סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

***

לפני 11 חודשים. 9 בדצמבר 2023 בשעה 2:56

לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם. (קהלת, ג' א')

בפסח אני מתחלפת. לא באופן חד משמעי, לא באופן מוחלט, אך הפוקוס שלי משתנה וכך גם זווית הראיה שלי.

בחצי הראשון של השנה אני עסוקה יותר במהלכים האישיים והפנימיים שלי.

בראש השנה אני מברכת את עצמי ומציירת בדמיוני את תמונת ההתרחשות האישית שאני מבקשת שתתגשם.

בחשבון הנפש של יום הכיפורים אני בוחנת את מערכות היחסים שלי עם הסובבים אותי, אך נקודת המוצא היא אני והחזרה תמיד אל עצמי. זה הזמן בו אני מצהירה על תיקון ושינוי, זה הזמן בו אני מרחיבה עבור עצמי את המושג "סובלנות".

ארעיות הסוכה מזכירה לי לבדוק מה המשמעויות שאני נותנת למושג "יציבות". מה חשוב לי לייצב בחיי ואלו תחומים אני משאירה לעצמי כתחומים רופפים, ארעיים ומשתנים. המתח הזה שבין ארעיות ליציבות מזמן תנועה והשתנות.

בחנוכה אני מתחברת לגבורה ולאומץ האישיים שלי. ליכולת שלי להתמודד גם עם משימות שעל פניו נראות בלתי אפשריות עבורי. המעטפת בתוכה אני חיה, גדלה. אני יודעת שאני יכולה לעשות יותר, אני יודעת שאני אמיצה.

פורים הוא ההזדמנות לבחון אחת לאחת את המסכות שאני עוטה מול כל אחד מהחלקים המרכיבים את חיי. מה מהם נכון לי ועל מה אפשר לוותר ולהסיר.

אבל בפסח, אני מתחלפת.

"והגדת לבנך" מחבר אותי לשלשלת הדורות, להתחלה הלאומית שלנו, למעבר מעם עבדים במצרים לעם הולך ומתגבש סביב נורמות וערכים משותפים. העיסוק שלי בעם מעביר אותי מהאישי לקולקטיבי.

בכל אחד מהמועדים שיבואו אחרי פסח אהיה כבר חלק משלם גדול ורחב ממני, שלם אליו אני חשה קשר והזדהות.

"ויהי ערב ויהי בוקר - יום אחד" (בראשית, א', ה'), וחג חנוכה שמח.

 

 

לפני 11 חודשים. 8 בדצמבר 2023 בשעה 10:49

כשאני אומרת שאני לא מעוניינת, אני לא חייבת להסביר למה, לא חייבת לענות מיד או בכלל ולא חייבת להתעניין רק משום שאתה מסוקרן.

הבוטות של הדרישה האינסופית, בלתי נסבלת.

לקט נבחר מבוקר אחד:

"מסיבה מסוימת? את אפילו לא טרחת לנסות לנהל שיח"

"בא לך שיחת סקס עכשיו?"

"את מעניינת ומסקרנת אותי. אל תתעלמי."

"אני לא מבין מדוע אני צריך להמתין

כל כך הרבה זמן לתשובה פשוטה כל כך".

ואסיים בברכת קפצו לי!

 

* הפוסט לא יימחק.

 

 

לפני 11 חודשים. 8 בדצמבר 2023 בשעה 2:56

בנקודת האמצע המאוזנת שלי אני נעה בקלילות כמעט בלתי מורגשת

על ערסל ארוג חוטי זהב.

במושלמות הארצית לכל קודקוד צלע

לכל צלע קודקוד המאיר את דרכם של השניים.

בחיבור בלתי מוסבר יוקדת צלע אל צלע, מרגישה שייכת ומובנת, עשויה זהב טהור.

 

לפני 11 חודשים. 7 בדצמבר 2023 בשעה 3:00

ראש המיטה שלי מתחת לחלון

החלון פתוח

התריס גם

הגשם יורד בעוז

גולש במרזב 

ומכה בשביל בקול תיפוף עדין

אל תשפריץ עלי

אני אומרת לו

ולא סוגרת את התריס

 

 

לפני 11 חודשים. 6 בדצמבר 2023 בשעה 2:57

אני חוששת שאם אצא מזה כבר לא אוכל לחזור.

הצלקת מגרדת, נוכחת כל הזמן. בקצה העיניים לחלוחית שמתחילה בעומק הבטן ומתפרצת מדי פעם, לא משנה כמה אנסה לחסום ולעצור אותה.

