רציתי להיות האנס הזה
שקרע לך את הרוך מהעיניים
ואז לחבק אותך חזק
קטרזיס.
לא עכשיו, אמרת
אני לא מוכנה.
סגרת את הדלת.
הנה עוד חומה.
רציתי להיות האבא הרע שהטיל עלייך
פחד, כעס, אשמה, זעם
חגורה נבזית
ולקחת אותך מחדש אל מחוזות הילדות
להחזיר אותך
שלמה
איתי
לא פצועה
מוגנת
בטוחה
אהובה.
לא עכשיו, אמרת.
אני עסוקה.
רציתי להיות ההיא שבגדה, ששיקרה
שתקעה לך סכין בגב
כי האגו שלה היה חשוב יותר ממך
כי השקרים שלה התנוססו על מצחך
רציתי ...
לא עכשיו, אמרת.
עוד חומה.
את גדולה
את מנצחת
את יפה.
רק בלילה, במיטה,
את מחביאה את הייסורים
קוברת את השקרים.
בלי קטרזיס.
בלי אשמה.
את מכסה את הראי בבדים שחורים.
לא לראות.
רק בבוקר , אחרי האיפור והבגדים הצמודים
את מסירה את הבדים מהמראות
מחייכת את חיוך הניצחון הזוהר שכולם אוהבים לראות.
וכך,
בשקרים של חייך
מאמינה
בודה אגדה על מציאות.
מביט בך מהצד.
כמה יפה יכולת להיות.
ולא בחלומות.
לפני 18 שנים. 11 במרץ 2006 בשעה 8:13