ללא חמלה

עמליה קמה ממקומה וניגשה לצידו השני של החדר הענק. להבות קטנות של אור אדמדם מהקמין הבוער שיחקו על הקירות ועל רהיטי העץ הכבדים. נקישות נעלי העקב של עמליה הדהדו בחלל. היא התקדמה לאט ובצעדים מדודים. בשמלתה השחורה ושיערה השחור המלופף סביב ראשה נראתה כרקדנית פלמנקו. זרועותיה הדקות התנענעו בחן לצד גופה בהרמוניה מושלמת עם אגנה. הלק האדום אדום על ציפורניה הארוכות נשבר כנגד דמותה האפלה. כעת הילכה בין לחשושי האור, ניגשה לשידת עץ ליבנה ענקית וליקטה במיומנות תקליט אחד מבין מאות התקליטים שהיו מסודרים במדפים כחיילים. ניכר היה שהיא שמעה תקליט זה פעמים רבות וידעה בדיוק היכן למוצאו בערמת השחת. היא הניחה את עטיפת הקרטון על כף ידה ובעדינות הוציאה מתוכו דיסק שחור, קירבה אותו באיטיות מכוונת לשפתיה ונשפה קלות על פניו, מנשקת את האוויר. עם ידה השנייה איזנה את התקליט והניחה אותו על פטפון. באצבע דקיקה הסיטה מנוף קטן בצדו הימני והדיסק החל מסתובב. עם אותה האצבע הניחה ברגישות את המחט על גביו. נפצוצים זערוריים נשמעו עת המחט החלה מתנועעת על פני הדיסק בחושניות. החלל התמלא במערבולות עשן מתוק של צלילים.

ראשית קולות תופים חלשים, כמעט ואינם נשמעים . . . טה דם . . . טה דם . . . ולאחר רגע, מעליהם, קולות שמימיים של מקהלה מהמהמת ובעדינות כה רבה עד שכמעט לא הורגש, מילים בקול טנור מלאכי . . .

Señor . . . ten . . . piedad . . . de . . . nosotros
Señor . . . ten . . . piedad . . . de . . . nosotros
Señor . . . ten . . . piedad . . . de . . . nosotros

אופנבך שכל העת הביט על אמו ממקום מושבו, היה מהופנט מהמוזיקה. הוא לא הבין מילה, אך הצלילים מילאו אותו בחום. הוא בהה בחלל. מבטו חודר דרך הרהיטים, דרך קירות, דרך המציאות והתמקד לבסוף בציור העצום שהיה תלוי מולו. על הקנבס נראו שני גברים חסונים, האחד לבוש שריון מתכת ורכוב על סוס אצילי ואילו השני עומד תחתיו חשוף חזה, מאחוריו סוס לבן שהתרומם על רגליו האחוריות, צוהל. שני הגברים הוקפאו בעודם חוטפים שתי עלמות עירומות. מורידים אותן לקרקע בכוח. הבגדים, בהם היו עטופות, מערסלים כעת את גופן הענוג והלבן. מה יעוללו להן הגברים? המוזיקה וריח הפחד והמין באוויר גרמו לאופנבך לשקוע בחלומות. הדמויות שעל הבד קמו לפתע לחיים. הסוסים רקעו ברגליהם והעלו אבק סמיך ושתי הנשים העירומות צעקו לשווא לעזרה, מבקשות בסתר ליבן להילקח, להיאנס. על צווארו של אחד הסוסים נאחז תינוק מכונף, אינו מביט במתרחש תחתיו, אלא ישירות לתוך עיניו של אופנבך.

יוליה התקדמה לכיוונו של בוריס מרחפת בתוך הצלילים הענוגים. היא רכנה למרגלותיו והחלה אוספת למטלית הרטובה את שלולית הקיא. עמליה הגבירה את המוזיקה כך ששום דבר אחר לא נשמע זולתה. המקהלה השמימית ליוותה את תנועותיה של יוליה ולרגע נראה כאילו גופה מתנועע בתוך נוזל . . .

Ten piedad . . . Señor
Ten piedad . . . de nosotros

בוריס רכן למטה, מבהיל קמעה את יוליה, ונטל את בקבוק הוודקה מהרצפה. קולו של הטנור ליטף את האוויר שנדחק מעלה עת גבו העצום של בוריס התרומם . . .

Cristo . . . ten piedad . . . de nosotros

Ten . . . piedad

ענתה המקהלה בחרישיות.

