מרתון על רגליים שבורות

“the area dividing the brain and the soul

is affected in many ways by

experience —

some lose all mind and become soul:

insane.

some lose all soul and become mind:

intellectual.

some lose both and become:

accepted.”

–Charles Bukowski, "Lifedance"

Deep down inside of us, there’s a bluebird waiting to emerge. 

Here’s a poem by Charles Bukowski (August 16, 1920 – March 9, 1994), American poet, novelist, and short story writer whose writing was influenced by the social, cultural, and economic ambience of his adopted home city of Los Angeles.

Bukowski's work addresses the ordinary lives of poor Americans, the act of writing, alcohol, relationships with women, and the drudgery of work. The FBI kept a file on him as a result of his column Notes of a Dirty Old Man in the LA underground newspaper Open City.

Bluebird

there's a bluebird in my heart that

wants to get out

but I'm too tough for him,

I say, stay in there, I'm not going

to let anybody see

you.

there's a bluebird in my heart that

wants to get out

but I pour whiskey on him and inhale

cigarette smoke

and the whores and the bartenders

and the grocery clerks

never know that

he's

in there.

there's a bluebird in my heart that

wants to get out

but I'm too tough for him,

I say,

stay down, do you want to mess

me up?

you want to screw up the

works?

you want to blow my book sales in

Europe?

there's a bluebird in my heart that

wants to get out

but I'm too clever, I only let him out

at night sometimes

when everybody's asleep.

I say, I know that you're there,

so don't be sad.

then I put him back,

but he's singing a little

in there, I haven't quite let him

die

and we sleep together like

that

with our

secret pact

and it's nice enough to

make a man

weep, but I don't

weep, do

you?

--Charles Bukowski 

[from The Last Night of the Earth Poems, Ecco (2002)]

__________________

“I felt like crying but nothing came out. it was just a sort of sad sickness, sick sad, when you can’t feel any worse. I think you know it. I think everybody knows it now and then. but I think I have known it pretty often, too often.”

― Charles Bukowski, Tales of Ordinary Madness

Yes Yes

Charles Bukowski

when God created love he didn't help most

when God created dogs He didn't help dogs

when God created plants that was average

when God created hate we had a standard utility

when God created me He created me

when God created the monkey He was asleep

when He created the giraffe He was drunk

when He created narcotics He was high

and when He created suicide He was low

when He created you lying in bed

He knew what He was doing

He was drunk and He was high

and He created the mountains and the sea and fire at the same time

He made some mistakes

but when He created you lying in bed

He came all over His Blessed Universe

לא יודעת, אם קיים שם מסוים לנשלטות כאלה, אבל אני אקרא לזה "נשלטת טוטאלית". 

ואני לא מתכוונת שהיא מתמסרת לשליטה טוטאלית. בכלל לא. 

אני מדברת על המקרים שנשלטת זקוקה להתמסרות טוטאלית מצד השולט. שכל השליטה, המיניות, הרצון, ההתעניינות, האהבה, וחום, האכזבה, הכאב, החוזקה, החולשה, הפנימיות החשוכה, הכי נסתרת, הוא כולו היה רק שלה. עם כל ההנהה וכל הכאב. גם הכאב שהוא נותן. אבל - והכי חשוב - הכאב שלו שהוא מסתיר. שהיא תוכל לקחת ממנו גם את הכאב ההוא ולשחרר אותו. וככה כל חלק שבו שהוא דוחה, לא מקבל, לא רוצה, מגעיל - יעביר לה שהיא תאהוב ותקבל ותשחרר. 

כי לכל זונה יש מחיר שלה.

ולכל תזוזה של הזונה יש מחיר שלה. 

וזונה לא תעשה שום תזוזה כל עוד לא הבטיחו לה את התשלום.

ואם לא שילם פעם אחד, היא לא תלך אם אותו גבר שוב. 

ויש זונות שמקבלות את התשלום בכסף. 

או בכבוד.

או בהנהה.

או ביחס נעים.

או במעמד חברתי.

וכמובן זה תמיד תערובת ומסובך והרבה יותר מעניין ואני מגזימה בפשטות לצורך העניין. 

ויש זונה שמקבלת תשלום בדבקות, שייכות, התמסרות, התחייבות, פתיחות טוטאלית. 

