מתי בפעם האחרונה הרגשתם כמו בפעם הראשונה?
כל דבר עם האדון שלי מרגיש לי כמו הפעם הראשונה:
כל נשימה שאני לוקחת,
כל פעימת לב,
כל אורגזמה שאני מגיעה אליה ובעקבותיה שרשרת אורגזמות מטורפת,
כל השפרצה בלתי נשלטת אפילו בטלפון שהוא אומר לי ״תגמרי עכשיו״,
כל רעד שהלשון שלו בתוכי, מזיינת אותי, מענגת אותי ומתעללת בי בו זמנית,
כל אנחה שנפלטת לי ברגע האצבעות שלו מבצעות בי את זממן,
כל סימן כחול, שהופך לסגול, לירוק, לצהוב ואז נעלם,
כל סדק
כל דמעה
כל השפלה
כל שיעור שמסתיים אך משאיר בי חותם
כל נשיקה ממנו
כל דבר אהבה שנאמר על ידו
כל דבר עם האדון שלי מרגיש לי כאילו זאת הפעם הראשונה, (מאחר ואני מגיעה מאיזור השליטה אכן מרבית הדברים איתו הם בפעם הראשונה, בעיקר כי המיקום שלי במערכת היחסים הזאת השתנה).
הפעם הזאת בחרתי לכתוב על משהו שונה מכל מה שהכרתי עד כה, הפעם הזאת בחרתי לכתוב על הפעם הראשונה בה נבהלתי עד אימה, פחדתי עד מצב של בכי חסר שליטה, הפעם הזאת בחרתי לכתוב על חוויה שהיוותה בעבורי את ״קו פרשת המים״ חווית ה״להיות או לחדול״.
כל אחד שולט ו/או נשלט עובר את החוויה הזאת לפחות פעם אחת במערכת היחסים הבי די אס אמית שלו.....
וזאת החוויה שלי:
זה היה ביום שני בבוקר, כדרכו של אדוני הוא שלח לי הודעת בוקר טוב ושנינו היינו במצב רוח מרומם.
קמתי בבוקר שלחתי לו סרטון ואמרתי לעצמי ״היום זה היום בו אני אהיה מדהימה בעבורו״, כל היום חייכתי כאילו קרן אור מזורגגת התלוותה אליי לעוד יום שאמור היה להיות סטנדרטי, כל היום הסתובבתי בתחושת היי מטורפת ורק חיכיתי להודעה מאדוני על כך שניפגש מחר, כוס אמק אפילו הפגישות שלי במהלך היום היו טובות להפליא, אבל שום דבר לא הכין אותי לכמה היום הזה עלול להשתנות.
יצרתי לאדוני גיף השפלת מבט ושלחתי לו אותו, המחשבה שלי הייתה שהוא יעוף עליו ובאמת .... תוך פחות מחצי דקה הוא כתב לי ״כמה את יפה״ ואני התמוגגתי מאושר.
במשך כל היום הגיעו לי הודעות מעודדות מאדוני, הודעות מרימות בטירוף, ומהודעה להודעה כל מה שיכלתי לדמיין זה את המפגש ביננו.
אני רעבה אליו, מכורה אליו, הכוס שלי בוער מעצם המחשבה שארגיש את בית החזה השרירי והרחב שלו לצידי.
דמיינתי את הקול שלו לוחש לי באוזן, מילים מלוכלכות, מחרמנות, נהדרות ואהובות.
דמיינתי את הזין שלו מתקשה כבר בקבלת הפנים, את הדם מתנקז לו באיזור החלציים ואת הדופק המורגש שם, דמיינתי את הרגע הזה של החדירה, שאני מעט יבשה, הוא חודר אליי בכח ותוך כדאי אני מרטיבה את האיבר המושלם שלו, האיבר הזה שהגוף שלי כאילו שורטט בעבורו...