הכל מציף ומאיים להטביע, אבל אני ממשיכה, בחוסר מודעות משווע, או אולי בעודף מודעות, להלך על הקצה, ויודעת שזה ממש לא טוב לי, אבל אם אצא מזה אולי לא אוכל לחזור.

 

לפני 11 חודשים. 5 בדצמבר 2023 בשעה 2:57

כשהמצב רוח לא משהו ונחוצה רוממות נפש, אפשר להיזכר בפנינת זמר עברי שמלטפת בעדינות את הפנים ואת הלב, ומשכיחה אותו.

 

מילים: יעקב אורלנד

לחן: משה וילנסקי

 

על אשר עוד לא היה לי

על אשר עוד לא אבד

אפזם פזמון בנאלי

לעצמי בלבד.

 

ניגונים הרבה ניגנתי

ניגונים ללא הבן

רק אותו אשר הבנתי

לא אדע נגן.

 

כי הצעיף עלי האופל

כי הלך ממני מי

איוותר ממול לאופק

כאילן בדמי.

 

שם בכפר, על גדות הנחל

בין עצי הדובדבן

יש עוד דלת שנפתחת

לקראתי בגן.

 

יש חיוך עוד זורח

יש דמעה עוד נרדמה

והרוחב והריח

שם לאדמה.

 

שם היער עוד פרוע

שם הדרך אביבית

שם לתכלת ולרוח

את פניי אושיט

 

עוד צפוי לי יום גבוה

להעיף בו כל יוניי

ובכל אשר אבואה

יבורכו פניי

 

ופרחים עד הברכיים

יתחייכו לי מן הבר

ושירי קציר וקיץ

אפזר בכפר

 

אז ייטב פתאום לי ככה

ממפולת השנים

וביער ובנחל

איוולד שנית.

 

על אשר עוד לא היה לי

על אשר עוד לא אבד

אפזם פזמון בנאלי

לעצמי בלבד.

 

 

לפני 11 חודשים. 4 בדצמבר 2023 בשעה 2:56

הנצרב באש לא יסתפק בכוויות קור

באפילת הליל, להשיב לעצמו זיכרון השלווה.

אל הדייקנות השאננה הנוכחת, יבקש.

המציאות הנתפסת מכווננת את עצמה להתאמה מושלמת עם הלך הרוח הפנימי, משוכנעת ומשכנעת באמיתותה, כמו בכל התפזרות.

 

 

 

לפני 11 חודשים. 3 בדצמבר 2023 בשעה 2:56

די בהתחלה התגנבה אלי מחשבת משובה להביע את דעתי על מיקום ועוצמת החבטות שנחתו על ישבני.

רציתי לומר יותר גבוה, קצת שמאלה, או ימינה, זה חזק מדי, אייי, וזאת לא מורגשת כלל, אבל סתמתי ושחררתי, ושכחתי את עצמי בתוך הסערה, וכל מה שנותר היה אניץ קש נע על פני הגלים, ללא מוח, רצון או מחשבה, סופג ומתענג על המעגל המושלם של יד וישבן, ולב ולב.

 

 

 

לפני 11 חודשים. 2 בדצמבר 2023 בשעה 2:55

בהתקדמות הזמן משתכללת אצלי היכולת לדייק את הבחירות שלי, ולעשות בדיוק את מה שמתאים לי בלי תלות במישהו אחר ובלי נקיפות מצפון.

בתוך הביטחון הזה אפשר לטעום גם דברים חדשים.

 

לפני 11 חודשים. 1 בדצמבר 2023 בשעה 2:58

בראשית דברי אומר לך כך, ביתי היקרה, כי עוד נכונו לך ימים של קושי ועברה, ימים של חשיכה מוגברת וקשיים.

אך בידייך נתונים כל הכלים, ופריחתך בפתח עומדת.

ראי ריבוא ניצוצות האור המבקשים תשומת ליבך, היותך כאור עבור רבים. אל תיחתי מלומר כל אשר בליבך. היושר הכרחי. אהבתך המרקיעה שחקים פותחת שערי שמיים, ונשמות רבות מספור נישאות על גל האנרגיה הטובה שלך אל מרומי אל. זוהי הזכות הגדולה שנפלה בחלקך, תרומתך הבלעדית לעוד קמצוץ של שקט על פני פלנטה ארץ.

שירה אומר אני לך כאן, כי שיר ושחוק ודמע של אושרך עדי עד, עד כאן, מגיע.

היי ברוכה ילדה יפה, מוקיר ואוהבך.

קבלי את אור הבורא לכוח ולטוב.

אני דיברתי.