית את המילה (ח או כ) והלכתי למילון
גיליתי שזה בא מאיידיש. הייתי בטוחה מערבית.

לכל אלה שקבעתי איתם היום בצ'אט בין 1 - ל-4 לפנות בוקר
תודה לכם על הנכונות, אבל אני לא אהיה שם.
הכל מבוטל. יכול להיות שרק שעה אני אהיה בין 1 ל-2 בלילה
אז תודה לכל מי שהיה מוכן לעזור.

שבת שלום
ממני הקופה (זונה) שלו