שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

גורה

המלאכית שיוצאת לבלות בגיהנום
לפני 3 חודשים. 9 באוגוסט 2024 בשעה 11:13

 

לא התרגשתי מכלום בערך מגיל 20. אחרי צבא טיילתי עם חברה מהפלוגה לדרום קוריאה, אז בזמנו, זו היתה מדינת החלומות שלי. שמעתי מוזיקה צפיתי בסרטים וסדרות! עברתי לירושלים בכדי ללמוד באופן מקצועי את השפה.

אבל בטיול לארץ חלומותיי הריגוש לא הגיע לרמה שלה חיכיתי. ומעבר לזה, כשטיילנו שם בלונה פארק הייתי בדאון רציני. הרגשתי שאני לא מצליחה להתרגש. הסצנה חקוקה במוחי בבהירות- אני וחברתי, בארץ זרה ומוזרה שאני ככ אוהבת, בפאקינג לונה פארק- מגרש משחקים. ואני לא מרוגשת. אפילו לא טיפה. זה לא המגרש שלי, ואין לי כוח להעמיד פנים שכן.

זו היתה הפעם הראשונה שנדלקה לי נורה אדומה על חוויית הרגש שלי- מקולקלת? צריך לחזק מגעים? להחליף סוללה? 

4 שנים אחרי זה אני מבינה שזו נטייה לדיכאון, המוח לא מפיק מספיק דופמין וגם סופג אותו מהר מדיי. ממש כמו אחיותיי וסבים שלי משני הצדדים, תודה גנטיקה :)

 

היום. 7 שנים אחרי הטיול לדרום קוריאה מצאתי מגרש משחקים חדש. אני מרגישה בו בבית. בית מלא ממתקים כך שלא צריכה ללכת לחפש בבתים של חברים. כשאני במגרש אני מלאה, הצרכים שלי נענים, הגוף שלי רפוי והמוח? כמו ים שקט, רגוע. סוף סוף לא מנתח עד אין סוף, מנתח מנתח מנתח מה קרה מה יקרה מה עלול לקרות מה כמעט קרה? 

ששששששששש

כלום. את כלום. את מוגנת עכשיו. הגעת הביתה.

מצאתי מגרש חדש לשחק בו ולהיות שוב ילדה

אחרי 7 שנים או יותר שלא ידעתי כמה כיף לשחק.

 

 

 

לפני 3 חודשים. 9 באוגוסט 2024 בשעה 8:07

 

אני יודעת שזו בחירה מאוד פופולרית ובטח רשימת הבקשות כבר מלאה

מאוד לא אופייני לי לבחור במלך הכיתה

אבל רק להיום אני רוצה את יו ג'קמן

כשולט 🫠

הו הוווו הדברים שאהיה מוכנה לעשות בשבילו

 

 

 

לפני 3 חודשים. 8 באוגוסט 2024 בשעה 10:15

להירדם לכמה דקות עם הצעצוע בפנים. או שעות.

כשהזין מסיליקון קשיח עומד יפה יפה בתוכי

אף פעם לא מתעייף

הנשלט היחיד שלי והאהוב עליי 

הצעצוע שלי 😊

לפני 3 חודשים. 8 באוגוסט 2024 בשעה 9:58

השמע פחות נעים, כדאי קצת להנמיך

אבל מי אני בכלל שאגיד לה להנמיך?

פעורה שם מולו 

תחתיו

חדורה וקשורה

אין. לך. ברירה.

תקבלי את הזין הזה עמוק ככל האפשר

שיזיין לך את הכוס

את המעיים

ואז את הלב

 

 

https://www.pornhub.com/view_video.php?viewkey=667accb0ad21a

לפני 3 חודשים. 8 באוגוסט 2024 בשעה 9:42

אימלה אימלה אימלה

הקשירה

האחיזה שלו

בה

פועם ודופק בה מאחור

היא לא רואה

כל מה שנותר לה

להרגיש

לקבל אותו

כמו שהוא

עמוק בתוכה

 

https://www.pornhub.com/view_video.php?viewkey=66ab88d791a70

 

לפני 3 חודשים. 6 באוגוסט 2024 בשעה 10:26

היום בפעם הררשונה הורדתי חולצה ורצתי בחזיית ספורט ומכנסיים שלא מביישים את הצלוליטיס בירכיים

אבל זה בדיוק הסיפור, מבינים? 

הסיפור שלי הוא על ילדה שמגיע לה לתפוס את המקום הזה. לחשוף את הצלקות את השומנים שקופצים בכל צעד, את הפנים האדומות בלי טיפה של איפור שישמר אותן עדינות. RAW. אני בשר חי ואדום. אני חזקה בטירוף אבל גם חלשה. אני רגישה כמו מים אבל גם אדישה. הכל מהכל, טירוף של חוויות וחושים, אני לומדת לרוץ ונופלת. אתמול ביוגה בשיעור החמישי שלי בסך הכל, נכנסתי לתנוחת עורב ותוך שנייה התרסקתי על הפנים. לא יכולתי שלא לגחך על הסיטואציה שכן, לא מזמן התרסקתי על הלב. אז מה זה כמה שניות של כאב פיזי?