הפוגה קלה בצלילים, שבריר שנייה והנה גיטרה ספרדית מפלרטטת ותופים התפרצו לחדר, ממלאים כל פינה . . בם בם. . בם בם . . בם בם . . בוריס שלף את פקק השעם החלוץ למחצה עם שיניו, הסיט ראשו כלפי מעלה ורוקן לקרבו בלגימה ארוכה כרבעו במכה אחת . . .

En las alturas

הדהד קולו של הטנור בקול אדיר ועמו המקהלה, קולותיהם משתלבים בהרמוניה אלוהית . . .

Y en la tierra
Paz a los hombres
Que ama el Señor

בוריס נבהל לשבריר שנייה משינוי הטמפו הפתאומי וכמעט נחנק, יורק וודקה על גבה של יוליה תחתי שעצרה לשנייה את מלאכתה ואז המשיכה. הוא נטל עוד לגימה אימתנית מהבקבוק, מרוקנו כמעט לחלוטין. עיניו היו אדומות והוא הזיע. גופו החל מתנועע קלות קדימה ואחורה. לפתע, תפס את יוליה בשיער באלימות והרימה מעלה, שרירי זרועו משתרגים. כל גופה התרומם באוויר. כפות רגליה מחפשות משען כלשהו להיאחז בו, קבקביה נושרים מרגליה בנקישה. היא זעקה ומפיה שרה הלהקה וקולות תופים וגיטרות עשו אהבה עם להבות האור . . .

Glorificamos
Te damos gracias
Gloria inmensa gloria

בכל כוחה ניסתה להשתחרר מהלפיתה, אוחזת בהיסטריה בזרוע האימתנית, נאבקת. כאשר הביאה לגובה פניו, תפס בוריס את צווארה בכף ידו השנייה, מקיף אותו כמעט לחלוטין. נשימתה נעתקה, הסמרטוט בידה צנח על הקרקע. הלפיתה הלכה והתהדקה. הניחה ידיה על הזרועות, מנסה להשתחרר, לדבר, לצעוק. לחץ הדם החל מפמפם באוזניה וכל ראשה בער. החלה בועטת עם רגליה, מחפשת משהו לנעוץ בו ציפורניה. אך מאום, כאילו היד הנה ישות נפרדת, עמידה בכאב. והתופים והקולות האנושיים מחרידים את הקירות . . .

Y en Jesu cristo creo
Su único hijo
Nuestro señor . . .
Del Espíritu Santo

חסרת אונים. דם החל מטפטף על הרצפה. על כפות רגליה. נתזים חמים קרים מהפצעים שפערה על גבי הזרוע שלא הזדעזעה וכוחותיה לא עמדו לה. ידיה נשמטו לצדדים וכעת הייתה כבובת סמרטוטים. כבושה. נטולת כוחות. מרוקנת. כעת, בעודו מחזיקה מגרונה, תפס בוריס את צווארון שמלתה ובמשיכה אחת תלש אותה מעליה. כל גופה הזדעזע. היא הביטה לתוך עיניו. פעורות לרווחה, אדומות, אישוניו האפורים ענקיים. פיו היה קפוץ ורסיסי רוק פרצו מבין שפתיו החתומות. היא יכלה לשמוע את שיניו חורקות זו כנגד זו. בתנועה נוספת קרע מעליה את חזיתה. זרזיף של דמעה ירד מעינה, התעקל סביב לחיה, התמהמה על סנטרה ונחת באיטיות כבדה על הרצפה, מתנפץ לדמעות של שקדים והיד הרפתה. זרם אדיר של אוויר זרם לריאותיה בעודה נופלת כשק על הרצפה. ערימת בשר בתוך שלולית קטנה של דם ודמעות ורוק . . .

