לדעת (לשרת) אשה

אני מדמיינת פגישה שלנו בבית קפה תל אביבי שקט, מאילו שנמצאים בתוך רחוב צדדי וללא המולה.

אני יושבת באי נוחות וממתינה לך בשולחן פינתי שקבעת מראש. המלצרית מביטה בי יושבת לבד ומסתכלת החוצה בציפייה ומגיעה לשאול אם אני רוצה משהו.

אני קופצת ממקומי מתוחה ככפיץ ומיד מבינה שזו רק המלצרית - ומזמינה לי חליטת צמחים.

אחרי כמה דקות ארוכות של המתנה את נכנסת פנימה ודלת הזכוכית נסגרת אחרייך. מייד אני יודעת שזו את. גאה, זקופה ואצילית את מביטה לעברי. אני קופאת במקומי.

את מתקרבת לשולחן, אני נעמדת לקראתך ומושיטה את ידי במבוכה, את מתעלמת ומושיטה את ידך ומפנה מבטך הצידה כאילו דורשת ממני לנשק את כף ידך.

אני במבוכה אדירה חוזרת להתיישב ומנסה כאילו לשבור את הקרח ואומרת משהו על חליטת הצמחים...

את מביטה בי בחיוך ומתיישבת, המלצרית כבר בדרך אלינו ואת מסמנת לי להתקרב אלייך. הלב שלי מתחיל לפעום ואני רוכנת לעברך, את לוחשת לי "לא יאה לך לנשק את ידי? כעת תנשקי את רגלי! כשהמלצרית תגיע אפיל דבר מה לרצפה ואת תתכופפי להרימו ואז אני מצפה להרגיש נשיקה בכף רגלי". אני מרגישה שאני בוערת ממבוכה ותשוקה ומסמיקה בטירוף.

המלצרית מגיעה ומגישה לך את התפריט ואת כבדרך אגב, מפילה מהשולחן צרור מפתחות. מהוססת ואדומה מבושה אני יורדת על ברכיי מולך ומול המלצרית ונכנסת מתחת לשולחן. את משלבת רגלייך כדי לקרב את כף רגלייך לראשי ואני כמעט מודה לך שעשית את מלאכתי יותר קלה...

אני מושיטה ידיים לעבר צרור המפתחות כשכף רגלך נמצאת סנטימטרים בודדים מפי... אני עוצמת את עיניי ונושמת עמוק דרך האף. אני יכולה להרגיש את הקרבה אלייך ואת ניחוח סנדלי העור שלרגלייך. אני אוזרת אומץ ומצמידה את פי לכף רגלך ומרגישה את רצועת העור של הסנדל. אני גולשת עוד קצת מטה ושפתיי פוגשות את אצבעות רגלייך הזמן כאילו עצר מלכת והרגשתי שכאן מקומי... המחשבה שהמלצרית עשוייה להעיף מבט מטה ולראות אותי בהשפלתי, שלא לדבר על יתר אורחי בית הקפה...

בוערת מבושה אני עולה חזרה למושבי כולי תקווה שאף אחד לא ראה וגם לא המלצרית.

אני מביטה בך ואת מחייכת...