***

לפעמים לא צריך תשובות. רק לשהות בבריכת האי ידיעה ולצוף באי הבהירות. לעשות זאת ולהיות לגמרי בשקט. התהליך כבר החל וכיוון התנועה כבר נקבע, ועכשיו אין שום לחץ כי הכל יבוא על פתרונו מעצמו ובשלום.

מוזיאון V&A דנדי, סקוטלנד

צרור המפתחות נראה בדיוק כמו בסרטי הכלא הידועים: טבעת ברזל גדולה עליה מושחלים מפתחות בצורות ובגדלים שונים. התפלאתי שיש לי כל כך הרבה מפתחות, ולמען האמת בכלל לא זכרתי מה פותח כל אחד מהם, אם בכלל. מפתחות זה טוב, אמרתי לעצמי בחיוך שבע רצון, תמיד טוב שיש מפתחות.

*** 

לאורך המסדרון החשוך ראיתי מספר דלתות, את הרחוקות רק דמיינתי כי היו מטושטשות. ניסיתי לפתוח את הראשונה וכצפוי היא הייתה נעולה. מה יש לי לחפש מעבר לדלת הזאת, תהיתי, ובכל זאת המשכתי לנסות גם את הבאה אחריה ואת הבאות אחריה. זכרתי שיש לי צרור מפתחות, רק שלא היה לי מושג היכן הוא. האם תליתי אותו על המתלה הייעודי בכניסה לבית או שהנחתי אותו על הדלפק במטבח? זיכרון מעומעם עלה במוחי, זיכרון של תנועת הטלה אל מתחת למיטה. לשם זרקתי אותו? אולי, אבל איזו מיטה זו הייתה, לא הצלחתי להיזכר. 

***

שקועה במחשבות טיילתי לאורך המסדרון שהלך ונפתח, הלך והתרחב והפך לשביל ששיחים צומחים משני צדדיו, ובאופק, ים. עזבי אותך מדלתות נעולות, אמרתי בקול רם והתיישבתי על אבן עגולה בצד השביל. נוח, חשבתי בסיפוק.

הוויטראז'ים הראשונים נוצרו במאה ה־12 במערב אירופה בהשראת סגנון הרומנסק, אך הגיעו לשיאם רק עם הולדת האדריכלות הגותית, ששמה דגש על אור. יש הבדל גדול בין אור שחודר דרך זכוכית שקופה לבין משחקי הצבע שמזמנים הויטראז'ים.

חלונות הרוזטה הם חלונות עגולים שבתוכם ויטראז'ים היוצרים מעין עלי כותרת של פרח. בדרך כלל חלונות רוזטה מוקמו מעל השער הראשי לקתדרלה. 

ויטראז'ים מקשטים לא רק קתדרלות וכנסיות, אלא גם בתי כנסת ומבני ציבור. כדי שיתאימו למקומות האלה הם נושאים אופי שונה לחלוטין, והם לעיתים חסרי סממנים דתיים.

בית הכנסת בפירנצה, איטליה

בית הכנסת אור תורה בעכו

מוזיאון V&A Dundee, סקוטלנד

אני מתגעגעת לפשטות הישראלית, לניחוח הציוני המתון, לעשייה ולהתקדמות בחקלאות, בתעשייה, בחינוך, בתרבות, ברפואה ובהייטק. אני מתגעגעת לתום היחד האמיתי ולא ל"יחד ננצח" הצבוע. אני מתגעגעת לחברה שהקיצונים בה הם שוליים ולא שרים בממשלה. 

***

יובב כץ נפטר השבוע, בן 88 במותו.

(ושמתי לב שאני אוהבת במיוחד שירים בקצב ואלס).

מלכות החרמון

מילים: יובב כץ, לחן: אפי נצר

כל המילים השמחות

פרצו, שוב, בהורה סוערת

טיפסנו עם כל הרוחות

אל פסגת החרמון הזוהרת

עם שחר הלילה נמלט

טובע העמק באור

דמשק באופק נבלעת

גלבוע נושק לתבור.

לו היית לידי

לו את כאן, לו את כאן

הייתי נושאך על כפיים

מעל ערפילים, ערפילים וענן

לקטוף כוכבים בשמיים.

