שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

חלומות מושלגים

''כמו פתיתי שלג נמסים
אל מול מראה קפואה
התעוותו ודהו
הדמויות , הפנים
לא נותר דבר
שיכחה עמוקה
ואין בלתה ''
לפני 18 שנים. 11 במרץ 2006 בשעה 8:16

דביק.

אתה הופך להיות דביק.
לא רוצה אותך רגיש.

רוצה אותך חזק, בלתי נגיש.

רק כך אני יכולה לשלוט במה שמתחולל בתוכי.
מבלי לפגוע בעצמי.


רוצה אותך קרוב קרוב
שאדע
כמה אתה שלי.
שאדע שאין מלבדי.

רוצה אותך בלתי מושג לכולן
ושלי.

זה אפשרי?

תחלמי, מתוקה שלי, תחלמי....


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י