שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שינויים

יש שינוי באוויר,
הטוויטי מתחיל להצמיח נוצות.
"בין הצער לאושר, מחפש לי טיפת אהבה"
לפני 12 שנים. 27 בנובמבר 2011 בשעה 17:26

קודם כל וראשית כל
שווה להקשיב לשיר הזה לפחות פעמיים
ורק אח"כ להמשיך ולקרא
מצרפת את המילים למטה
ולמי שלא יודע הסינגל האחרון שאיימי הקליטה לפני מותה בטרם עת.

&ob=av2e

" class="ng_url">Body & Soul

My heart is sad and lonely
For you I sigh, for you dear only
Why haven't you seen it
I'm all for you body and soul

I spend my days in longing
And wondering why it's me that you're wronging
I tell you that I mean it
I'm all for you body and soul

I can't believe it
It's hard to conceive it
That you'd turn away romance
Are you pretending
It looks like the ending
Unless I could have one more chance to prove, dear


My life a wreck you're making
You know I'm yours just for the taking
I'd gladly surrender myself to you body and soul

Are you pretending
It looks like the ending
Unless I could have one more chance to prove, dear

My life a wreck you're making
You know I'm yours for the very taking
I'd gladly surrender myself to you body and sou


מי ששלח לי את השיר הזה כתב לי שהוא שמע על הגירסה הזו
וחשב עלי.
מה שנגע בו במיוחד היה הקטע שצבעתי כחול.
אני תוהה בייני ובין עצמי
מדוע מכל השיר היפיפה, עצוב, מדהים, נוגע הזה,
אני בחרתי לראות ולהרגיש בעיקר את הקטע הצבוע סגול.

מן תקופה כזו כנראה.

לפני 12 שנים. 26 בנובמבר 2011 בשעה 18:40

לפעמים אני מרגישה כאן כאילו הלכתי לאיבוד
אינני יודעת מה אני עושה כאן ולמה.
לא כאן בכלוב,
אלא בכלל
בעולם הזה של ה BDSM

כשנתקלתי לראשונה בצירוף האותיות הללו
הן הילכו עלי קסם
הן היו מן מסגרת
שהתאימה לעולם
שבניתי בתוכי הרחק מעיני כל.
אבל לפעמים אני חשה כאילו הלכתי לאיבוד בתוכן.

לפעמים אני מרגישה לא שם
שאני לא מוצאת את המקום שלי
מרגישה שאני הלכתי לי לאיבוד.
לפעמים אני פשוט צוללת הכי הכי עמוק שאפשר
טובעת

לוקחת נשימה עמוקה עמוקה
שואפת אוויר מלא הריאות.
ועורכת שינויים.
אינני יודעת איך תראה התמונה הזו בסוף
אינני יודעת לאן אני הולכת
ואיך תראה הדרך.

אבל חייבת את זה לעצמי.

לפני 12 שנים. 24 בנובמבר 2011 בשעה 19:17

קולו המלטף העמוק הצרוד של לאונרד כהן
חודר את הנימים, עמוק לנשמה

תודו שהוא מדהים.


Show Me The Place

(לחצו כדי לשמוע)

Leonard Cohen

Show me the place, where you want your slave to go
Show me the place, I've forgotten I don't know
Show me the place where my head is bend and low
Show me the place, where you want your slave to go

Show me the place, help me roll away the stone
Show me the place, I can't move this thing alone
Show me the place where the word became a man
Show me the place where the suffering began

The troubles came I saved what I could save
A shred of light, a particle away
But there were chains so I hastened to the hay
There were chains, a lot of chains
Like a spade
Show me the place, where you want your slave to go
Show me the place, I've forgotten I don't know
Show me the place, where you want your slave to go

The troubles came I saved what I could save
A shred of light, a particle away
But there were chains so I hastened to the hay
There were chains so I loved you like a slave

Show me the place
Show me the place
Show me the place

Show me the place, help me roll away the stone
Show me the place, I can't move this thing alone
Show me the place where the word became a man
Show me the place whre the suffering began


לפני 12 שנים. 23 בנובמבר 2011 בשעה 18:01

רוצה לכתוב
המחשבות עוברות לי בראש דוהרות
והאצבעות קפואות
ממאנות לנוע על המקלדת
כותבת שטויות
דברים קלילים
שלא עוברים את האפידרמיס
כבר לא נוגעת במה שמתחת במה שבוער
ורותח
מתחת לפני השטח
שומרת על חזות קפואה מחייכת

היום אני שותקת
לא שממש השתנה אצלי משהו בחשיבה
או לי סתם בהרגשה
אולי
כי כבר לא ממש איכפת
אולי כי פשוט עייפתי

אם ביום אחר הייתי שומעת את מה שנאמר לי היום
הייתי מתגייסת
נלחמת
הופכת עולמות
אבל היום
היום אני שותקת
אולי מותשת
אולי כי יודעת שזה כבר לא משנה
שכלום לא באמת ישתנה
ואם כן,
אז אם כבר אני
זו שצריכה לעשות מעשה
לקום וללכת
לצאת סופית מהסרט הזה

הכי מפגר בכל הסיפור הזה הוא
שבכל מקום אחר זה אמור להיות אירוע משמח ומעודד
שהרי לא בכל יום אדם מתבשר על
כך שקיבל קידום.