אילו היית כאן איתי

הייתי נותן לך מזכרת

את כל האורות, חמדתי

מהבניאס ועד הכינרת

הייתי מגיש לך מלכות

טובלת בים של זהב

משלג הייתי תופר לך

שמלה לבנה כשנהב

לו היית לידי...

היינו גולשים במדרון

היינו שוטפים עם הרוח

שותקים בחדוות תימהון

ונושקים זה לזו לקינוח

אך את לא נמצאת לצידי

ורק המקלע בידי

נשבעתי אבנה לך ארמון

ארמון במלכות החרמון...

כשהיכרתי אותו לפני הרבה שנים הוא עבד בנמל אחרי שירד מאוניות הסוחר. היו לו סיפורים הזויים על עולמות שמעולם לא שמעתי עליהם. לקח הרבה זמן עד שנפגשנו בפעם הראשונה: פקל קפה אי שם בגבעות הגליל התחתון. הייתה הידלקות הדדית והיה רומן סוער שנמשך כמה חודשים ודעך מעצמו בלי כעסים מיותרים ובלי רגשות מציפים. זה היה כייף נטול סיבוכים. מדי פעם עולה אצלי זיכרון של מגע, ריח, חיוך או אפילו טקסט מאוהב שהוא כתב בשבילי. מדי פעם אני משחררת טקסט מאוהב וישן משלי.

אבוא בשער היוצר עבורי מימדים חדשים,

זה השער שלי, מכאן והלאה, בהודיה על מה שיש, בהקשבה מלאה ובהתכוונות, בהתחברות לתדר הנכון לי, באהבה.

*** הנני ***

בעת שראיתי בעיני רוחי את המילה "הנני", חדר אור רב ומסנוור מבעד לרווחים שבמילה, נדנד קלות את שתי האותיות האמצעיות וריווח ביניהן.

חפשי שם את התשובה, עברה המחשבה.

בטבע, ניתן לראות ניצן זעיר פורץ את דרכו אל אור השמש. את כוחו הוא שואב מהאדמה בה נאחזים שורשיו והוא חי הודות למים המפעפעים אט אל כולו.

האל טבע בו את הניצוץ להתנסות במאבק החיים, ומבחינתו אין דבר למעט אומץ הנובע מיצר החיים.

זהו ניגון נושן וקיומו כימי הבריאה.

הזיכרון המצוי בתוכנו מקדמת דנא, מחכה להזדמנות לפרוץ מתוך נדן השכחה ולהתקיים. הוא ממתין לאותו ניצוץ שידליק, יחבר ויפעיל אותו.

ברגע של הארה אנחנו יודעים שזהו הזמן הנכון לפעול, וליישם את זה אשר נועדנו להיות. 

לא תמיד קל ופשוט להיות נחשון, אך ככל שמתגבר הניסיון ותהליך הניקיון הפנימי צובר תאוצה, כך הולכת ומתבהרת הדרך, והיא זוהרת.

ליבנו הינו בסיס נאמן וממנו נוכל תמיד לשאוב אמונה וביטחון, לו רק נקשיב.

***

משמעות האות נ'

https://www.hidabroot.org/article/224212

כתבתי באתרים שונים שנסגרו מזמן. ההודעות מראש הזהירו שיש למשוך תכנים אישיים החוצה בטרם תיסגר דלת הכספת ותינעל לצמיתות ללא אפשרות חשיפה. מפה לשם הזמן עבר ואני דחיתי ודחיתי את חילוץ הטקסטים עד שכבר היה מאוחר מדי. באופן מפתיע לא נעצבתי כי מה שהיה היה ומה שכתבתי כבר חלף ועבר, ועל כן נכתוב חדש. על שני דברים כן חבל לי.

האחד הוא קריאה משותפת של 5 אנשים שהכירו רק וירטואלית, ובחרו לקרוא ולנתח ביחד את הספר הבלתי ניתן להבנה "יוליסס" מאת ג'יימס ג'ויס. בכל שבוע קראנו 10 עמודים בלבד וכתבנו את מה שחשבנו בבלוג משותף בו לכל אחד היה צבע אחר. זה היה תרגיל אינטלקטואלי מתובל בלא מעט רגשות, והבלוג המופתי הזה לא קיים יותר.