אם כבר, זה הסוג המועדף עליי! 

מה אני מנסה לומר? שלא ראיתי אף סופר/ת שנכנסה לדיכאון כשקרה משהו רע לדמות הראשית שלה. כי הם כותבים את הדמות, לא הדמות אותם. ואני כותבת את הספר שלי, לכן- ההצגה חייבת להימשך, ואני הדמות הראשית. אז ברגע זה אני מפסיקה לסגור סביבי את הדלתות ופותחת שער לדמויות שרוצות להיות חלק מהסיפור שלי. אך ראו הוזהרתם, אין פה מתקן אוטומטי וגם לא סינון תוכן למבוגרים בלבד. מי שנכנס שיהיה מוכן לצלול איתי לתחתית האוקיינוס ולמצוא שם זבל וגם, לבסוף- את תיבת האוצר.

 

 

 

 

לפני 3 חודשים. 4 באוגוסט 2024 בשעה 10:39

נכון שכאשר הגלים מתחזקים, החזקים מתגלים?

אז אני לא מתגלה ולא חזקה. אני נסחפת וטובעת. למדתי לשחות ויש לי זוג מצופים קטנים וורודים שאני לוקחת כל יום בשלוש בצהריים. 40 מ"ג. 

ועדיין, בעיתות משבר- כמעט שום דבר לא יכול להציל אותי. המטפלת אומרת שיש לי נטייה לשהות בתוך הכאב ואפילו להנות מזה. חחח איזו גזורה, אין פלא שלפניי 3 שבועות מצאתי את עצמי בפליי על ארבע, מוצלפת ומוכה בישבן שוב ושוב, מפוחדת מהסטירה הבאה אבל כל כך רגועה. במקומי הראוי. שלווה.

אני נמצאת בימים של שחייה מאומצת להילחם בגלים. לפעמים אני מרגישה שטובעת. אני לא רוצה להפחיד את המשפחה, גם לא את הבוסית ובטח שלא את בן זוגי. אבל אני הולכת ומאבדת נשימה.

 

 

 

לפני 3 חודשים. 1 באוגוסט 2024 בשעה 12:00

בחלומות שלי בהקיץ

זה מה שאדוני מבצע בי

 

https://www.pornhub.com/view_video.php?viewkey=ph617c5a5e80864

לפני 3 חודשים. 1 באוגוסט 2024 בשעה 11:07

אממ

אין תוכן

רק עוד סרטון חמוד ומחרמן

 

 

https://www.pornhub.com/view_video.php?viewkey=ph630fde79aa79a

 

 

לפני 3 חודשים. 25 ביולי 2024 בשעה 14:08

אולי זה בגלל שאני אדם רגיש מאוד, שום דבר לא נמצא בפרופורציה האנושית ה"רגילה" אצלי. אולי זה כי נפגשנו בשלב בחיים שלא האמנתי שיש עוד ריגושים שיכולים להפתיע אותי. יש הרבה סיבות למה הפרידה הזאת קשה עבורי.

אולי בזכות הלב שהצלחתי להרגיש מבעד לחליפת השולט.

כמה הוא ניסה להסתיר ממני אותו, לבש עוד ועוד שכבה ועוד שיריון אבל אני יודעת להפשיט לבבות. כמעט כמו שאני יודעת להתפשט עם שלי. בסובלנות עד שלא נשארים אפילו תחתונים. 

מהטינדר, אתם קולטים? 

מה חיפשתי, מה מצאתי. אלוהים אדירים.

קלט אותי דרך מסך זכוכית ודרך ערים שונות ותפס אותי בחכה, וואי. כמה שמחתי שנתפסתי בחכה הזו! הכאב הזה שחותך בעור אבל אני יודעת שעוד רגע יחזיק אותי בידיים שלו. הרגשתי את זה מהרגע הראשון. 

קשה לי להיפרד ממורה ומחנך, כנראה אחד המחנכים הכי משמעותיים שהיו לי בחיים. כמה משמעת, כנות, אומץ דרשת ממני. אני מקווה שאתה גאה בי על התוצאה הקצרה שהשגתי איתך.

מעניין אם גם בגיל 50 אני אזכר בך ובמה שעברנו? או שהזמן יעשה את מה שהוא עושה הכי טוב

וישכיח

ואולי כן נצליח לחזור לקשר, כזה או אחר. אין לי תשובות, בדרך כלל לך היו.

תודה לך המורה שנתת לי להיות הגורה שלך, שהענקת לי את מה שהייתי צריכה- דום. אני לא יודעת מתי נתראה ואם, אבל אני אמשיך להתגלגל עם המורשת שלך בגלגול הזה ובגלגול הבא