רבים שאלו אותי :"מדוע בחרת דווקא בניק הזה ?"
ויש כאלה שמוסיפים ואומרים שהוא נשמע אופטימי למדיי.
חשבתי על עניין האופטימי ואז שאלתי את עצמי : "מי אמר שאופקים חדשים חייבים להיות וורודים וטובים ?" ואולי בכלל האופק החדש, הוא אפל וקודר, חסר חיים וקפוא, ואולי אפילו משעמם – שזה אף גרוע מאפל וקודר.
ובכלל, אני, שאני אדם די פסימי מטבעי, ונושא בחיקו תמיד תחזית אפוקליפטית לשעת צרה, לא ממש מתאים לאופטימיות הטמונה בניק.
אז בואו ואספר לך בדיוק מה מקור השם.
בעבר, הייתי רשום לכלוב תחת ניק אחר. קראו לי אז : tsunami29. כן, צונאמי, בהחלט נשמע פחות אופטימי... והסיבה לניק היתה שכאשר נרשמתי בזמנו לכלוב, התחולל אסון הצונאמי וטחנו את זה כל הרבה בחדשות, שזה הדבר היחיד שעלה לי לראש..
למרות שכאשר חושבים על זה, צונאמי הוא דוגמא מוחשית ביותר ל"אפקט הפרפר". כיצד רעידת אדמה בקצה אחד של העולם, יכולה לגרום לגל אדיר בצידו השני. ממש כפרפר המניד את כנפיו הדקות ומזיז את האוויר סביבו, משנה את זרימתו, שגוררת תגובת שרשרת בצידו האחר של העולם.
וכך נולד הניק הקודם : tsunami29.
שוטטתי לי זמן קצר בכלוב ואפילו פרסמתי כמה פוסטים בפורום אך די מהר השתעממתי ונטשתי אותו. משאיר מאחור את tsunami29, כשהוא כלוא בכלוב, כבול בשלשלאות ומחכה לישועה. הוא קרא לי לחזור. לבוא ולהציל אותו. אבל אני הייתי כבול לאהבה ונילית, מאוהב, מסנוור, וכלל לא חשבתי להיכנס לאתר.
האהבה נגמרה, ההתאהבות שינתה צבעה לאכזבה עכורה ואני נשאבתי בחזרה לכלוב.
ואז, בדיוק באותו היום ששבתי על מנת להשיב את tsunami29 לחיים, שוגרה חללית של נאסא לכייון כוכב הלכת "פלוטו". כוכב הלכת הרחוק והקר במערכת השמש שלנו. לחללית הבלתי מאוישת, ישנו גשוש קטן, רובוט, אותו תשגר לפלוט והוא ינחת עליו ויגשש. לפרוייקט כולו קראה נאסא : New Horizons . וסביר להניח שכל מה שנמצא שם יהיה כוכב קפוא, מלא בגזים רעילים, מתאן נוזלי ואפס חיים... לכן אתם מבינים מדוע אני אומר שאופק חדש הוא לא בהכרח דבר אופטימי ?
הצצתי בפרופיל הקודם שהיה לי. "כתבתי המון", אמרתי לעצמי, ובאחת סימנתי ומחקתי הכל. החלטתי לכתוב פרופיל חדש,מתומצת יותר, ענייני יותר, שישקף אותי ולא יסתיר, שיגלה טפח אך יסתיר טפחיים, שיהיה אני.
הציור שנבחר לפרופיל גם הוא לא נבחר באקראי.
מי שישים ליבו לציור יראה, שיש בו משהו שמבטא סוויצ'יות. הבחור מקולר בצווארו, נאחז באיברו, ובגדיו בלויים וקרועים כשל עבד. עם זאת, הוא אוחז בנערה בכוח, כובל אותה באהבתו, והיא נכנעת לו מתוך שליטה.
והנשיקה – מלאת תשוקה, מלאת אהבה. לואיס רויו (הצייר) התעלה על עצמו בציור הזה. כל כך אמיתי, כל כך מפתה, מעורר בי את החשק לאהוב, להיות נאהב. שוב לחבק, שוב להיות מחובק.
אז זהו – זהו סיפורו של הניק למי ששואל, שאל וישאל. לא מתוחכם מדי, לא פלצני, לא לירי במיוחד וגם לא וולגארי. פשוט אקטואלי. ומי שזה מעורר בו אופטימיות בלב – שיהנה.
ואני ? אני רוצה לאחוז בידה של אהובה, ולצעוד איתה אל עבר אופקים חדשים, גם אם לפעמים הם לא תמיד חדשים, ולא תמיד אופטימיים, לא תמיד קלים ולפעמים אפילו קרים, ממש כמו פלוטו הכוכב, לפעמים צבעוניים ולפעמים צבועים סתם בשחור ולבן.
לפני 18 שנים. 25 במרץ 2006 בשעה 14:59