העניין השני הוא טקסטים שהרימו לי להנחתה ואנשים שכתיבתם היוותה עבורי השראה. אם אני ממש מתאמצת אני מצליחה למצוא אותם ברשת ואפילו קצת לעקוב אחריהם, אבל אני מרגישה את עצמי כגנבת בלילה (כמאמר הרצל לאנשי הציונות המעשית בקונגרס הציוני הראשון), גנבת בסתר ששודדת השראה בכפיה ולא פנים מול פנים במשחק משותף ומוסכם.

עכביש אחד גדול התחבא בפינת חדר האמבטיה, וכשחלף על פני בריצה בדרכו הלא מובנת, ריחמתי. כאשר קפץ מאחורי דלת המקלחון שניה לפני שפתחתי את המים, הרגשתי שהגזים והינחתי עליו בקבוק של חומר ניקוי. עליך השלום, אמרתי לגופתו. למחרת הופיע חבר שלו. הפעם לא התמהמתי.

סטירלינג היא עיר חביבה במרכז סקוטלנד. הטירה שלה היא אחת הגדולות והמפורסמות ביותר בסקוטלנד, אבל אני רציתי להיכנס הפעם ל -

Church of the Holy Rude

איש גבה קומה הדביק על הלוח בכניסה הודעת שינוי בשעות הביקור במקום, וכשהבעתי בפניו את אכזבתי אמר: אין בעיה, בואי, אקח אותך לסיור פרטי בדגש על ויטראז'ים.

מסתבר שהכנסיה הזאת מתהדרת ברצף מיוחד. עברנו מולם בזה אחר זה עד האחרון שבהם שנוצר רק לפני שנים ספורות ונועד להנציח את חללי מלחמת העולם הראשונה, הנצחה שיש בה תמיד פרחי פרג אדומים.

***

לא רחוק מסטירלינג ניצבת אנדרטת וואלאס האימתנית שהוקמה לכבודו של גיבור סקוטלנד המיתולוגי, ויליאם וואלאס. את אחד החדרים במבנה מעטרות שלוש דמויות עוצמתיות של לוחמים.

אני מתנצלת מראש ומלכתחילה על השיר הקלישאתי שבחרתי הפעם, אבל משום מה הוא מצליח לעודד אותי בתום שבו. 

***

בתקופה שקדמה ל-7 באוקטובר היו לי מחשבות לנצל את האזרחות הזרה שלי ולנסות לחיות הרחק מכאן לתקופת מה שאולי תהפוך לקבע. הרגשתי כאן בעיקר גועל, בלי לפרט יותר מדי. גועל. ואז המלחמה תפסה אותי רחוק, כמעט בסיומו של טיול בן 5 שבועות בצפון ספרד ובפירנאים, וחשבתי שאני משתגעת. בחוץ העולם התנהל ולאף אחד לא באמת היה איכפת מאיתנו, ואני רק רציתי הביתה והכי מהר שאפשר, וזה בדיוק מה שעשיתי.

בסוף הרי "כאן השמים הם שלי

כאן אני מרגישה כמו שאני"

וממש קשה להתווכח עם זה. 🤷‍♀️

***

שמים

מילים ולחן: יגאל בשן

כאן השמים הם שלי

כאן אני מרגיש כמו שאני

רוצה לחיות, רוצה להיות

בין התקוות שמשתנות

כאן השמים הם שלי

כאן סיפרתי את סיפור חיי

כאן אני נושם את אוהביי

להתאכזב, להתעצב

ולנצח כל כאב

כאן סיפרתי את סיפור חיי

רק השמים מעליי

יודעים קצת לפניי

לאיזה בוקר חם

לאיזה בוקר קר

נתעורר מחר

רק השמים מעליי

שומרים עלייך ועליי

ובגללם אני

ומתחתם אני

עדיין שר

היו כאן חכמים וגם צודקים

היו תמימים וגם הרבה חולמים

בין יריבים לאוהבים

בסוף קוראים לנו אחים

ברחובות הלבבות האבודים

רק השמים מעליי...

היו כאן השקיעות הכי זורחות

היו כאן הזריחות הכי שוקעות

בין הכנרת למדבר

תמיד הייתי מחובר

רק שהנוף לא ישתנה לי עד מחר

רק השמים מעליי...