|
|
|
לבד
ואני כל כך רוצה אותה
כל מה שאני יכולה זה לשלוח הודעה עם חיוך
וכמה מילים על האיבר שבי שרוצה לחוש את היד שלה
ולקוות שהיא תשלח לי משהו בחזרה
כשאני לבד
ואני יודעת שהיא אוהבת אותי
אני יודעת שהיא גם תשלח לי הוראה או הנחיה כלשהי
כשאני לבד
אני ...............
אם הייתי אמיצה הייתי חוזרת מחר אל החדר ההוא
אל הבית ההוא
אם הייתי אמיצה הייתי חוזרת מחר אל הסשן ההוא
ומשנה דברים
עושה את זה אחרת
אם הייתי אמיצה הייתי בוחרת בכאב ולא בפשטות
הייתי הולכת עד הסוף
ואני אמיצה
ואני בוחרת כרגע להיות במקום אחר
ואולי בסוף נובמבר להיות שם שוב
והפעם לעשות את זה אחרת , כואב יותר ונעים יותר
בלהט הקרב אני בקושי זוכרת משהו
רק שהצמיג האחורי התחיל להרגיש לי קצת רך מידי
בלהט הקרב אני זוכרת שהייתי מאחורי 4 או 5 רוכבים ושהחלפתי מקומות לא מעט פעמים
בלהט הקרב אני זוכרת שבסוף אמרו לי שסיימתי 17
ובמרוץ השני 15
אני לא זוכרת כמעט כלום מעבר
רק שאני רוצה עוד
יש לך 20 דקות ועוד 20 דקות
20 דקות להכיר את המסלול ועוד 20 דקות לכוון את האופנוע
ה Kawaski 300 שלא רכבתי עליו מעולם מרגיש לי דקיק וקליל
קליל מידי למען האמת
ההספק מוגבל אבל המשקל שלו כל כך קל שאני מרימה גלגל ב 3 ההילוכים הראשונים
לא זוכרת כמה זמן לא רכבתי בתנאים של מרוץ או קרוב לזה
אחרי 3 הקפות אני כבר יודעת מה נקודות הבלימה
נכנסת לרחבת הטיפולים אני רוצה יותר היגוי ההאצה מספיקה לי
הזמנים שלי נראים בסדר אני אי שם במקום ה 12 או 13 וזה כאשני ממש לא מכירה את המסלול
כמה שינויים קלים
אנטוניו מדביק חתיכת גומי מאחורי האוכף שלי ואומר לי , זה מה שאת צריכה
הוא מכואני מהטובים שיש בעולם ה Motogp , מנוסה סבלני ולמרות הספם שמסתיר את החיוך הוא האדם הכי נכון עבורי כרגע
קצת שינויים במזלג ואני יוצאת שוב
יש לי עוד 5 דקות לפני גמר מקצה האימון הראשון
הקצב עולה
אני מבינה טוב יותר את הפניות במיוחד את הקינק הנוראית
לוחצת חזק רק לא ליפול
הזמנים משתפרים והביטחון עולה לשמיים
מרגישה כמו בלונה פארק רק במקום באויר אני צמודה לקרקע במהירויות מהדהימות
בקצה הישורת אני על יותר מ 200 ואפשר אולי עוד קצת אבל רק אולי
המקצה נגמר
זמן לדבר קצת
פותחת חליפה מניחה קסדה בצד
הציצי שלי בולט מעט מבעד לחולצת הטריקו הלבנה
אנטוניו מוריד מבט ואני עונה לו שזה בסדר ושלא יבהל
המנהלת שלי נכנסת לרגע היא מבלה את היום הזה בשיחות טלפון והחליטה להיות נערת המיים שלי
היא מביטה בו, אל תדאג היא אומרת היא לא תיתן לך לגעת בהם
אני צוחקת
אנטוניו עוצר לרגע פותח ארנק ומראה לי תמונה של אשתו
אני כבר מכירה אותה אני עונה
נפגשנו במיזאנו
הוא מחייך
עוד 10 דקות והחלק הבא של המקצה
תזכרי שאת צריכה גם זמן טוב לדירוג
הוא מרכיב לי צמיג חדש מאחור
ואני מבקשת גם קדמי רך יותר לחלק השני של המקצה
הרמזור עובר לירוק ואני שוב על המסלול
הקינק כרגיל הוא הנקודה החלשה שלי, צריכה ללמוד את הקו הנכון ואני יודעת שאני מאבדת שם לפחות חצי שניה
מצד שני אני סוגרת את הפער בבלימות איזה חלום
עוד הקפה ונכנסת להחליף לקדמי רך
הקצב עולה מעט
2 הקפות אחרונות
נכנסת לרחבה אחרי הלונה פארק
מבט על הזמנים
אני עשירית
שורה רביעית זה נהדר עבורי
נושמת
אנטוניו יוצא החוצה
מעשן סיגר וצוחק
את יכולה הרבה יותר הוא אומר
אבל מחר תשתדלי להנות
חלפות כמה שעות
שיחה קצרה עם אן
משתפת
מדברת כמו ילדה קטנה שחזרה מהלונה פארק בפעם הראשונה
והנה חצות
אני צריכה לישון קצת
לפחות כמה שעות
מחר יום עמוס
מקווה לא לאכזב את אנטוניו הוא הקדיש את הסופש הזה במיוחד עבורי במקום לצאת לדייג היכן שהוא .........
