וידוי ושאלה

לפני 5 חודשים. 23 ביוני 2024 בשעה 7:04

בלילה היה לי התקף אלרגיה לא יודעת למה ומה גרם לי אותה...

די חזק...

התחיל מגירוי בעיניים, דיגדוג בידיים ובכל הגוף.

ומיד התחילו קשיי נשימה.

רצתי, לקחתי וונטולין.

****

בבלאגן וכאוס שנקרא "בית שלי" יש כמה דברים שתמיד קיימים בכמות כאילו מיותרת ונמצאים במקומות מוזרים בדירה. וגם, בעצם, יש להם מקומות קבועים. וונטולין, מכשיר אינגלציה ואביזרים שלו, כל מיני תרופות נגד אלרגיה, מדדי חום, קרם ידיים, כרם הגנה, כדורים נגד כאבי ראש שלי, דאודורנטים, בקבוקי מיים, מטענים וכאלה...

****

אז לקחתי וונטולין.

ולא עזר.

נבהלתי ממש. פחדתי כי לנסוע למיון או טרם לא נכנס לתוכנית, לא כספית, לא לוגיסטית, לא אישית, לא בכלל.

לקחתי עוד פעם.

אותו כלום.

פאאאקינג שיט, אמרתי לעצמי והסתכלתי למעלה כי נו באמת, מה זה הפאקינג שיט הזה.

היה 3 בלילה ובעצם וכאילו רציתי לצאת להליכה ב5 בבוקר, לתפוס ה"עוד לא כל כך חם"... התוכניות המתודות שלי, כרגיל...

לקחתי פעם שלישית - וכנראה הפאקקינג שיט עבד (כמו שהוא עובד ברוב הפעמים) והתחלתי לנשום.

אחרי זה תרפתי 60 טיפות של פניסטיל במקום 40 רגילות והלחתי למטבח להכניס משהו לבטן. כי עדיף ככה מהניסיון. לאכול עם התרופה הזאת. הגירויים ודיגדוגים התחילו לעבור. הנשימה להפך, התחילה לחזור. הוצאתי אורז ושאריות פטריות עם קוקוס וכל מיני מסביב. למיקרו - לפה - לבטן בלי לחשוב ולטעום.

בזמן אחרון (כבר כמה שנים) אני כמעט ולא מסוגלת לאכול את מה ששאני בישלתי. למרות שזה טעים ובדרך כלל אפילו נורא טעים. ולפעמים אפילו טעים בטירוף.

אבל אני לא מסוגלת... אז אוכל כל מיני כריכים או ג'אנק... או שמכניסה ככה, כתרופה.

ישבתי על המזרן שלי על הרצפה, זרקתי אוכל לתוך הפה ובכיתי.

כי כל כך רציתי את אמא.

נראה לי שהפעם הראשונה שרציתי כל כך שהיא תבוא מאז שנפטרה ב2011.

רציתי שתיכנס לחדר, תיקח את הצלחת הבוהרת אחרי מיקרו מהידיים שלי, תיישב אותי בכורסה, תגיד שאני לא עושה נכון, את הכל. שתחליט, תנדנד את הראש באכזבה, תחבק אותי בריחוק קצת, כמו שתמיד חיבקה, בלי ממש להצמיד...

שהיא תיקת אחריות ממני...

שהיא תגיד לי מה לעשות...

שהיא תבטיח שיהיה בסדר...

שהיא תגיד שאני כרגיל כקילקלתי את הכל אבל כמעט ואפשר להציל...

ושאפסיק להיות טפשה, לא מתאים לי...

ותנדנד את הראש...

ותשים אותי לישון, תגרד לי את הגב כמו שרק היא יודעת, את הראש, חצי גירוד, חצי עיסוי. תשיר לי שיר עליי, איך נסיה קטנה טיפשה החליטה שהיא חולה והיא לא...

אני יודעת שרב הדברים שהיא אמרה ועשתה היו הזויים ולא נכונים וטוקסיק ושברו את הראש שלי והיו לא קשורים אליי אלה היו התגובות שלה הטראומתיות למה שקרה לה...

אבל כל כך התעייפתי להיות המבוגרת האחראי. המחליט, היודע, המוביל, השולט, הדורש, המגדיר, הבטוח...