Porque tú
Solo eres santo
Solo tú
Señor tú solo

הדהדו הקולות כאדי אלכוהול בתוך ראשה הסחרחר והנה שמעה את קולה של עמליה לוחש, קרוב קרוב, מתחת לצלילי המוזיקה. הבל פיה מחמם את אוזנה. "עכשיו גררי עצמך, קחי את הזין הזה מעליך בידייך הקטנות, הכניסי אותו לפיך והתחילי לנקותו עם הלשון. פנימה והחוצה, פנימה והחוצה". יוליה בקושי נשמה, מתנשפת ונוטלת לגימות גדולות של אוויר, "אבל . . . אבל . . . אבל . . . ". "אבל מה?", המשיכה עמליה באותו טון מדוד ונעים, "אם לא תעשי מה שאני מצווה עליך, מיד, אזרוק אותך ככה עירומה ליער. הציידים הפסיכוטיים שם כבר ידעו מה לעשות איתך. אולי אין הרבה מה לאכול על העצמות הללו, אבל מעט הבשר הוורוד והצעיר שלך בוודאי יהיה ערב לחיכם". יוליה סובבה את ראשה וכעת הביטה ישירות לתוך עיניה השחורות של עמליה, התרוממה, אחזה את האיבר הענק מולה, בקושי מאגפת אותו בידה הקטנה, והכניסה את קצהו לפיה שנפער לקראתו כנותן לידה. בוריס נאנח ובתנועת אגן אחת הכניס כמעט את כל איברו לגרונה. יוליה השתנקה ורוק ניגר בחוטים עבים משני פינות שפתיה. עיניה נעצמו וכעת החלה לעבור על פני האיבר פנימה והחוצה, פנימה והחוצה. עמליה מאחוריה, אוחזת בשיערה ומפקחת על תנועות ראשה. "כן, ככה טוב". אמרה והלהקה ענתה לה . . .

Santo . . . santo . . . santo
Señor . . Dios . . . del univerrrrrso . . .

בוריס נאנח, ראשו כלפי מעלה, כפות ידיו על ראשה של יוליה, עיניו עצומות. כעת ניגשה אליו עמליה ודיברה לאוזנו. "אתה רוצה את הטבעת, אה?". "כן גברתי. כן, כן, כן", נאנח. "אל תדאג היא תהיי שלך" והיא רכנה ונגעה ליוליה בכתף מסמנת לה להפסיק. בוריס ניסה לתופסה, אך היא התכופפה תחת ידיו וכעת נעמדה מאחורי עמליה. בוריס רקע ברגליו "זזזוווווווננננננהההה", צעק, פקח את עיניו שהיו חרושות ורידים אדומים, ראה את עמליה, סובב גבו והשפיל מבטו מטה. המוזיקה נהייתה שקטה. קולות חרישיים, מלטפים, התערטלו סביבם.

"את רואה את הטבעת הזו?", היא אחזה בטבעת הגדולה מול יוליה, כך שגם בוריס יוכל לראות ולשמוע. האבן נצנצה באור יקרות, מיליוני להבות אש משתקפות בתוכה. "כן גברתי", ענתה יוליה. "אני רוצה שתיקחי אותה ותכניסי אותה לתוך רוזה". "מה?", שאלה יוליה בחטף. "אחזי אותה בין אצבעותיך והכניסי אותה לתוך המעי של רוזה, עמוק. יש לך יד קטנה. החלק העסיסי יהיה כשבוריס יבקש להוציאה. זה יהיה שווה הכל". יוליה ובוריס הביטו בה והאחד בשני בפלצות. "לא אעשה זו", פסקה יוליה. "רומוס, ראמולוס", קראה עמליה בקול ושני הכלבים הענקיים התרוממו ממרבצם והתיישבו על אחוריהם, אוזניהם משוכות לאחור. אופנבך התחיל לצחוק בקול רם וטיפשי למראה הסצנה שלא ממש הבין. "מילה אחת שלי והם עושים ממך קציץ בשר. הם יתחילו ברגליים וזה ייקח הרבה זמן. עכשיו לכי ועשי מה שאני אומרת . . . עכשיו", צעקה ויוליה קפצה אחורנית בפחד, נטלה את הטבעת וניגשה לרוזה שנשמה עמוק, ראשה שמוט כלפי מטה. אופנבך החל להכות כפיו זו בזו בחוסר סינכרוניזציה מוחלט עם המוזיקה סביבו, כל העת צוחק לעצמו בהתרגשות.

תחילה היססה יוליה. מקרבת ומרחיקה את ידה. אינה יודעת כיצד להתחיל. אחרי כדקה תפסה את הטבעת עם שלוש אצבעות והחלה חודרת את רוזה. "סליחה", מלמלה תחת שפתה. רוזה צעקה בהפתעה וכל גופה קפץ בבת אחת מרעיד את השולחן. יוליה נבהלה וידה נרתעה לאחור כקפיץ. עמליה ניגשה לאישה הקשורה, לחשה משהו לאוזנה וזו השתתקה. עם ראשה סימנה ליוליה לחזור למלאכתה. זו החלה כעת דוחפת את שתי אצבעותיה לתוך רוזה שהתנשפה בכבדות. יותר עמוק ויותר עמוק ואז אצבע רביעית. השרירים סביב פי הטבעת של רוזה החלו להתרחב ויוליה נתנה דחיפה חזקה מכניסה כמעט את כל כף ידה פנימה. רוזה זעקה בכאב והחלה לחרחר ואגנה רעד. עוד דחיפה וכל ידה של יוליה הייתה בפנים. היא דחפה עוד קצת וכעת גם חלק מזרועה נדחפה פנימה. רוזה השמיעה זעקת שבר, ראשה נשמט והיא השתתקה. דם החל זורם באיטיות מצדדיו של פי הטבעת.

