ניקוז

הכל כאילו רגיל ואני מתנהג כאילו הכל רגיל. קם בבוקר יושב לעבוד מוציא את הכלבה לטיול מדבר עם חברים צוחק לפעמים אוכל צהריים עושה סידורים ומדי פעם אני קורא משהו באינטרנט ונשבר ובוכה ולא מבין איך בדיוק אני אצא מזה אי פעם. 

הפסיכולוגית אמרה לי שאני עושה דרמטיזציה. אני יודע שהיא צודקת. זו טכניקת הסוואה של המציאות כי אין לי שליטה עליה (לכתוב באתר על בדסמ שיש לי בעיה עם חוסר שליטה זה ממש קלישאה לא?) ואני לא יודע מתי כל זה ייגמר ועצם זה שאני לא יודע מתי כל זה ייגמר הופך את הכל לממש חרא שקשה לי להכיל. 

אז אני לא מכיל. בוכה כל פעם קצת. ומת לעוף מכאן כבר אבל לא יודע מתי זה יקרה. אבל זה כנראה יקרה. זה כנראה יקרה. אם אגיד את זה מספיק בסוף זה יקרה. 

הקצה של הלשון שלה מקיש בקצב איטי אך קבוע על חור התחת שלי, בזמן שהיא משתמשת ביד שלה כדי לעסות בעדינות את הביצים שלי. אני עוצם עיניים, נותן להרגשה לשטוף אותי. הפסקות הוא המבול בחוץ, והמחשבות שלי משתוללות. רגע אחד אני בתוך זה, וברגע הבא אני כבר שומע את המסוקים. היא עולה ולוקחת ביצה אחת בפה, אבל אני במלחמה. המחשבות בורחות לאן שאי אפשר לתפוס אותן. אני עוצם עיניים. לשון נוקשת, מטוס נוקש, פרק כף יד נוקש על דלת כדי להודיע בשורות רעות. הזין שלי כבר בפה שלה, היא מנסה להכניס כמה שיותר לגרון, יודעת שאני אוהב את הרעש של החרחור. הרעש מדליק אותי. אני חושב על איזה יפה היא עם זין תחוב עמוק בפה, בגרון, בפרצוף שלה, מסתכל עליה מנסה לנשום וחושב על החטופה המבוגרת שסבלה מקשיי נשימה ומנסה לחשוב אם זה היה נשמע ככה. היא מוציאה את רוב הזין שלי, ומתחילה לעשות לי מהר ביד כשהקצה עוד בפה שלה והיא מערסלת אותו עם הלשון שלה. זה כל כך נעים, והתנועות הקצביות על היד שלה מזכירות לי את הבחור במיגונית שזרק בחזרה את הרימונים שהמחבלים זרקו עליו. למעלה למטה למעלה למטה. אני קרוב לגמור ואני מרגיש שזה הולך להיות חזק והיא רוצה שאגמור על הפנים שלה. היא לא אוהבת את זה אבל היא אוהבת אותי. אני צוחק אחרי שכל הפנים שלה וקצת מהשיער וגם הצוואר נמרחים בזרע. אני תוהה מה הם אוכלים בשבי. אני מחבק אותה ומעסה את הזרע לתוך העור שלה, לוחש לה שהיא הדבר הכי טוב בעולם, מקווה שאף פעם לא אדע מתי ההודעה האחרונה שאשלח לה. 

כל בוקר אני מתעורר ובטוח שהיום זה יקרה. אני נזכר שראיתי פעם מישהו חוטף התקף לב בסדרה בטלוויזיה והוא אמר שזה כאילו עוברת עליו משאית. אני נזכר שקראתי שמריחים ריח של שרוף. אני נזכר בחבר שאל שלו עבר התקף לב שקט ורק שבוע אחר כך גילו. אני מפחד. לא חושב שפחדתי ככה בחיים שלי.