דמיינתי אותי עושה לו עוד כל כך הרבה דברים .. אז דמיינתי
מה שלא דמיינתי זה את הבועה שלי עומדת להתפוצץ!
״מיקומך?״ הוא כותב
״ברכב״ אני עונה
״תעצרי, תורידי מכנסיים ותחתונים, 2 אצבעות בפה תרטיבי אותן ותתחילי ללטף את הדגדגן שלי״ הוא כותב (ולא, לא טעיתי בכתיבה, זה אכן הדגדגן שלו, כל כולי שייכת לו הוא רשאי לקחת הכל מתי ואיך שהוא רוצה ה כ ל - ש ל ו)
״כן אדוני״ אני עונה ויודעת שאין סיכוי שאני מאכזבת אותו היום! לא היום! היום אני הולכת להיות הכי טובה שיש!
״תמונה״ הוא מבקש
ואני שולחת תמונה שהחולצה מכסה כמעט הכל
״ביקשתי ממך להיות עירומה״ הוא כותב
״אדוני אני עירומה, רק הסתרתי את עצמי לא נעים לי״ אני כותבת ומוסיפה ״אני בחניון ויש לידי רכבים, לא נעים לי להוריד הכל״
״אוי מאמי הוא עונה לא נעים לך ?״ הוא כותב
״לא אדוני״ אני עונה
״תתלבשי בבקשה ! את לא ראוייה לי ו/או לזין שלי, האדון שלך לא יפגוש אותך השבוע״ הוא כותב
״לא אדוני!!!!!!״ אני כותבת אבל את הצרחה שבכתיבה קשה לפספס ״אני אזוז קצת הצידה ואתפשט בבקשה אדוני אני מתנצלת, אני מתחננת אלייך״
״אמרתי לך להתלבש״ הוא כותב ״אם את לא ידעת לציית, את לא ראוייה לי אני חושב שצריך להביא מישהי שתחנוך אותך, תלמד אותך לציית לי״
התחלתי לרעוד, הנשימה שלי התקצרה, נכנסתי להיסטריה ועם ההיסטריה הגיעו הדמעות של הפחד... אבל יותר מהפחד הגיעו הדמעות של האכזבה אני איכזבתי את האדון שלי, איכזבתי את המאהב שלי, את המכשף שלי אכזבתי אותו!!!
״אדוני אני מתחננת אני לא יכולה להפסיק לבכות, בבקשה אעשה מה שתרצה״ אני כותבת
ובקור רוח הוא כותב לי ״אני לא רוצה כלום! אני רוצה מישהי שתציית לי ואם את לא יכולה אז אולי אני צריך להביא לך חונכת, אני נכנס לשיחה אדבר איתך בהמשך תמחקי את הדמעות אני לא מאשר לך לבכות״
ניסיתי, אלוהים יודע כמה ניסיתי ויותר מזה אלוהים יודע כמה כאב לי הגוף, רגע על עצמי:
כאדם שבעברו חווה דכאון (כולל דכאון אחרי לידה מאובחן) יש תחושה כזאת שזר לא יבין, מאין חשמל כזה שעולה במעלה השוקיים ומצטבר מאחורי הברכיים כזה שהמפרקים ננהלים וישנה תחושה של תכף, ממש עוד רגע הגוף מפסיק להחזיק את עצמו, ונופלים, מה שמוזר הוא שישבתי ברכב, והרגשתי את זה קורה.
״נרגעת?!״ הוא כותב לי
״מנסה אדוני״ אני כותבת ומוסיפה ״הדמעות לא מפסיקות לרדת״
טלפון ... My Master M על הקו.
התגובה הראשונית שלי הייתה הלם, אנחנו לא נוהגים לשוחח בטלפון בטח לא באמצע היום.
״הלו״ אני עונה בקול חנוק מדמעות
״אני מבין שהיום החלטת שאת יודעת יותר טוב מהאדון שלך״
״לא אדוני״
״אני לא שומע״
״לא אדוני״ אני עונה ומנסה לגייס קול מלא בטחון.