יוליה החלה בוכה ולפתע הרגישה את עמליה מאחוריה, קרוב, שמלתה מלטפת בנעימות את גבה החשוף. יד עדינה הסיטה את שיערה שהיה כבר לח מזיעה ונגעה קלות בצווארה. רעד קל עבר בכל גופה. "אני יודעת מה אמרת עלי", לחשה באוזנה. "אופנבך סיפר לי. אני לא אתן לך להרוס הכול". יוליה לא הצליחה לומר מילה וזרועה של עמליה התעקלה סביבה ולפני שכלל יכלה לזוז נסגרה על צווארה בלפיתה חזקה. יוליה השתנקה, מנסה לשווא להכניס אוויר לריאותיה. בידה האחרת החלה עמליה מעבירה סכין משוננת באיטיות בקפל הקטן מתחת לשד השמאלי של יוליה. צרחת כאב פילחה את החלל בעוד הסכין נכנס עמוק לבשרה, מנתק רקמות ושרירים. גופה של יוליה החל מפרכס באלימות ונהר של דם זרם על בטנה ועל גבה, ניגר למרגלותיהן. ידה של יוליה שהייתה נטועה בתוכה של רוזה החלה לרעוד בתנועות עזות ורוזה החלה נאנחת בכבדות וריח חריף של נוזלי אורגזמה הציף את אפיהן של שתי הנשים מעליה. הסכין המשיך לחתוך, ידה של עמליה מתאמצת לאחוז בסכין שנהייתה חלקה. ריח הדם, הזיעה, והמיצים שהתפשט באוויר הגיע לאופנבך שהחל צועק וצווח בקולי קולות, נועץ את סכינו בנתח הבשר מולו שוב ושוב ושוב. הכלבים למרגלותיו החלו נובחים ומייללים. בוריס שראה את שלולית הדם ניגרת מתחת לנשים הבין את שקורה ונסוג לאחור בבעתה, עקבו נתקל בכיסא מאחוריו והוא נפל בכבדות על גבו, ראשו נחבט בשיש. המוזיקה מחרישת אוזניים. תופים וגיטרות ושירה רמה ואז . . . דממה.

עיניה של יוליה התגלגלו מעלה והיא איבדה הכרה, ראשה נשמט קדימה. עמליה עזבה את צווארה ופלג גופה העליון נשמט כשק על רוזה, רגליה התקפלו והיא נפלה אחורנית. ידה נשלפת באחת מתוך רוזה בצליל חליצה רועם. רוזה זעקה, זרמים של שתן ונוזלים יורדים מפותה על רגליה וסביב יוליה שכעת שכבה על גבה נושמת בכבדות, פלג גופה התחתון לבוש כותנת דקה של דם. עמליה שמה רגלה על בטנה והחלה לוחצת קלות. עם כל לחיצה נפער הפצע הפתוח מתחת לשדה של יוליה כלוע נטולת שיניים ונהר אדום פרץ ממנו. שלולית דביקה נקבתה סביבה, מרטיבה את שיערה שפלומות ממנו צפו והתנענעו כאצות בתוך הנוזל. נשימתה הלכה ודעכה ועורה הפך חיוור וכחלחל. כעת נראתה כפית מים. כה יפה הייתה, לבנה ושלווה, בתוך האגם האדום. ידיה פרושות לצדדים ובאחת מהן שוכבת לה הטבעת, נוצצת ושמחה. בוריס ישב על הרצפה בצד, איברו רפוי ושמוט, פניו חנוטות בתוך כפות ידיו, ממלמל שוב ושוב ושוב . . .

Agnus Dei, qui tolis peccata mundi,
miserere nobis
dona nobis pacem.

הוא הרים ראשו מעלה וזעק לשמיים . . .

Agnus Dei, qui tolis peccata mundi,
miserere nobis
dona nobis pacem.
שה האל, הנושא עוולות אדם
רחם עלינו
תן לנו שלום.
שה האל, הנושא עוולות אדם
רחם עלינו
תן לנו שלום.
שה האל . . .