לפני 5 ימים. יום שבת, 11 באפריל 2026 בשעה 9:54
מאז שנכנסתי לעולם הבדסמ חוויתי לא מעט חוויות, אין ספק שאני שמחה לומר שרובן המוחלט היה על הצד החיובי.
אני מרגישה שהתפתחתי המון והתמודדתי עם הרבה פחדים משמעותיים כמו - הפחד מעירום, הפחד מלגמור, הפחד מלהתבלט (יש מצב שקצת over התמודדתי עם זה אבל כולנו נהנים מנקודה הזו לדעתי 😅).
גם הגעתי להשלים עם הרבה דברים שלא קיבלתי בעצמי - הרגשות האינטנסיביים, החרדות, חיי הכאוס, וגם דברים חיצוניים כמו המשקל וסימני הפסוריאזיס.
גם למדתי שמותר לי לבקש, לעיתים אף לדרוש. מותר לי וכיף לי להיות נאהבת. מותר לי גם לאהוב איך שאני מבינה אהבה.
בתקופה האחרונה אני סוג של בוחנת את היכולת שלי לתת לעצמי להיות עצמי, אל מול ההכלה ואהבה המתוקה והממכרת שלו.
אחת מנקודות הדמיון (הרבות שלנו) היא ששנינו דתל"שים. אני אוהבת את זה ואני גם מרגישה את זה בו. משהו בעומק העדינות וההתמקדות בעיקר. אני מניחה שיכול להיות שזה רק אופי רנדומלי, אבל אני נוטה להאמין שיש לזה השפעה.
מערכת היחסים שלי עם הדת היא מורכבת. יש בי חלק שהיה רוצה את האפשרות לאכול את העוגה (הכשרה לנדא) ולהשאיר אותה שלמה. אבל אי אפשר.
אם לדייק את ה-סיבה שחמקתי אט אט מתוך העולם הדתי, פשוט רציתי אהבה. רציתי חום, אהבה, סקס מבלי להתחייב לכל החיים לאחר מפגשים בודדים. מעולם לא חשתי צורך "להשתולל" ואין לי איזו תשוקה לאורגיות או לפרטנרים מיניים מרובים, רק רציתי חיבוק, מה שלא יכולתי לקבל בעודי אוחזת בכיסוי הראש. אט אט ההבנה של הדברים שאני רוצה החלו לסתור את הערכים (לפחות החיצוניים שבהם) שעליהם העולם הדתי מושתת והחלטתי לוותר על הדרך בשביל להציל את עצמי. אני לא מתחרטת על ההחלטה, אך עדיין קיים געגוע לדרך שעודני מאמינה בה, אך לא מסוגלת לקיים כפרט.
אזרתי אומץ אתמול ושלחתי לו הודעה
"אני יכולה להציע משהו סוטה?"
הוא השיב בחיוב ואני דאגתי להשיב מהר בכדי לצמצם את האכזבה הפוטנציאלית.
"אפשר אולי בשישי הבא.. כשאנחנו יחד.. לעשות סעודת שבת? אולי אפילו קידוש? לא חייב אם אתה לא מעוניין אבל.."
ו..הוא זרם..וחילקנו תפקידים..ויש שבוע שלם ואני כבר מרכיבה רשימת קניות.
יש משהו מאוד שלם בלהיות עם גבר שאני כל כך רוצה, כל כך חושקת בו, שיש בנינו חיבור רגשי כל כך תואם, חיבור מיני שמעיף את שנינו לשמים..ואת היכולת לחשוף את המקום הכי פרטי שלי. שעדיין. אני עדיין רוצה קידוש. ומפה לבנה. ולאפות חלות. ולהיות אישה טובה של בית. והזונה שלו במיטה בזמן שהוא מזיין אותי חזק, מושך לי בשיער נושך אותי בכתף (מי אמר שגברים לא יכולים לבצע יותר מפעולה אחת?!)
הוא לא יודע כמה כמוס מצידי זה להכניס אותו למקום הזה. ויש סיכוי טוב שהוא יקדש ואני אבכה. אבל אלו דמעות טובות. כי לפחות לאותו הרגע יהיה לי את כל מה שאי פעם יכולתי לחלום עליו.
משאירה אתכם בברכת אהבה משולבת חרדה ואופטימיות 💖