״תתקשר אלייך בהמשך היום בחורה בשם x היא תהייה החונכת שלך לחודש הקרוב, היא תלמד אותך לציית לי, היא תראה לך איך מתנהגים״
״לא אני מתחננת לא״ אני אומרת
״לא?!״ הוא שואל ״מישהו שאל לדעתך?!״ אם את לא יכולה לציית לי ולעשות מה שאני מבקש אולי את בכלל לא ראוייה לי״ הוא ממשיך
ואני מנסה בכל כוחי לעצור את הדמעות ואומרת לו ״ אדוני אני מתחננת, אני לא אוכל לעמוד בזה שמישהי תגע בך!״
״את מקשיבה לי?!״ הוא אומר ומוסיף ״היא באה עבורך לא יהיה לה שום קשר איתי מלבד לקבל ממני הוראות ולחנוך אותך חודש עד שאמצא אותך ראוייה״
פתאום יצא לי קול שלא שמעתי מימיי, אני חושבת שזה קול נואש ״ אני לא אראה אותך חודש?!?!?!?״
״תגידי את מקשיבה למה שאני אומר לך?״ הוא שואל, ואני מרגישה את הלב שלי נמחץ, כאילו אדוני אוחז אותו באגרוף ולוחץ, כאילו אדוני רוצה לראות עד כמה הלב הזה שלי גמיש לשינויים.
״את מבינה למה אני כועס?״ הוא שואל וממשיך ״את בכלל מבינה מה קרה היום״
״כן״ אני עונה אבל בתוך תוכי הכל מתבלבל, הכל מתערפל, הטוב נמהל עם הרע, השמחה שחוויתי בבוקר נשכחה וכל מה שאני מרגישה זה שלעצב אין סוף, האיש הזה מושך בחוטים, וכרגע בפעם הראשוני בחיי נותרתי בלי מילים!
״אדוני אני מצטערת״ אני אומרת ומושכת באף, דבר שכנראה נשמע לאדוני כמו צחוק, והוא אומר ״לא הבנתי משהו מצחיק אותך?!?!״ ואני, אני רק רוצה לצרוח שאיזה מצחיק? על מה הוא מדבר? אני לא מסוגלת להפסיק לבכות, בוכה כמו תינוקת ואומרת לו ״אדוני איזה צחוק אני לא מצליחה להשתלט על הדמעות שלי!״
לא פעם כתבתי פה, בפוסטים עברו, שיש משהו אצל האדון שלי שיודע לקרוא אותי, משהו שגורם לי להרגיש לפעמים שגם אם אזרק כמו שק אבנים, רגע לפני שאגיע למכת המחץ בקרקעית, אדוני ישלוף את שרביט הקסמים שלו ומשק אבנים יהפוך אותי לשק נוצות שירחף את שארית הדרך ויגע באדמה בעדינות קסומה ויוצאת דופן, ולא זה לא סותר את הפחד מהנפילה וההתרסקות.
פתאום משום מקום בשיחה, מתוך ערפול חושים (בחיי שאין לי איך לתאר את זה אחרת) אדוני שואל אותי ״למי אני שייך?״ הייתי בטוחה שלא שמעתי טוב ואמרתי לו ״ סליחה אדוני? ״ ושוב הוא שאל ״למי אני שייך?״
באותו הרגע הרגשתי את הפחד המשתק שכתבתי עליו קודם שוב עולה בשוקיי, האם אני מדמיינת את השאלה? האם זאת שאלה מטעה? הוא יש פה איזשהי שאלת כוכבית / מכשילה שאני לא שמה לב אליה?
ושוב ״מתוך בליל המחשבות והערפול הבלתי מתפוגג״ אני שומעת אותו שואל אותי ״יקירתי למי אני שייך?״ ״לי?!״ אני עונה ספק ביראת כבוד ספק בזהירות.
