מדהימה אותי
ההתמסרות המדומה שלך
את כל כולך את נותנת
מדממת, אוהבת,
תעצומות הנפש
אישה או מלאך?
וברגע אחר
בזמן אחר
סוגרת את הדלת
שוכחת
נועלת הכל מאחורייך
שנים של אהבה וחמלה
יורקת לבאר ממנה שתית ...
מריה-תרזה פראיירית לידך
את כולך את מקדישה
למען מטרה נעלה
כל עוד
יש שם מישהו
מישהי
שבאמת זקוקים
לך.
לא את התהילה וההדרן של הקהל את מחפשת
רק
את הידיעה
שאי אפשר לחיות בלעדייך
שצריכים אותך
כמו
אוויר לנשימה
ואז,
כשיש רבב
כתם נראה או בלתי נראה
על הזוהר המגלומני שלך
את בורחת בשעטה.
התמסרות כביכול.
את אוהבת להיראות מושלמת
מצוחצחת
מבריקה
ללא כתם או רבב
אם לשנייה יחלוף צל שיעכיר
או לרגע תדהה ההילה
את נעלמת לבלי שוב.
היכן ההתמסרות?
האמת?
האמיתות שלך הן כזבים פרועים
מופרכים באור היום
איתם את מסתובבת
מאמינה בהם בלב שלם.
וככה,
נעים לך
שקט לך.
המראה לא משקרת.
את כן.
ואת מאמינה לכזבייך.
מדהים.
לפני 18 שנים. 12 במרץ 2006 בשעה 5:29