***

אסור ללכת לאחור.
מותר להסתכל, לחייך באהבה או להיעצב מתסכול ואכזבה, אבל אסור בתכלית האיסור לחזור אחורה.
מה שהיה, מקומו בעבר ולא יוכל להשתחזר, לא משנה כמה מאמץ יושקע.
מוטב להניח לעבר, להודות לו כמי שכבודו במקומו מונח, ולהסתכל קדימה אל ים האפשרויות שבפתח.
להתרכז.

להיות בפתיחות מלאה ובעירנות מירבית כדי לנצל הזדמנויות שנקרות בדרך, כי הזדמנויות מגיעות פעמים רבות לא באופן חד משמעי אלא במרומז.

(ואל תביאו את "אינך יכול להכנס לאותו נהר פעמיים" של הרקליטוס, כהוכחה לכך שאיני צודקת).

לעמוד עם הפנים לקיר, עיניים מכוסות, ידיים משוכות אל על, רגליים מפושקות קלות, מצח נצמד אל הקרירות המרגיעה, להמתין.

להמתין בהקשבה ובריכוז של אילה שכבר מריחה את הצייד, אך לא בטוחה במהלכיו הבאים.

להמתין בשקט מוחלט, בפטמות זקורות, להרגיש את הדופק הפועם ברקות ואת הלב המתפרץ החוצה, נחבט בקיר.

לרעוד מספאנק אדיר הנוחת על פלח הישבן הימני ומלחישה חמה באוזן: לא לזוז! שני, לא לזוז, שלישי, לא לזוז.

לאבד את הבגד הדק שמוסר במשיכה החלטית ומשתלשל כל הדרך אל הרצפה, ספאנק, ספאנק, ספאנק, לא לזוז. לא לזוזזזז!

טבע פתוח או עיר חונקת? טבע

צפון או דרום? צפון

הר או מדבר? הר

נהר או ים? נהר

חום או קור? קור ושלג ❄️

כלב או חתול? חתול

חרקים או יונקים? לויתן

אכילת ראש או סתם דיבור? אכילת ראש

יושר, כנות, אמת ויושרה? רק ככה, אין אופציה אחרת

סקס או סקס? סקס

תנחתי באדינבורו, בגלזגו, באינברנס, באברדין, צאי לדרך אל המרחבים, אל בן נביס או גלנקו, תנשמי עמוק אוויר צח וקריר, כוסית מקאלן או גלנמורנג'י, ועוד אחת, הנידי בראשך, מצטערת, לא הבנתי מה אמרת סקוטי שיכור, דבר לאט באנגלית ובלי לערבב מילים בסקוטית, שוטי אל האיים, אורקני, האריס, אולי ביוט, מעבורת ענקית מאולפול או מאובן, געי באבנים עומדות, שבי במרכזו של מעגל אבנים, הקשיבי לרוח, הקשיבי לרוח.

רדי! הוא אומר לי בתקיפות.

לא מספיקה לחשוב, וכבר חור התחת שלי משומן היטב, אצבעות ופלאג חודרים, וזנב פרווה עדין משתלשל בין רגליי, מלטף, נוגע לא נוגע.

אני מתענגת על תחושת התחת החדור שלי, נושמת בכבדות, מחכה להתמלאות הפה.

תפתחי חזק, הוא מצווה, ואני יודעת שהוא בדרגת חרמנות גבוהה של מי שהתגעגע מאוד לפרה על ארבע שלו, שעטיניה הכבדים מתנדנדים וזנבה נאה לתפארת.

לפעמים כשאני נכנסת עמוק לתוך השיט העצמי, מתבוססת בו בהנאה מזוכיסטית מסוימת, מתפלשת בו במחול של רחמים עצמיים וקורבניות, לפתע מתחיל לזרום לי מול העיניים זרם בלתי פוסק של התרחשויות ממשיות, וטקסטים שהם סוג של אור בקצה המנהרה, כאלה שלא ברור איך בדיוק הם הגיעו אלי, אך הם נעמדים אחד אחרי השני במרווחים שמאפשרים עיכול והבנה, ואז הם הופכים למדרגות החוצה מהמדמנה.

אתה כמו מנוע של מטוס ואני ציפור,

נשאבת אליך חסרת יכולת להתנגד.

אני שקטה ומרוכזת,

ממלאת הוראותיך בדייקנות,

רק כדי לקבל ממך "ילדה טובה".

אין מאושרת ממני כשאתה אומר לי שהייתי טובה, ואני מחייכת לעצמי, מסופקת ונפעמת מהיצירתיות שלך ומהכריזמה השקטה.

אתמול היצלתי שממית תינוקת שנפלה בטעות לכיור המטבח.

הכנתי לה מעלית מנייר מקופל, היא החזיקה חזק כל הדרך אל הרצפה, וכשהגיעה למטה בביטחה הסתלקה במהירות ואפילו לא אמרה תודה.

שממית בבית מביאה מזל, והצלה של שממית, מזל כפול. 

הכוס שלי חי ובוער מגעגוע.

הוא מטפטף בהתרגשות כי הוא זוכר היטב את המגע המיטיב, המגע העוצמתי של אצבעות, ושל יד, ושל זין שנתקע בו עמוק.

הכוס שלי זוכר וממתין בסבלנות וביראה.

אני מצטערת שאני לא מנצלת מספיק את היכולת שלי לטפל ולרפא מרחוק.

אין לי הסבר למה הצורך לטפל עולה רק כלפי אנשים מסוימים ולא כלפי אחרים.

יש כל כך הרבה צער וכאב בעולם, למה שלא אעזור יותר?

לעולם לא אבין את הדחף, את ה"קריאה" ואת הוודאות שעזרתי נחוצה ותועיל, וכשהם מגיעים אני עושה את המוטל עלי.

אני מתחברת אנרגטית לאור המרפא ושולחת אותו דרכי אל נשמת האדם הזקוק, אל גופו, אל כאבו, חולשתו ועייפותו.

למה אליו? למה אליה? למה לאחרים לא?

יש כל כך הרבה כאב וצער בעולם, ואני עושה מה שאני יכולה, כמה שאני יכולה ואיך שאני יכולה.

אני מנחמת את עצמי שהמעט הזה הוא בעצם המון, ודי לי בכך.