לדעת (לשרת) אשה

הבוקר חיפשתי מתנה, כזו מיוחדת שתוציא משפתותייך חייוך של שביעות רצון.
אחרי סיבובים רבים מצאתי חנות שמיועדת לבעלי כלבים... בבושה, תוך ידיעה שעצם כניסתי לכאן אומרת משהו על שאיפותיי, נכנסתי לחנות.
מהמוכר ביקשתי קולר (לכלבה עדינה) ורצועה מתאימה.
עטפתי את הפריטים בנפרד ומיהרתי להגיע לגבירתי.
ברעד וציפייה דפקתי בדלת וירדתי על ברכיי - הגבירה שלי מתעקשת על טקס ההשפלה הקטן בכל פעם שאני מגיעה.
הדלת נפתחת ומייד מושטת לעברי כף רגלה. אני אוחזת אותה בשתי ידיי ומנשקת קלות. מביטה למעלה בציפייה לאות שאני יכולה כעת להכנס ולסיים את ההשפלה הפומבית הזו (למרות לקשה מאד לשכנים לראות את פתח הבית).
באושר אני נכנסת ומציאה מהתיק את שתי המתנות ונעמדת על ברכיי לרגלי הספה.
גבירתי רואה את המתנות ומתיישבת בחיוך.
אני מושיטה לעברה את הקולר, היא מסירה את העטיפה ופורצת בצחוק - "בואי כלבונת שלי, ואענוד לך את הקולר". אני מזדקפת, כאילו בגאווה, והקולר מתהדק על צאוורי. כמעל ללא נשימה מההתרגשות אני מוסרת את המתנה השנייה, שוב אותו צחוק - "לכלבונת שלי אסור להסתובב חופשי..." אומרת ונעמדת. אני מוצאת את החישוק על הקולר ומיישרת אותו כלפי מעלה כדי שהיא תוכל בקלות לחבר את הרצועה. אני שומעת קליק ומרגישה מתיחה חזקה שמקפיצה אותי ממקומי.
הולכת על ארבע אחריה ומרגישה סוג של השפלה מעורבת בגאווה - היא מרוצה...