שעת צהריים
אחרי פגישה עם הצוות שלי למרוץ של מחר
ואחרי פגישת עבודה עם המנהלת שלי
חושבת מה עוד נשאר לי לעשות
כי בעוד פחות מ 24 שעות כבר אסיים את המרוץ הראשון מהשניים שלי
ובין לבין אני למעשה לומדת את המסלול עבור העבודה שלי בסופש הבא
מרגישה כמו ילדה קטנה בלונה פארק של חוויות
ובמקביל אני בכלל לא מבינה שכבר צהריים
הטיסה לכאן הייתה נהדרת אבל השעון שלי התחרפן לגמרי
אחרי טיסה של........... הרבה שעות
חדר מלון ביחד עם המנהלת שלי
אפשר לומר סוויטה כי כל אחת קיבלה חדר ויש רק דלת מחברת
בלבי המלון מחכה לנו אנטוניו, מנהל הצוות של Bez אחד משני הרוכבים שאני מטפלת להם במדיה
הוא גם יהיה המכואני שלי בשני המרוצים
הוא צוחק איתנו באיטלקית מתגלגלת
מרוצה מזה שלמעשה כבר קיבל את המוסך שלו לסופשבוע הבא
עולה לרגע לחדר ומוציאה את חליפת הרכיבה שלי
מעבירה אותה אל אנטוניו שיסדר לי אותה כבר במסלול
המנהלת המקסימה שלי יושבת איתו לשיחה באיטליקת שהיא כבר כל כך מתגלגלת שאני לא מבינה הכל
בינתיים מגיע הקפה והכריכים
אני כל כך לא מאופסת ולא שמה שאני אחרי מסע של כ 26 שעות
עולות לחדר
מקלחת
ועוד כמה דקות אתרסק למיטה
מזל שעוד מעט לילה כאן
לציית ציות עיוור זו אחת המחשבות שלי
האם אני בכלל מסוגלת כיום
חושבת על סשן שאולי יהיה ואולי לא
הרי זה בכלל לא בשליטה שלי , האם היא תבקש
ובכל זאת
רוצה להגיע ליום שבו היא תפקוד עלי
תשלח אותי להיות המטפלת של אחת מחברותיה
מישהי שחולה ויותר מיום
שתשלח אותי לטפל ולדאוג , לא במוב המיני
לחבק לדאוג שתחלים בקלות
להיות כמו אמא או אחות שדואגת
ולדעת שאם אדבק זה יהיה כי עשיתי משהו טוב
ואם היא תגיד לי דבר כזה ברור שאלך
כי אני יודעת שהיא גם דואגת לי ולא תגרום לי למשהו שאני לא מסוגלת לעמוד בו
( ובבקשה לא לשפוט אותי על זה שאני מסכנת את הבריאות שלי )
יושבת בפינה קטנה
טרמינל ענק
ואני מנסה להתחבא מהעולם
רוצה את הפרטיות שלי
ולא ממש מוצאת
בפינה קטנה אני מצליחה להקטין את עצמי
ובעצם בכלל מגדילה
כותבת אתץ המלים שלי על עצמי
ומוצאת לרגע אחד מסתור מהכאבים והסבל שהעולם בחר עבורי
בפינה קטנה אני מגלה שאני בכל זאת מסוגלת להיות גם גדולה וגם נסתרת
מוצאת את החופש להיות מי שאני
מתנתקת מהכאב ומרגישה את העונג
זו אני
ואני לא אשתנה
בפינה קטנה
אני נשארת אני
מחר אני יוצאת למסע
טיסה לאיטליה ומשם לאטסטרליה
שבוע וקצת עם הקבוצה בפיליפ איילנד
לא הייתי אמורה לטוס אבל המקבילה שלי ביקשה לחזור הביתה ואני יכולה להצטרף
זו נסיעה מיוחדת
ואפילו הביטחו לי שאוכל להשתתף במרוץ אופנועים אחד ( הלוואי מול הגדולים באמת אבל כרגע זה מול חובבים )
אני מתרגשת
ובעיקר מתלבטת מה לארוז ............
לפחות אני בחדר רק עם המנהלת שלי שהיא בכלל מקסימה
וברור שאתגעגע לזוגתי
אבל שתינו יודעות שזו הבחירה שלי להיות כאן
במקום ובצורה הזו של החיים
אנו משתנות
מערכת היחסים משתנה
הגדרות משתנות
שוכבות על הגב ומדברות
אחרי סקס בוקר נהדר
זכיתי לרימינג מדהים ואני מחוייכת מתנשמת ובעיקר מרגישה את השינוי
אם בעבר זו הייתה חוויה של פעם בהמון זמן
ועוד כששתיינו בווסת ( שלי רק באמצע ושל אן כבר בסוף )
הרי שבימים אלו אני זוכה יותר ויותר להיות המעונגת המובילה
גם ההחלטה לסגור את האופציה למגע מבחוץ עושה לנו טוב
שינויים קטנים
ולא אני לא שולטת
אני עדיין אותה ילדה קטנה שצריכה חיבוק תמיכה והכלה
וכנראה ששינויים עושים טוב