לפני 13 שנים. 21 בנובמבר 2011 בשעה 10:03

אני עדין בבית
השיעול עדין מציק ביותר
בעיקר כשאני מתעוררת
את הרוב השישבתראשון
העברתי בלישון
להציץ לדקה מהפוך ולהרדם שנית

בין לבין השלמתי קצת סדרות שעוקבת אחריהן
או רואה מחדש

ברשימה היום
The Big Bang Theory - Season 4, Episode 6
Babylon 5 - Season 2, Episode 16
Deep Space Nine - Season 2, Episode 8

כן כן אני יודעת
Kinky & Geeky
מי אמר שלטוויטי אין טעם מוזר?
כי עדין מחכה לי הפרק האחרון ששודר בעונה האחורנה של
"האנטומייה של גריי"


הולכת להכין לי כוס תה טוב
ולהתכרבל מתחת לשמיכה יחד עם שרלוק הולמס
או עם הרקול פוארו, לא החלטתי עדין.

לפני 13 שנים. 18 בנובמבר 2011 בשעה 16:55

הרופא שלי מתוק אמיתי

"תמוננוצ'קה" הוא מחייך
"קצת גשם, וזהו?
הגרון שלך אדום
הבלוטות לא מי יודע מה נחמדות
נו נו נו
את יודעת שאני לא עובד מחר" הוא מחייך,
"אז אם מחמיר, יום ראשון על הבוקר את אצלי"

הוא רושם לי אנטיביוטיקה
ושולח אותי הביתה.

ומאז אני מכורבלת לי מתחת לשמיכות
השיעול מכאיב לי
ומרעיד את כל הגוף
הגרון כואב ומרגיש כמו נייר זכוכית
וכל מה שאני רוצה לעשות
זה לישון

וזה בדיוק מה שאני הולכת לעשות.

שבת שלום

לפני 13 שנים. 18 בנובמבר 2011 בשעה 4:40

הגרון שלי הרגיש לי כמו נייר זכוכית כל היום אתמול
הלילה לא הפסקתי להתהפך במיטה
ולהשתעל את עצמי לדעת

מרגישה כאילו הריאות מנסות לפרוץ לי החוצה מתוך הגרון.
לחלוטין לא מתה על האופציה הזו

ביחוד כשאני רואה דם בעינים.

טוויטי הדליק את הדוד
ייכנס למקלחת חמה
יתעטף היטב
ישים נפשו בכפו
יצא אל הסער והדלף
וידדה בשארית כוחותיו
אל הרופא החביב עליו.

לטוויטי יש רופא
with great bedside manners
כל פעם שהוא רואה את הטוויטי
גם אם זה מקצה המסדרון
עיניו אורות והוא מחייך חיוך חם ומאיר עיניים
ושואל לשלומו של הטוויט
ומתלונן בחביבות שאני מבקרת אותו רק כשאני חולה
LOL

טוויטי מדמיין לעצמו כוס תה מהביל
ומתכרבל היטב עוד קצת

לפני 13 שנים. 17 בנובמבר 2011 בשעה 20:19

העברית היא שפה עתיקת יומין, אך אוצר המילים שלה, דל עד כאב,
השפה הזו היתה די רדומה במשך אלפי שנים, בטרם זכתה לתחייה מחודשת. כשבאים לתרגם את המילים
envy & Jealousy
מקבלים מילה אחת - קנאה
אבל למילים הללו יש משמעויות נרחבות שקשה ממש לתפוס אותן כשמתמשים רק במילה קנאה.

הקנאה מתעוררת מכמה סיבות, הראשית שבהן
פחד
הפחד לאבד את מה שיש.
סוג כזה קיים לרוב בין בני זוג המקנאים זה לזה
הגבר רואה את זוגתו מפלרטטת עם אחר, ומיד מתפוצץ לו וריד ברקה
מה יש בו אין בי, האם הוא יותר טוב, מוצלח ממני, מה אם היא תלך איתו ותנטוש אותי.
אנשים הבטוחים בעצמם, בעלי מודעות והערכה עצמית בריאה, לא מתרגשים מזה שבן או בת זוגם משוחחת עם אדם אחר בנעימים,
הם יודעים שיש להם זוגיות בריאה, ואהבה שהם דואגים לטפח,
ויודעים שאי אפשר לקשור אף אחד אליך, בסופו של יום על אף המאמץ לשמור ולטפח, אי אפשר למנוע מאדם לקום וללכת. אי אפשר לסגור אף אחד בכלוב.