אין כאן מקום לזונות אחרות. לשקר. למשחק זול. לשימוש וניצול. הכל אמיתי, משגע, בגדול, ביוקר. ותמיד הדדי. 

מעניין עם קיים מושג כזה? קיימות נשלטות כאלה? שולטים כאלה? 

כי אני בהחלט אחת כזאת. נשלטת אכזרית וטוטאלית...

הצורך הדדי הזה

כשאתה חייב להכאיב את הגוף שלי שאוכל לרפאות את הנפש שלך...

"את עושה קולות? צורחת? נוהמת? גונחת? אוהב ככה".

"את משפריצה? מהר? הרבה? אוהב ככה"

"את גומרת הרבה? שרשרות? מהר? לפי פקודה? גם יודעת לא לגמור לפי הפקודה? ובלי לגעת בעצמך? ולפי הפקודה? אוהב ככה"

"את גומרת אנאלי? ודוגי? ודאבל? ועצבאות? ואוראלי? אוהב ככה"

"איך את עם השפלות? ומוצצת טוב? ומכניסה את לשונך בתחת? ועינוי פטמות? ומשיחת שיער? ומלקקת את כפות הרגליים טוב? עוסוי? אוהב ככה"

............

חיכיתי לשאלה האחרונה

ובלעתי הרבה

והתחלתי אפילו להתלבט, אולי הפעם טעיתי... 

אבל לא. הם אף פעם לא מאכזבים.

קיבלתי את השאלה האחרונה האהובה עליי.

ואז גמרתי.

וצחקתי.

כי כבר אין בי כוח לבכות כאן.

קיבלתי אותה ועם הלב הטהור סיימתי את ההתכתבות:

"ומה עוד את אוהבת?"

ואני כל פעם מנסה להבין, האם זה אמיתי?

זה באמת ככה?

זאת השאלה?

מה

עוד

אני

אוהבת

?

מה אני מרגישה בדיוק, אבל יש לי שיר שמתאר את זה מוווושלם....

I'd sell your heart to the junkman

Baby, for a buck, for a buck

If you're looking for someone to pull you out of that ditch

You're out of luck, you're out of luck

Ship is sinking

The ship is sinking

The ship is sinking

There's leak, there's a leak, in the boiler room

The poor, the lame, the blind

Who are the ones that we kept in charge?

Killers, thieves, and lawyers

God's away, God's away

God's away on business

Business

God's away, God's away

God's away on business

Business

Digging up the dead with a shovel and a pick

It's a job, it's a job

Bloody moon rising with a plague and a flood

Join the mob, join the mob

It's all over, it's all over, it's all over

And there's a leak, there's a leak, in the boiler room

The poor, the lame, the blind

Who are the ones that we kept in charge?

Killers, thieves, and lawyers

God's away, God's away, God's away

On Business

Business

God's away, God's away

On Business

Business, ha

Goddamn there's always such a big temptation

To be good, to be good

There's always free cheddar in a mousetrap, baby

It's a deal, it's a deal

God's away, God's away, God's away

On business

Business

God's away, God's away, God's away

On business

Business

I narrow my eyes like a coin slot baby

Let her ring, let her ring

God's away, God's away

God's away on business

God's away, God's away

God's away on business, business

מוזר, עד כמה לפעמים שירים באמת מתארים את משהו שקרה או קורה לנו בחיים פרטיים קטנים וכל כך אישיים שלנו. זה היופי של אמנות, הקסם שלה, שמפני שהשפה שלה היא הרבה יותר רחבה מהשפות של מילים יום יומיות (למרות שבכאילו היא כן משתמשת באותן מילים אבל רק לנוחות שלנו. ויש נאומנות שלא משתמשת בהן ועדיין אפשר להתחבר אליה ולשתף איתה את המציאות הפרטית שלנו, אבל אני שוב הלכתי בשביל אחר). 

למשל, השיר הזה מתאר בדיוק מטורף את מה שקרה לי כאן ואיך אני מרגישה עם זה

הכי כייף כשזה קורה עם שירים כאלה, שמתארים תהליכים, מקרים ספציפים, לא משהו כללי, כמו, נגיד, שיר הזה. גם יפה ומדויק, אבל... נו, הבנתם בקיצור