לפני חודש. 19 במרץ 2025 בשעה 15:08
נתתי הסכמה לפירוק הגבול האחרון שהצהרתי עליו בתחילת היחסים.
אדוני הוא חבלן מיומן ואין לי ספק שיפרק את הגבול ברגישות הנדרשת, שמתי מבטחי בידיו. ליטרלי בידיו.
לא מעט גבולות פירקנו יחד בזמן קצר, עם כולם אני שלמה, אין לי חרטות.
לומר לו "קח" על הגבול הזה, האחרון, היה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי לאחרונה. מסרתי לידיו את המושכות על החרדה הגדולה ביותר שלי, שלתחושתי מגדירה אותי בפני עצמי עוד מנעוריי.
כשייקח ממני את הגבול הזה, בתקווה שלא אמות בו ברגע בין ידיו, אוכל לומר שהוא החלים אותי סופית.
אני לא יודעת מתי הוא יבחר לקחת ממני את המאחז האחרון, הסכמנו שההחלטה עוברת לידיים שלו כי אם נחכה לרגע שאאזור אומץ אני אמות בתולה, ובינתיים שמתי לב שנולד בי בעבוע פנימי רציף של פחד, מהול בהתרגשות מהול בציפייה מהול בחרמנות שטרם הכרתי.
תסיסה.
כמו מנטוס בבקבוק קולה.