אני אישית סוברת שיש לרדת לעומקו של שורש העיניין בסוג כזה של קנאה, היא מכבידה מכאיבה ובעצם מצביעה על חוליים שונים הקימים אצל אותו אדם או אותה זוגיות. ברגע שמתנודדים עם השורש, גם הקנאה מתאדה לה.

יש סוג אחר של קנאה שבעיני היא דווקא חיובית.
קנאה שמדרבנת ומעוררת את האדם לפעולה חיובית לשיפור עצמי.
לדוגמא, בהיותי ילדה היתה לי חברה שאהבה לצייר, וידעה להוצי תחת אצבעותיה ציורים לא רעים בכלל, אני עד שהכרתי אותה ידעתי לצייר כמו ילדה, הקנאה שלי ביכולת שלה לצייר, דחפה אותי ועודדה אותי לשפר את יכולות הציור שלי.
ככה אגב גם שיפרתי את האנגלית שלי ועוד וכו'
קנאה שהיא בעצם סוג של דרייב.

ולפעמים יש קנאה שהיא שם כי למישהו יש משהו שלנו אין, ונכון לכרגע
לא רואים באופק מתי יהיה,
סג של "הדשא של השכן ירוק יותר.
סוג כזה של קנאה יכול להוליד בגדול שני סוג התנהגויות
ההתנהגות המפרגנת, זו שרואה שלכולם יש סט של קלפים
לפעמים הקלף יותר טוב ולפעמים פחות, אבל בסופו של דבר החיים הם סט של קלפים, וצריך למצות את הטובים, ולפרגן לאחרים כשלהם יש קלף מוצלח, כי אי אפשר לדעת עם אילו קלפים גרועים הם נאלצים להתמודד.

ויש הנוהגים בצרות עין.
קשה להם לראות שלמישהו יש קלף טוב, הם לא רואים את הקלפים הגרועים שקיבל מהחפיסה, הם רק רואים מה הם לא קיבלו.
לדעתי, צורת חיים העוסקת ברחמיים עצמיים היא עונש איום ומזוכיסטי לחלוטין שאדם מעניק לעצמו.

תהנו ממשחק הרמי שלכם, נסו לקחת את הקלפים הטובים עבורכם, ולהפטר מאלו הלא רצויים לכם, ייתכן שהקלף שאדם אחד יזרוק, יתגלה כמועיל ביד האישית שלך, ולהפך, לשחק עם העיניים על מה שיש, ולא על מה שיכול היה להיות אילו.
רק ככה ניתן לקחת את המשחק, בכייף

"מי שמקנא בזולתו מודה בעליונותו של הזולת." ~ סמואל ג'ונסון

"המקנא - ימיו מועטים, מפני שדואג למה שלא יזיקהו ולא יועילהו, וימות ביגון." ~ רבי שלמה אבן גבירול

לפני 13 שנים. 15 בנובמבר 2011 בשעה 5:18

המילים שלו חמות
הן נלחשות לאיטן בערגה
בתשוקה שעולה ובוערת כסנה.

"לאטטטטטטטט
יותר לאטטטטט
ככה אני רוצה זה ברור?"

הידיים שלו מנחות אותי לפי הקצב שידוע רק לו
ואין זה משנה איך הוא בוחר להשתמש בי
איך הוא בוחר להפיק ממני את העונג שלו

אני זו היוצרת סביבו אגמים של עונג
ושלוליות שניתן בקלות לטבוע בהן.
משל הגשם והסער פרצו אל חדריי.

תודה חתול
גם על זה.

לפני 13 שנים. 13 בנובמבר 2011 בשעה 18:33


אתה מחזיק אותי בשערות ראשי, מחייך, מרוצה מעצמך, מהסיטואציה, ממני, למרגלותייך, ודורש שאתחנן, ואני שותקת. אתה מבקש ממני לחזור אחריך, מילה במילה. בסיטואציה אחרת, הייתי יכולה להרגיש הכי מושפלת, הכי נמוכה, אבל כל מילה שלך היא כמו שלב בסולם, ואתה מעלה אותי, לאט לאט, שלב שלב, גבוה יותר ויותר. אתה אוהב לשמוע אותי מתחננת, רעבה, שתרווה את צימאוני בך.

ואתה ממשיך במשחק הזה, נהנה מהעוצמה, נהנה מהידיעה שאני בעצם בידיים שלך, שאתה יכול לשחק בי כרצונך, ועל פיך יישק דבר.

אני קורסת לרגלייך, מתנשמת, הדמעות מתגלגלות על לחיי. דמעות של ריגוש, אולי קצת הקלה, אתה אוסף אותי אליך, עוטף אותי אל תוכך. נושמת איתך, נושמת אותך. עוצמת עיניים. מנוחה.