״אני שלך״ הוא עונה לי ״רק שלך! לנצח״
״תודה אדוני״ אני עונה לו בבכי והוא עונה לי ״האדון שלך יהיה נחמד הפעם ויוותר לך על החונכות, אני מרגיש שאת יוצאת מהשיעור הזה חזקה יותר ועם הבנות חדשות״ הוא אומר, והתחושה הזאת של הויתור מבחינתו גורמת לי להבין, שהפחד שלי קיים, הפחד שלי מוחשי, אני אעשה הכל שאדוני לא ייעלם לי.
״את נוסעת?״ הוא שואל ״סיימת אצל הלקוח?״
״לא״ אני עונה ״אני חייבת לתת לו עוד שקית שנותרה לי עבורו ברכב״
״תנגבי את הדמעות״ הוא אומר ומוסיף, ״את לא מורידה אותי מהאוזן, אני רוצה לשמוע אותך מדברת איתו רוצה לשמוע איך הוא מדבר איתך ״
אני לא יודעת מהיכן הגיעו הכוחות שלי לנגב את הדמעות ולצעוד את ה50 מטר המזורגגים הללו שכל מה שאני רוצה לעשות זה להתנצל ולהיות ראויה לאיש שמחזיק אותי על הקו.
אני יוצרת מהלקוח צועדת לרכב ואדוני אומר, ״2 אצבעות לפה מיד, אני רוצה לשמוע אותך גומרת״
עד היום שאני כותבת את הפוסט הזה ויודעת שהוא יגיע לאדוני לאישור לפני פרסום, אני שואלת את עצמי איך מבוקר של אופרייה הגעתי לתהומות הנשייה ועכשיו אני מחדירה לעצמי 2 אצבעות וגומרת כמו מטורפת תוך 2 דקות?!?!?! איך לעזעאזל הוא עושה את זה.
תוך כדאי שאני גומרת, אדוני שואל אותי ״למי אני שייכת?״ וברור לכולנו שיש רק תשובה אחת!
הגעתי הביתה, לאחר שבכיתי עוד מספר פעמים ללא שליטה, שלחתי לאדוני תמונה שלי עם דמעות והוא הגיב תוך דקה ״את פשוט מושלמת בעבורי״.
שוב טלפון, פעמיים ביום, האם עליי לפחד? האם מותר לי להתרגש?
״הלו״ אני עונה
״יפה שלי איך את?״ הוא שואל
ושוב הדמעות מתחילות לזלוג, ״אני מתנצלת אדוני״ אני עונה והוא עונה, ״הכל בסדר יקירה, אנחנו נתחזק מזה, נגדל מזה יחד״.
״אדוני״ אני אומרת ומוסיפה ״אני לא רוצה לאכזב אותך, בחיים, אני רוצה להיות הכי טובה שיש״
ואדוני ענה״ את הכי טובה שיש״
״תודה אדוני״ אני עונה
״סקסית שלי, עברת היום משהו מטורף, גם אני, לכי תתקלחי ותיכנסי למיטה, נשיקות חיים שלי,את מדהימה״
ושוב הדמעות יורדות !
יצאתי מהמקלחת וכתבתי לו:
״פתאום זה היכה בי.
כנראה שלא סתם קראתי לך המקור אתמול.
אני מרגישה אותך בבטן אדוני, הנרתיק שלי מתכווץ בשנייה שאתה עולה לי בראש, והכוס שלי מתחיל להרטיב באותה נשימה.
אתה מקור ההנאה והסבל גם יחד.
מקור הכח והעונג שמציפים אותי וגורמים לי לרצות להיות שלך.
אני מרגישה שכמו המקור, להתקרב אלייך עלול לחמם אותי ולשרוף אותי באותה הנשימה.
ואני מתרגשת מזה, מרגישה שבפעם הראשונה בחיים אין לי שליטה על כלום.
וזה מדהים אדוני.
תודה עלייך ותודה שבחרת בי!
א א א א
אני שלך אדוני ... כל יום יותר