לפני 13 שנים. 18 באוקטובר 2011 בשעה 9:11
הבהרה - סיפור בלבד, דמויות פיקטיביות, דמיון פרוע, הקשר למציאות אלטרנטיבית הזוי בהחלט. אם את או אתה מוצאים את עצמכם בסיפור הזה, המלצה חמה, גשו לפסיכיאטר שלכם דחוף. ולחנות הקרובה למקום מגוריכם למנה טובה של הומור.
"לפעמים החיים הם סיפור אגדה, ולפעמים האגדה היא כל החיים"
(ג"ג)
רות תמיד הייתה נערה מוזרה, ישר מהשיר של יהודית רביץ
איזו מן ילדה
אבל תמיד היה לה חיוך בעיניים, לא משנה מה קורה סביבה, מה
עובר דרכה. נשארת שפויה, איכשהו, שפויה, בעולם שרק לקח וגבה
את המעט שהיה לה.
גברים תמיד ידעו לקחת ממנה, אם זה השכן מלמטה, אם זה הבן דוד מתחת לבית, אם זה ההוא שהתמסרה לו אז בין העצים בחורשה
או בלילה בכיתה הנטושה, את האחרון היא דווקא חיבבה
הוא עשה לה טוב, גרם לה להרגיש אשה, נחשקת, ידע להעניק לה שעות קטנות של עונג, שניחמו אותה ברגעים קשים.
היא גדלה והחכימה והטמינה עמוק בתוכה את כל החוויות,
את כל השקרים, את כל ההמצאות והסיפורים,
היא שיחקה את כל המשחקים, היתה חומה איתנה ובצורה
היתה מרבד של התרפסות ונמיכות, רק תיקח רק תהיה
התאימה את עצמה כאילו היתה כפפה ליד, והתעוותה בהתאם.
העיקר לא להיות לבד.
החיים הללו החלו לחרוץ בה את אותותיהם, נפשה הפכה לאתרוג קמוש
מלא סדקים, שקעים, היא התפזרה לכל הכיוונים, וכבר לא הכירה
את מי שהיא, היא נעלמה בתוך עצמה.
הגיע התור להיות רות
לאסוף את עצמה לאט לאט מתוך החושך, לחבר את הפאזל
לחזור לנסות להיות שוב שלמה
אך הפחדים שגידלה וטיפחה כל כך הרבה זמן העיקו עליה
סרסו ורמסו ודרסו, שואבים אותה אחורה
מתוך האפילה נצץ לו נר, מתוך האפילה הגיח בועז.
הוא הניח את כף ידו הרכה על כתפה הרועדת
משדר את החום, את הקרבה, את הידיעה שהוא כאן
בועז הניח את הקולר סביב צווארה, והבטחה
אני כאן, אני שלך, את שלי, איתי, לידי
תלכי אחרי ולא תאבדי
אבל הפחדים לא הניחו לה לא נתנו לה לנשום לא נתנו לה מרגוע
הם היו בני לוויה תקופה כה ארוכה
הם לא התכוונו להעלם לתהום הנשייה.
וכאילו לא הספיקו לה הפחדים והספקות
הגיחו מאי שם נשמות הטהורות
בעלי לשון החלקלקות, בעלי ההאשמות.
לדוגמא מרגלית, אשה מרה ונרגנית
"איך העזת חוצפנית, לגנוב מתחת לאפי
את ההוא שנועד להיות אדוני?
שהרי אנוכי, מתכתבת עימו כבר מספר חודשים
ואנחנו אחד את השני כל כך מבינים
וכמעט היו כאן חופה וקידושין
נכון לא היו ביננו עדין מפגשים
אבל את הרי יודעת, החיים מפתיעים"
רות המומה, לא יודעת את נפשה, מנסה מחפשת את המילה
מוצאת עצמה מתנצלת
מתרצת מרצה שהרי היא והוא מכירים כבר שנים
והוא כבר מזמן בחר בה, ידע שלו היא תתאים
אך המרירות של מרגלית היא כוס תרעלה רבת שנים
ההתממות והצדקנות לה חברים ותיקים
אותה באש בחומצה ובמים מלווים.
כל מה שמרגלית רואה הוא שבועז לא בחר בה
ואולי דווקא כן?
מרגלית טווה רשת פורשת מנסה
לנסות ללכוד בכל זאת את האיש שרצתה.
היא כותבת, רומזת, מדברת, מתחנחנת
מגישה את עצמה שוב ושוב מתמסרת
ערב השנה החדשה
במועדון המסיבה בעיצומה
גם רות ובועז בנוכחים
בועז מסתובב עם שוט זנבות מרשים
וחבלים צבעוניים על כתפיו תלויים ממתינים
הוא קולט מרחוק את שיפרה
בחורה מתוקה
כבר מזמן בקשה עימו סשן קטן
מדברים מסכמים משחקים
שפרה נקשרת מתמסרת
שוט וקיין נשלפים
אח, הכאב שהם מסבים
שפרה מרחפת לה אל בין העננים
מתעלמת מהמוזיקה ומהסובבים
מרגלית מתקרבת עיניים פוערת
אני רוצה אני רוצה
קשור אותי בבקשה
כמו פרפר סביב האור מרפרפת
נדחפת
אני אני אני אולי שוב תנסה
אולי אותי הפעם תרצה
הרי לא יתכן שלא תהיה איתי
אני לוחשת בסודי סודות
שקרים
שאתה לי אדון במחשכים
אל תנפץ את הבועה
קח קח קח אותי
אני הרי שלך
רות מביטה בה מרחוק נעצבת
אנרגיה מתבזבזת, חסרת תוחלת.
